ת"א 13720-04-16 דנן ואח' נ' גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ

1.לפניי בקשה להעברת מקום דיון נוכח קיומה של תניית שיפוט ייחודית.

2.התובעים התקשרו בהסכמי מכר עם הנתבעת, במסגרתם רכשו מהנתבעת דירות מגורים. שלושת הסכמי המכר נחתמו בחודשים אוקטובר ונובמבר 1999 (בין תובעים 2-1, תובעים 4-3 ותובעים 6-5 כל אחד לבין הנתבעת). לטענת התובעים, מאז קבלת החזקה בדירותיהם החלו להיווצר ליקויי בנייה שונים, בעיקר בחצרות הדירות. משלא תוקנו כל הליקויים הנטענים (או שתוקנו חלקית בלבד), הוגשה התביעה הנוכחית, לה צורפה גם חוות דעת מהנדס שאמד את עלות התיקון של ליקויי הבנייה.

3.בד בבד עם הגשת כתב הגנה הגישה הנתבעת בקשה להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט השלום בתל אביב בהתאם לתניית השיפוט שבהסכמים בין הצדדים, ומכוח תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). בתגובה לבקשה, לא חלקו התובעים על כך שמדובר בתניית שיפוט ייחודית, אך טענו כי מכוח סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), תניית השיפוט שבהסכמים בין הצדדים היא תניה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן אין לקיימה. עוד נטען – מבלי שהתגובה גובתה בתצהיר – כי יש בקיום הדיון בתל אביב בכדי להרתיע מפני מימוש זכויותיהם של התובעים. משכך, נטען כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה בשים לב למיקום הדירות בירושלים.

4.בתשובה לתשובה העלתה הנתבעת מספר טענות מרכזיות. ראשית, הנתבעת טענה כי ההסכמים בין הצדדים אינם מהווים חוזה אחיד. לתמיכה בכך צירפה הנתבעת שורה של שינויים שערכו תובעים 1 ו -2 בחוזה טרם נחתם. עוד נטען כי תניית השיפוט אינה מתנה על הוראות הדין, בשים לב לכך שהחוזים נחתמו בתל אביב. לחלופין טענה הנתבעת כי אין לפרש את תניית השיפוט בהתאם לאמור בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים במתכונתו הנוכחית, מכיוון שהתיקון לסעיף זה נחקק מספר שנים לאחר כריתת ההסכמים בין הצדדים; וכי אף אם חל בעניין זה סעיף 4(9) הנוכחי, הרי שניתן לסתור את חזקת הקיפוח, בשים לב לכך שמדובר במרחק קצר ביותר בין שתי הערים, ובהתחשב בכך שסכום התביעה הגבוה לא ירתיע את התובעים ממימוש זכויותיהם.

5.עיינתי בטענות הצדדים וסבורתני כי דין הבקשה להתקבל. אין חולק כי בהסכמים בין הצדדים יש תניית שיפוט ייחודית שקובעת כך: "מוסכם ומותנה בזה במפורש בין הצדדים כי לבתי המשפט בת"א-יפו תהיה סמכות שיפוט ייחודית לדון בכל עניין ודבר הקשור לחוזה זה, ביצועו, הפרתו או ביטולו". התובעים טענו כי דינה של התניה להתבטל מחמת היותה תניה מקפחת בחוזה אחיד על פי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. אינני נדרשת לדון בטענה שהועלתה על ידי הנתבעת לפיה אין מדובר בחוזה אחיד, משום שלשיטתי, גם בהנחה שמדובר בחוזה אחיד, יש לקבל את הבקשה.

6.הנתבעת טענה כי אין להחיל את סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים בנוסחו הנוכחי, שהתקבל במסגרת תיקון משנת 2004. הנתבעת ציינה כי החוזים בין הצדדים נחתמו בשנת 1999, היינו, טרם כניסת תיקון זה לתוקף, ולפיכך, יש להחיל עליהם את הסעיף כמות שהיה במתכונתו הקודמת. השאלה האם התיקון לחוק חל גם על חוזים שנחתמו טרם התיקון או רק על חוזים שייחתמו לאחריו חורגת מגדרי החלטה זו (השוו, רע"א 7817/99‏ אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פסקאות 18-17 לפסק דינה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן (24.3.2003); יוער כי סעיף 27 לחוק קובע כי על חוזה שנחתם לפני שהחוק נכנס לתוקף יחולו הוראות החוק הקודם, אולם אין בו הוראת תחולה המתייחסת לתיקון חקיקתי של החוק הנוכחי). יחד עם זאת, אינני סבורה שיש הכרח בהכרעה בשאלה זו, שכן אף אם אניח כי יש להחיל את נוסחו הקודם של סעיף 4(9) ואף אם אניח שיש להחיל את הנוסח הנוכחי, עלה בידי הנתבעת לסתור את חזקת הקיפוח.

7.נוסחו הקודם של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים קבע חזקת קיפוח ביחס ל"תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". הפסיקה אשר פירשה סעיף זה בנוסחו הקודם קבעה כי לשם הקמת חזקת הקיפוח האמורה שבחוק, יש להראות כי מקום השיפוט שנקבע בתניה אינו סביר, באופן שנגרמת לטוען לבטלותה של התניה פגיעה מהותית בזכותו להתדיינות משפטית, וכי התניה עלולה למעשה להרתיע אותו מפני מימוש זכויותיו (ראו, רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי, פסקאות 7-5 להחלטת כב' השופט ע' פוגלמן (7.4.2010) (להלן: עניין ברפי); רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פסקאות 9-8 לפסק דינו של כב' השופט א' ריבלין (2.6.2003); רע"א 8713/06 ברוך נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 להחלטת כב' השופטת ע' ארבל (12.6.2008)ׂ). הפסיקה החילה את "מבחן ההרתעה" גם במסגרת הנוסח העדכני של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, הקובע כי תנאי מקפח בחוזה אחיד הוא: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". השינוי המרכזי שחל בתיקון לסעיף זה מגולם בעובדה שהוא יוצר חזקת קיפוח המעבירה את הנטל לסתור אותה לידי הנתבעת. המשמעות המעשית היא יצירת מבחן דו-שלבי, שבו בשלב הראשון נקבע האם קמה חזקת הקיפוח, ובשלב השני שוקל בית המשפט שורה של שיקולים בבחינה האם עלה בידי הספק לסתור את חזקת הקיפוח, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות. במסגרת השיקולים השונים נבחן גם שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות (ראו, עניין ברפי, פסקאות 7-5 להחלטת כב' השופט ע' פוגלמן; ת"א (שלום חיפה) 30625-03-16 סמיר טנוס בע"מ נ' תעבורה אחזקות בע"מ (24.07.2016); ח"א (חוזים אחידים ירושלים) 702/06 היועץ המשפטי לממשלה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 168 לפסק דינו של כב' השופט מ' סובל (06.12.2011)). בעניין שלפניי, גם בהנחה שעצם קביעת מקום השיפוט מקימה חזקת קיפוח, עלה בידי הנתבעת לסתור חזקה זו. ראשית, טענות התובעים באשר לקושי הצפוי להם אילו יועבר ההליך לבית המשפט בתל אביב לא נתמכו בתצהיר. משכך, ספק אם ניתן ליתן משקל לכל טענה עובדתית בהקשר זה. שנית, קשה להניח שבמציאות העובדתית, ובנסיבות העניין הנוכחי, מרחק הנסיעה שבין ירושלים לתל אביב יטה את הכף וירתיע את התובעים מפני מימוש זכותם (השוו, ב"ש 422/81 יוסף רובין ובניו, חברה לבניין בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ לו (4) 639, 640 (1982)). שלישית, הנתבעת נכונה הייתה לנהל משא ומתן לגבי תניות החוזה. לפחות שניים מהתובעים שינו, הלכה למעשה, חלק מתניות החוזה. עיון בשינויים מעלה שהתובעים התייחסו למספר לא מבוטל של תניות. העובדה שהתובעים לא ביקשו לשנות את תניית השיפוט הייחודית מרמזת שלא ראו בכך מכשול עתידי להגשת תביעות. רביעית, סכום התביעה משמעותי. התובעים תבעו פיצוי בסך העולה על 660,000 ש"ח. בהתחשב בכך, ספק אם קיום הדיון בתל אביב ולא בירושלים ימנע מהתובעים לממש את זכותם הנטענת לפיצוי האמור. גם העובדה שמדובר בקבוצה של מספר תובעים מחזקת את המסקנה שמידת ההרתעה בנסיבות המקרה הנוכחי היא נמוכה, אם בכלל.

8.משכך, במכלול נסיבות העניין, סבורתני כי אין לקבוע שדין תניית השיפוט להתבטל. הבקשה להעברת מקום דיון מתקבלת, איפוא. המזכירות תפעל להעברת ההליך לבית משפט השלום בתל אביב.