ת"א 1333-11-13 צדיק פור נ' צדיקפור ואח'

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") במסגרת ת.א. 1333-11-13, וכן הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם חברת י.ב.צ. החזקות וניהול נכסים בע"מ (להלן: "החברה") במסגרת תנ"ג 25078-04-14. פסק דין מתייחס לשתי התובענות.

התובע והנתבע הם אחים, והם החזיקו יחד במניות החברה – התובע החזיק ב-40% מהמניות, והנתבע – ב-60% מהן. בבעלות החברה יש נכס מקרקעין (שיכונה להלן: "הנכס"). המחלוקות בין הצדדים נגעו הן לשאלת ההיפרדות ביניהם, והן לשאלות הנוגעות להתחשבנות ביניהם. לבקשת הצדדים, מינה בית המשפט את השמאי מר שלומי מערבי להערכת שווי הנכס – לצורך קידום האפשרות של היפרדות בין הצדדים. השמאי ערך את חוות דעתו ומסר אותה לצדדים.

בכתבי הטענות, טען התובע בין היתר כי חברת פוליטיק פאשיין בע"מ (להלן: "פוליטיק") שהיא חברה בבעלות בנו של הנתבע, שכרה נכס מהחברה תמורת 15,000$ לחודש, והיא נותרה חייבת לחברה סכום שעמד בעת הגשת התביעה על 1.139 מיליון ₪. התובע טען כי פוליטיק ביקשה הנחה רטרואקטיבית משכר הדירה, וכי הנתבע הסכים שלא כדין להעניק לה בשם החברה הנחה בשיעור של 50% - פעולה המהווה קיפוח קיצוני של התובע.

הנתבע כפר בטענות התובע, וטען כי התובע הוא זה שמבקש לעשוק את הנתבע. הנתבע הוא היחיד שפועל עבור החברה ומקדם את ענייניה. בין היתר נטען כי התובע עצמו הסכים למתן הנחה לחברת פוליטיק בשיעור של 30%.

בישיבת יום 18.11.14, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. במסגרת זו הסכימו הצדדים כי הם יפנו למומחה שיקבע את הדרך להיפרדות בין הצדדים, כפי שהוסכם ביניהם בישיבות קודמות של בית המשפט. עוד הוסכם כי באשר לסכום שעל הנתבע לשלם, יכריע בית המשפט בדרך של פשרה מכוח סמכותו לפי ס' 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984. הצדדים הסכימו כי במסגרת פסק הדין ייבחנו כל השאלות השנויות במחלוקת.

מכוח ההסכמה שלעיל וכדי לאפשר לבית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם.

טענות הצדדים

הנתבע – שהגיש את הסיכומים מטעמו ראשון בהתאם להסכמת הצדדים, טען כי אין מקום לקיום הליך של תביעה נגזרת, במקביל לתביעת הפירוק ולהתחשבנות בין הצדדים. הוא אף ציין כי קיים קושי לערוך התחשבנות בהתייחס לחברת פוליטיק וחברת דלירנטה (1983) בע"מ (להלן: "דלירנטה") שאינן צדדים להליך דנן, אולם למרות זאת הסכים הנתבע לפשרה, לאור ערבותו האישית לחובותיה של פוליטיק בהסכם השכירות.

לטענתו של הנתבע, השמאי העריך את שווי הנכס בסכום של 10,721,400 ₪. לאור חלקיהם של הצדדים בחברה (60% לנתבע ו-40% לתובע) והשווי היחסי של החלקים שכל אחד מהצדדים קבל בנכס, התובע חב לנתבע את שווי היתרה בהתאם לחלקו היחסי בשווי המוערך על ידי השמאי ב-365,000 ₪.