ר' נ' אלפא סמארט-בקרת אנרגיה 2007-קיבוץ בית אלפא ואח'

לפני תביעת נזקי גוף.

1. התובע, יליד 1987, החל עבודתו אצל הנתבעת בחודש 5/08 כפועל ייצור. במסגרת עבודתו נדרש בין היתר, לבצע הרכבה בדיקה והלחמה של רכיבי חשמל למזגנים. ביום 27/7/08 בשעה 8:30 או בסמוך לכך, נדרש התובע במסגרת עבודתו לבצע בדיקת בקרה במערכות חשמל של מיזוג אוויר. לצורך ביצוע עבודתו ובדיקת תקינות הכרטיס האלקטרוני (לוח), נדרש התובע לחבר כל כרטיס וכרטיס לחשמל ולבדוק את תקינות הנורות, עבודה אותה ביצע התובע עשרות פעמים ביום.

2. לטענת התובע, בדיקת הכרטיסים בוצעה ללא שקיבל הוראות בטיחות, הוראות הפעלה, הנחיות טכניות או בטיחותיות כלשהן. במהלך בדיקת כרטיס אלקטרוני ביום 27/7/08 התחשמל התובע. התובע הרגיש את הזרם החשמלי עובר בידו השמאלית וידו הימנית נצמדה בחוזקה לכרטיס האלקטרוני מבלי שיכול היה לשחרר את שתי ידיו. שריריו של התובע התכווצו והפינים שבתחתית הלוח האלקטרוני חדרו לשתי ידיו. בסופו של דבר, הצליח התובע להשתחרר מהכרטיס ונפל ארצה. לטענתו, באזור העבודה לא היה מפסק פחת או לכל פחות מפסק תקין ובמקום לא נכח אחראי כלשהו, אשר יכול היה לשחרר את התובע או למנוע את התאונה. לטענתו, פרכס התובע, הרגיש מסוחרר וידיו היו מגואלות בדם. התובע זוכר ריח שרוף וזוכר כי צעק "אני לא נושם". למיטב זכרונו, עובדים אשר הגיעו למקום החלו לשפוך עליו מים.

3. התובע פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים העמק בעפולה, שם אובחן כסובל מכוויות בדרגה 3 במספר מקומות בידיו, עבר בדיקות וטיפול בפצעים, אושפז למשך מספר שעות לצורך השגחה ושוחר לביתו כשידיו חבושות עם המלצה להמשך מעקב רפואי, שטיפות יומיות, החלפות חבישה ונטילת משככי כאבים במידת הצורך. לטענת התובע, בסמוך לאחר התאונה הוא החל לסבול משינויים עוריים לא מוסברים אשר החלו באזור הבטן ואזור הצלעות מצד שמאל. התובע אובחן כסובל מפסוריאזיס מפושטת בכל בגוף. עקב החמרת הפסוריאזיס בחודש 11/09 טופל במרפאת עור במרכז רפואי העמק. בחודש 4/10 חלה החמרה רפואית נוספת שכללה נגעים עוריים בקרקפת, איבר המין, גב, פנים וגפיים ולכן עבר התובע סדרת טיפולים ביום המלח. ביום 2/9/10 אושפז התובע פעם נוספת במרכז רפואי העמק, למשך 15 ימים, לצורך טיפול במסגרת לרבות טיפולים פוטותרפיים ושוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול פוטותרפי בקהילה, טיפול תרופתי ומעקב רופא מטפל. בחודש 3/12 חלה החמרה נוספת במחלה והתובע נאלץ לעבור טיפולים נוספים בים המלח. ביום 12/9/12 אושפז התובע פעם נוספת בבית החולים איכילוב נוכח החמרה של המחלה. התובע אושפז למשך 30 ימים ושוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול פוטותרפי בקהילה, טיפול תרופתי ומעקב רופא מטפל. בתאריך 17/11/13 אושפז התובע פעם נוספת בשל החמרה במצב המחלה. התובע עבר סדרה ארוכה של טיפולים בים המלח, טיפולים פוטותרפיים, ואשפוזים אך ללא הועיל.

4. לטענת התובע, מאז התאונה הוא סובל ממתח נפשי רב, מצב רוח ירוד, הערכה עצמית ירודה, הפרעות בשינה וקושי בתפקוד. ביום 14/5/13 פנה התובע למיון במחלקה הפסיכיאטרית במרכז רפואי העמק ואובחן כסובל מדיכאון. הומלץ לו על אשפוז אך הוא סרב. כן הומלץ על טיפול תרופתי ומעקב פסיכיאטרי. לטענת התובע מאז התאונה וכתוצאה ממנה, למעט מספר חודשים, הוא אינו עובד עד היום ונאלץ להתגורר בבית הוריו. לטענתו, איבד לחלוטין את כושר עבודתו וכיום הוא מתקיים מקצבת נכות כללית והמוסד לביטוח לאומי הכיר בו כבעל נכות תפקודית בשיעור 100%. לטענתו, מאז התאונה וכתוצאה ממנה הוא מוגבל מאוד ומתקשה מאוד בביצוע פעולות יומיומיות.

5. התובע טוען כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת. לטענתו, הנתבעת התרשלה כלפיו בכך שבין היתר אפשרה את קיומו של המפגע הבטיחותי, לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה, אמצעי מיגון מתאימים וציוד מגן אישי ולא סיפקה באזור העבודה מפסק פחת או לכל הפחות מפסק פחת תקין. כן לטענתו, הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה לתבוע כל הוראות או הנחיות בטיחות. לטענת התובע, בנסיבות יש להחיל את סעיפים 41 ("הדבר מדבר בעד עצמו") וס' 38 ("דבר מסוכן") לפקודת הנזיקין ועל הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה. לטענתו, הנתבעת הפרה חובות חקוקות המטלות לפתחה.

6. התובע עותר לפיצוי בראשי הנזק הבאים: הפסדי השתכרות זכויות סוציאליות ופנסיוניות, הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, עזרת צד ג וכאב וסבל. מכאן תביעת התובע אשר לפני.

7. הנתבעות מכחישות את עצם קרות האירוע ואת נסיבותיו הנטענות. לטענתן, בנסיבות אין מקום להיפוך נטל הראיה. לטענתן, הן לא התרשלו כלפי התובע ולא הפרו כלפיו חובות חקוקות המוטלות לפתחן. לחלופין, לטענת הנתבעות, התאונה נגרמה עקב רשלנותו המכרעת של התובע בכך ששכח לנתק את זרם החשמל, לא נהג בהתאם להוראות והנחיות שקיבל, לא נהג בהתאם לשיטת העבודה הנהוגה ולא נהג כפי שאדם סביר ונבון היה נוהג בנסיבות המקרה. לטענתן, התובע סובל מהליקויים המתוארים בכתב התביעה או מחלקם עובר לתאונה וללא קשר אליה. לטענת הנתבעות לא מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו של התובע. לטענתן, יש לנכות מהסכומים המגיעים לתובע, אם בכלל, את כל התקבולים וטובות ההנאה שקיבל ויקבל מכל מקור כלשהו בגין התאונה. לטענתן, התביעה מוגזמת ואינה עומדת בשום יחס לנזקים אשר נגרמו לתובע בפועל. הנתבעות טענו כי התובע לא עשה די להקטנת הנזק ומכלל טעמים אלו עתרו לדחיית התביעה כנגדן.

    

   דיון:

   נסיבות האירוע: