זו בקשה להתיר הצגת חוות דעת בפני השמאי המומחה מטעם בית המשפט. לטענת המבקשים, אמנם בית המשפט דחה את הבקשה להציג בפני המומחה חוות דעת מטעם פרופ' חמאיסי, מטעם המבקשים, בשאלת הפוטנציאל הכלכלי של החלקות נשוא התביעה, אך המבקשים מבקשים עתה להציג בפני המומחה חוות דעת שהוגשה מטעם המדינה כחוות דעת נגדית לחוות דעת פרופ' חמאיסי, במספר תיקים, והם מוותרים על חקירת המומחית. נטען, כי בהחלטה באשר לחוות דעת פרופ' חמאיסי מיום 12.7.16 רמזתי שהעובדות נשוא חוות הדעת ידועות לכל שמאי, אך למען הסר ספק, מבקשים התובעים שהעובדות המוצגות בחוות דעת המומחית יובאו לידיעת השמאי, שיצטרך להתייחס לרלבנטיות שלהם בחוות דעתו. אלה כל נימוקי המבקשים בבקשתם.
המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה שמדובר בהרחבת חזית של ההליך שכבר הסתיים, לאחר שבית המשפט העליון החזיר את התיק לערכאה זו לצורך מינוי שמאי מטעם בית המשפט, ללא הגשת ראיות נוספות מטעם הצדדים. לדברי המשיבה, התובעים לא טענו כל טענה באשר לתכנון ופיתוח העיר כרמיאל, מועדו והשפעתו על פיצויי ההפקעה במסגרת ההליך שהסתיים, וגם המומחה מטעמם לא טען לכל השפעה של הליכי תכנון כרמיאל על ערך הקרקע המופקעת, ואין הבקשה מצביעה על כל נימוק להרחבת חזית מעבר לגדר המחלוקת, או מדוע נחוצה למומחה מטעם בית המשפט חוות דעת הדנה בתכנון ופיתוח כרמיאל.
עוד נטען, כי בקשה דומה הגיש ב"כ המבקשים בשישה הליכים נוספים, בטרם מתן פסק דין, אך כל הבקשות נדחו, ובקשה לרשות ערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון באחד המקרים.
לטענת המשיבה, לאחר שהגישו המבקשים את חוות דעתם, והשמאים נחקרו ביום 18.3.14, הגישו המבקשים בקשה לקביעת ישיבה נוספת להשלמת חקירה נגדית של שמאי המשיבה "על מנת להציג לפני בית המשפט תמונה שלמה בשאלות שבמחלוקת", וכן ביקשו להגיש ראיות נוספות. נקבעה ישיבה נוספת לבקשת המבקשים, ולאחר סיכומי הצדדים ניתן פסק דין הדוחה את ערכי השמאי מטעם התובעים ואת חוות הדעת מטעם הנתבעת. בערעור על פסק הדין קבע בית המשפט לטענת המשיבה, שמשדחה בית המשפט את מסקנות השמאים היה עליו למנות שמאי מטעם בית המשפט והחזיר את התיק לצורך מינוי שמאי מטעמו של בית המשפט. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה להגשת ראיות נוספות והרחבת חזית, שנדחתה ביום 12.7.16. לטענת המשיבה, מתן הזדמנות נוספת לתובעים להרחבת חזית ולמקצה שיפורים לאחר ההזדמנויות שניתנו להם פוגעת בזכויות המשיבה ובתקינות ההליך השיפוטי.
עוד נטען, כי על פי תקנה 129 (א) היה על המבקשים להגיש את חוות הדעת מטעמם לפני ישיבת ההוכחות הראשונה, כמיקשה אחת, כך שבסיום שלב ההוכחות יוכל בית המשפט לפסוק בתובענה ולהביא אותה לסופה (ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו (3) 738; רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל פ"ד נה (4) 577). מדובר במידע שניתן היה לאתר בנקל, ולהגיש לגביו כל חוות דעת בעוד מועד. כעולה מחוות הדעת שמבקשים להגיש, היא מתבססת על מקורות זמינים ונגישים. לא ניתן כל טעם להגשת הראיה החדשה, 3 שנים לאחר הגשת הראיות בתביעה.
עוד נטען, כי מדובר בהפקעה מיום 25.10.62 לצורך הקמת הישוב כרמיאל, ואין ספק ששר האוצר הפעיל את סמכותו ביום 25.10.62 לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, ולאחר שהתקבלה החלטה על הקמת עיר חדשה, נערכו פעולות לאיתור קרקעות ונערך תכנון ראשוני, שלפיו הוחלט על היקף הקרקעות הנדרש. על כן אין ספק שההחלטה על הקמת העיר התקבלה לפני ההפקעה, ואין צורך בחוות דעת לשם כך. לכך, לטענת המשיבה אין כל השלכה על קביעת שווי פיצויי ההפקעה. אפילו היתה ההפקעה תוצאה של הפקדת תוכנית בניין עיר לפני ההפקעה, כפי שלא קרה במקרה זה, היה על השמאי המעריך פיצויי הפקעה דווקא להתעלם מכל שינוי בשווי המקרקעין שהוא תוצאה של כוונה להכין תוכנית להפקעת המקרקעין, שמועות לגבי הכוונה להפקיע את המקרקעין, או השימוש המיועד במקרקעין המופקעים בידי הרשות המפקיעה (י. קמר, דיני הפקעת מקרקעין, מהדורה שמינית, כרך ב', עמ' 725-727).
המבקשים טענו בתגובתם שהם לא מבקשים להגיש ראיה עצמאית, אלא להתיר להם להציג מסמך שנערך מטעם המשיבה בהליך אחר בפני השמאי שהתמנה מטעם בית המשפט בתיק זה, כאשר השמאי יתבקש לבדוק באופן עצמאי ומקצועי אם עובדות שבמסמך רלוונטיות להכנת חוות דעתו. לטענת המבקשים, מדובר בעובדות רלוונטיות מאוד לעשיית מלאכתו של השמאי, המתמצית בקביעת השווי המשתנה של המקרקעין מידי שנה, בהתחשב בין היתר בפוטנציאל הכללי של המקרקעין. לטענת המבקשים, בית המשפט העליון קבע שעל השמאי להתחשב "במכלול הנתונים". מכלול הנתונים כולל בין היתר לטענת המבקשים את העובדה שהמקרקעין הם חלק מתחום התכנון העתידי של העיר העתידית, או לפחות צמודי דופן לאותו תחום תכנון.
המבקשים טענו בתגובתם שהשאלה אינה חורגת מחזית המחלוקת, משום שהשמאי רשאי מיוזמתו לבדוק כל נתון רלוונטי, אף אם מדובר בנתון שהצדדים לא היו ערים לו, אף שהדיון התנהל, לפי חוות דעת השמאים משני הצדדים, בקשר לפוטנציאל ההתפתחות של הכפר נח'ף, ולא בקשר לזיקה לעיר כרמיאל. לחילופין התבקש בית המשפט לקבוע שהמבקשים רשאים לבקש מהשמאי מטעם בית המשפט להתייחס לשאלה נשוא חוות דעתה של המומחית מטעם המדינה, אף מבלי שחוות הדעת תוצג בפניו.
אפתח ואומר, כי בניגוד לדברי המשיבה, לא קבע בית המשפט העליון "שמשדחה בית המשפט את מסקנות השמאים היה עליו למנות שמאי מטעם בית המשפט והחזיר את התיק לצורך מינוי שמאי מטעמו של בית המשפט." בית המשפט העליון קבע:
"איננו רואים מקרה זה כשונה מכל אחר, ומשרואה לפניו בית המשפט חוות דעת שמאיות סותרות, עליו למנות במקרה מתאים, וכך במקרה דנא, שמאי מטעמו. נטעים: הגישה השמאית צריכה להיות הוגנת ולהתחשב במכלול המשתנים, אך בסיסה הוא כאמור השוואתי, וההשוואה צריכה להיות עם "עסקאות דרך המלך" ולא עם פרשות קצה. במקרה דנא סבורים אנו במכלול כי היה מקום למינוי שמאי מטעם בית המשפט."