ת"א 13627-12-11 ס' נ' קבאני ואח'

התובע, תושב חברון, היה מעורב, לטענתו, בחודש מאי 2010 בתאונת דרכים שהתרחשה בעירו במהלכה נפגע על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 או הנתבעת 2 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3. התביעה, הוגשה בגין נזקיו הגופניים של התובע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למינוי ארבעה מומחים רפואיים על פי הוראות סעיף 6(א) לחוק הפיצויים.

בכתב הגנתם עוררו הנתבעים את שאלת הדין החל על התביעה בשים לב למענו של התובע ולמקום התרחשות התאונה – חברון הנמצאת לטעמם בשטחי A של הרשות הפלשתינית – טענה שלא הוכחשה על ידי התובע. לשיטתם, אין תחולה לחוק הפיצויים אלא לחוק הפלשתיני, הטעון הוכחה בידי התובעים בהיותו דין זר. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי גם אם יקבע שסוגיית מינוי המומחים היא עניין דיוני, הרי שאין להחיל על הבקשה למינוי מומחים את ההסדרים הספציפיים הקבועים בחוק הפיצויים, אלא את ההסדר הכללי החל בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיו על כל אחד מהצדדים רשאי להגיש חוות דעת מטעמו.

ביני לביני, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה בכך שתוסף עילה לפי פקודת הנזיקין, כמו גם לפי החקיקה החלה ברשות הפלשתינית. בקשה זו טרם הוכרעה ולפיכך לא אתייחס בהחלטה זו לנוסח כתב התביעה.

השאלה העומדת לדיון, במסגרת בקשה זו, הינה אם כן, האם מינוי מומחים לצורך קביעת שיעור נכותו של התובע ייערך בהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק הפיצויים, כפי טענת התובע, או לחלופין, קביעת נכותו של התובע תבוצע על פי תקנות סדר הדין האזרחי כפי שנעשה הדבר בתביעות בגין נזקי גוף המתנהלות לפי פקודת הנזיקין, כטענת הנתבעים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בנסיבות הארוע, טענות הצדדים, בחנתי את הדין והפסיקה אליה הפנו הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי אין מנוס מן הקביעה, שחוק הפיצויים והתקנות על פיו לא חלים על תביעה מסוג זה, לרבות בעניין מינוי מומחים ומכאן שעל התובע להגיש חוות דעת רפואיות בתמיכה לתביעתו.

כפי שנפסק לא פעם, חוק הפיצויים הינו במקורו חוק טריטוריאלי ואין לו תחולה מחוץ לשטחי מדינת ישראל. עיקריו הוחלו, בעבר, גם בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, מכוחם של צווי המושל הצבאי, כאשר במסגרת ההסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית, קיבלה על עצמה הרשות הפלשתינית סמכויות ואחריות בנושא הביטוח בתחומה והתחייבה להמשיך ולהנהיג הסדר חקיקתי שהינו זהה בעיקרו להסדר הקיים בחוק הפיצויים, בכל הנוגע לביטוח חובה ולאחריות מוחלטת, תוך קביעת משטר פיצויים שונה מזה הקבוע בישראל באופן שהנושא ישקף את המציאות הכלכלית הקיימת בשטחה (ראה: א. ריבלין, תאונות הדרכים, פרק שלישי: התחולה הטריטוריאלית והחוץ טריטוריאלית של החוק 47 - 67 מהדורה רביעית (2011), (להלן: "א' ריבלין") וכן בת"א (חי') 875-08 פלוני נ' הכשרת הישוב, החלטות מיום 22/11/2009 ו- 7/12/2009 (להלן: "עניין פלוני")).

בעקבות אותם הסכמים תוקן חוק הפיצויים באופן שהתווסף סעיף 2(א1) המחיל את הוראותיו במישרין במקרים בהם נוהג ברכב ישראלי נדרש לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ וזאת גם אם התאונה חלה באזור יהודה, שומרון וחבל עזה או בשטחי עזה ויריחו. מאחר והתובע אינו עומד בתנאי סעיף 2(א1) הרי שחוק הפיצויים אינו חל בעניינו ועל כן נדמה שאין מנוס מן הקביעה תביעתו של התובע אמורה להתברר על פי החוק הפלשתיני החל באזור בו התרחשה תאונה (ראה בעניין זה מקרה זהה בת"א 9203-09 קראג' נ' עיסא יוסף ואח' (27/5/2010)).

סעיף 3(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל–1970 (להלן: "פקודת הביטוח"), קובע כי פוליסה לביטוח רכב המוצאת לפי דרישותיה של הפקודה, תכסה גם מפני חבות הנובעת מתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות הפלסטינית וזאת בהתאם לדין החל במקום התאונה. מכאן, לכאורה, שכאשר מתרחשת תאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית ומעורבת בתאונה מכונית של אזרח ישראלי שרכבו מבוטח על פי פקודת הביטוח, יפוצה הנפגע על פי הדין החל במקום התאונה. אף שהדבר טרם הוכח, ככל הנראה המדובר בחוק הרשות הפלשתינית לעניין תאונות הדרכים שחוקק בשנת 2005 (בעניין זה ראו א. ריבלין, פרק שלישי: התחולה הטריטוריאלית והחוץ טריטוריאלית של החוק 47 - 67 מהדורה רביעית (2011 ) ורע"א 1667/09 סהאם שושה נ' מרשד נתשה (2/8/2010), שם נקבע כי הדין החל על פלשתיני שנפגע בשטחים הינו הדין הפלשתיני, כאשר הנטל להוכחת הדין הזר, מוטל על התובע).