התובע, יליד 1942, הגיש תביעה בעילה נזיקית, בגין איחור באבחון סרטן המעי הגס. מכתב התביעה עולה, כי על התובע נגזר עונש מאסר עקב הרשעתו בעבירות כלכליות. התלובע החל לרצות את מאסרו בפרואר 2009, ובמהלך ריצוי עונשו, באוקטובר 2009, החל להתלונן על כאבי בטן, עצירויות ותופעות נוספות, אולם לדבריו, לא זכה להתייחסות רפואית רצינית מצד רופאי הכלא, אשר הסתפקו בהחלפת תזונתו ומתן לוסק.
משנמשכו תלונותיו של התובע על כאבי בטן קשים ועצירויות, הוא נשלח, בתאריך 16.03.2012, לבדיקה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, על מנת לשלול חסימת מעיים. בביקור זה לא בוצעה לו בדיקת קולונוסקופיה אולם הומלץ לו לעבור בדיקה זו בהמשך.
כעבור ארבעה ימים, בתאריך 20.03.2012, "הובהל" התובע בשנית לבית החולים "מאיר", ופעם נוספת הוא שוחרר ללא ביצוע בדיקות הדמייה, או בדיקות אחרות, תוך חזרה על ההמלצה לבצע בדיקת קולונוסקופיה.
בשל החמרה במצבו, אושפז התובע, בתאריך 23.03.2012 בבית החולים "לניאדו" בנתניה, שם בוצעה לו בדיקת CT, שהדגימה נגע ב – RLL באזור המעבר חזה/בטן, שקוטרו 1.8 ס"מ, וחשוד כגרורה. בנוסף, הודגם כבד עם מספר נגעים היפודנסים מפוזרים באונה הימנית בקוטר עד 2.5 ס"מ, שגם הם חשודים כגרורות. בסיכום הבדיקה צוין, כי התובע סובל מחסימת מעיים כתוצאה מתהליך שאתי עם חשד לגרורות בכבד ובריאות. עם גילוי הממצאים הוא נותח באופן מיידי. הניתוח כלל כריתה תת שלמה של המעי, עם השקה בין המעי הדק למעי הגס וכריתת הגוש שזוהה, ובהמשך התגלו גרורות נוספות, והתובע אובחן כסובל מסרטן גרורתי בשלב המתקדם ביותר, והחמור ביותר בשלב זה, ועל כן הומלץ לו לקבל טיפול כימי – ביולוגי.
מכתב התביעה עולה, כי התובע ביקש לקבל את הטיפול הנדרש בבית החולים "איכילוב" אולם שב"ס "התעקש" על מתן הטיפול בבית החולים "מאיר", לשם הועבר בתאריך 24.02.2012, אלא שלטענתו, הטיפול שם היה חלקי ולא תאם את ההמלצות הרפואיות, דבר שהחמיר את מצבו.
בסופו של דבר הועבר התובע לבית החולים "איכילוב" בתאריך 07.05.2012, והחל לקבל את הטיפול האונקולוגי הנדרש.
כתב התביעה הוגש כנגד גנ"מ דפנה נוי (להלן: "הנתבעת 1"), כנגד שירות בתי הסוהר (להלן: "המדינה" או "המשיבה") וכנגד קופת חולים כללית – המרכז הרפואי "מאיר" (להלן: "הנתבעים" או "המשיבים"), שכן לטענת התובע, התנהלותם, כפי שמתוארת בכתב התביעה, עיכבה את גילוי מחלתו והרעה את מצבו, תוך גרימת כאב וסבל מיותרים.