ת"א 13618-02-12 מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' מדמוני ואח',ה"פ 45062-06-11 יונה ממוני נ. מנהל מקרקעי ישראל

שתי תביעות מונחות לפניי, האחת בתיק ה"פ 45062-06-11, תביעתה של הגב' יונה מדמוני, להצהיר, כי פסק דין בהסכמה, לפינוי שניתן בתביעת מנהל מקרקעי ישראל (להלן:- "המנהל") כנגד בעלה- יונתן מדמוני במסגרת ת.א. 7642/99 של בית משפט השלום בירושלים ולפיו נקבע, כי על מר מדמוני להרוס מבנים שנבנו בחריגות וללא היתרים במשק החקלאי של בני הזוג בתוך תקופה קצובה שנקבעה בפסק הדין וכן נאסר עליו לעשות שימוש מפר במבני המשק החקלאי, אינו חל לגביה, זאת היות והיא לא נתבעה בתביעה האמורה.

תביעתה של הגב' מדמוני הוגשה, לאחר שהמנהל פתח תיק הוצאה לפועל נגד מר מדמוני, לשם ביצוע פסק הדין (תיק ההוצאה לפועל נפתח מספר שנים לאחר שניתן פסק הדין). הגב' מדמוני טענה בתביעתה, כי היות ולא ניתן פסק דין נגדה, למרות שגם היא בעלת זכויות בנחלה, והיות ולא ידעה על פסק הדין, לא ניתן לממש את פסק הדין כנגדה.

התביעה השניה הינה תביעת המנהל, אשר הוגשה במסגרת ת.א. 13618-02-12, אשר הוגשה בעקבות תביעתה של הגב' מדמוני, ובה עתר המנהל להורות על פינויים והריסתם של המבנים אשר נבנו בחריגה, ולאסור שימוש מפר במבנים שנבנו כדין, כאשר, התביעה הוגשה למעשה, על מנת להשוות את מצבה של הגב' מדמוני למצב בעלה, על מנת שאם תביעתה של הגב' מדמוני להצהיר, כי פסק הדין אשר ניתן כנגד הבעל אינו ניתן לביצוע, ניתן יהיה לבצעו לאחר שינתן פסק דין גם כנגד הגב' מדמוני.

בעת שהגישה הגב' מדמוני את תביעתה, ציינה הגב' מדמוני, כי לאחר שנודע לה ולבעלה, על כוונת המנהל לבצע את פסק הדין כנגד הבעל והוברר להם, כי בכוונת המנהל לאכוף איסור לעשות שימוש שאינו חקלאי או תוך חריגה במשק, אכיפה שלא נעשתה בעבר, כאשר חלק מהמבנים שנבנו הם אף מבנים אשר נבנו בעידודו של המנהל, כשמדובר במבני מגורים שהוקמו בזמן עלייה גדולה לארץ ועל מנת לפתור מצוקת מגורים שהיתה קיימת, ביקשה הגב' מדמוני להסדיר את המצב המשפטי בנחלה ופנתה לאדריכל על מנת שיכשיר את אשר ניתן להכשיר ויתן הוראות בדבר הריסת המבנים שלא ניתן להכשיר.

במסגרת דיון בתובענות (דיון שאוחד למעשה), הוסכם בין הצדדים, כי לאור העובדה שבני הזוג מדמוני פועלים להסדיר את המצב המשפטי במשק, הגישו תוכניות לגבי חלק מהמבנים והרסו את חלקם, כי ינתן פסק דין המקבל את תביעת המנהל, כך שהכרעה בתביעת הגב' מדמוני מתייתרת למעשה, וכן הוסכם, כי לאור משך הזמן אשר לוקח לאשר את התוכניות, כאשר בין היתר, לשם אישורם, נדרש שינוי בגבולות הנחלה ולשם כך יש להפקיד תוכנית, יקבע בית המשפט את המועד שבו יכנס פסק הדין לתוקף.

עוד הוסכם, כי הצדדים יטענו לעניין ההוצאות.

אחר ששקלתי טענות הצדדים, כפי שנטענו לפניי בעניין, מצאתי מקום להורות כדלקמן:

1.ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 19.10.14, כך שתביעת הגב' מדמוני בתיק 45062-06-11 תמחק.

בתיק 13618-02-12 ניתן פסק דין בהתאם לסעד המבוקש בסעיף א' לכתב התביעה ובנוסף, גם אם מבנה נבנה על פי היתר, ניתן צו מניעה לפיו נאסר על הנתבעים לעשות שימוש מפר באותם מבנים, דהיינו שימוש שאינו בהתאם לנהלי התובעת והחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

2.השתכנעתי, כי הזוג מדמוני אמנם פועל לשם הכשרת המבנים הקיימים ולהריסתם של אלו אשר לא ניתן יהיה לקבל לגביהם היתר.

ב"כ של הגב' מדמוני הסביר, כי מדובר בהליכי תכנון אשר נמשכים זמן רב, כאשר גם בעבר חל עיכוב זה או אחר, כיוון שהוועדה המקומית שקמים, שהיתה אמונה על אישור תוכניות למושב בו מתגוררים משפחת מדמוני, התפרקה.