ת"א 13805-06-13 אסלאן ואח' נ' אסלאן -ח'טיב

בפניי עתירת הנתבעת לביטול פסק דין שניתן ביום 22/9/16.

פסק הדין ניתן לאחר שבישיבת יום 22/9/16 התייצב בעלה של הנתבעת מבלי שהיא התייצבה בעצמה. בעלה של הנתבעת ציין לפרוטוקול כי "אני מופיע היום לצורך הדיון בשם אשתי שהיא מודה בחוב ולא רוצה להופיע במשפט". בהמשך לכך ניתן פסק דין נגד הנתבעת.

בעתירת הנתבעת לביטול פסק הדין נטען כי היא סברה שבעלה יופיע ויבקש בשמה לקיים הליך של גישור ו/או הידברות מול התובעים, אבל היא לא הסמיכה אותו להודיע בשמה שהיא מסכימה לחוב הנטען בתביעה. הנתבעת מוסיפה ומפרטת טענות לעניין ההגנה מול התביעה.

ב"כ התובעים טען כי מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה ועל כן הדרך לפעול לביטולו הינה על ידי הגשת תביעה עצמאית למתן סעד הצהרתי לביטול פסק הדין ולא בדרך של הגשת בקשה לביטול פסק הדין במסגרת התיק שבו הוא ניתן. בנוסף, נטען על ידי התובעים כי אין בפי הנתבעת הגנה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בבקשה ובתגובה וכן בדיון שהתקיים בפני אתמול, אני קובע שלא מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה ועל כן הדרך לתקוף אותו הינה על ידי עתירה לבית המשפט בבקשה לביטולו.

אמנם בעלה של הנתבעת התייצב לדיון וציין בשמה כי אשתו מודה בחוב, אך במכלול הנסיבות של התיק, אינני סבור כי האמרה שמסר בעלה של הנתבעת בעל פה תחייב את הנתבעת. דומה כי ראוי היה שב"כ התובעים יפעל מול הנתבעת אישית בין להגשת הודאה בכתב לחוב הנטען ואז יעתור למתן פס"ד על פי כתב התביעה או לחלופין ידאג להגיש הסכם חתום על ידי שני הצדדים.

לכל הפחות ניתן לציין כי לא מדובר במקרה קלאסי של פסק דין בהסכמה.

אשר על כן, אני מחליט לדון בבקשה לביטול פסק הדין לגופה, כאשר יש לבדוק שני אלמנטים: ההסבר של המחדל של אי הופעה וכן סיכויי ההגנה לגופו של עניין. בחנתי שני נושאים אלה ואני מחליט לבטל את פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות מתאימות.

אשר על כן אני מחליט כדלקמן:

א.אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 22/9/16.