ת"א 12531-03-15

1.בתביעתם שלפני עותרים התובעים לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבעת לפצותם עבור הפקעת בעלותם, במקרקעין המזוהים כחלקה 7 בגוש 18991.

2.שטחם הכולל של המקרקעין הוא 7,287 מ"ר, ואין מחלוקת, כי לכל אחד מהתובעים הייתה בעלות ב- 1/8 מהמקרקעין, וביחד - 3/8. על כן, התובעים היו בעלים של זכות המייצגת שטח של 2,732.62 מ"ר.

3.ההודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין, לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, פורסמה בילקוט הפרסומים בתאריך 17.3.1976. רישום זכות הבעלות על שם מדינת ישראל נעשה בתאריך 17.10.1983.

4.יצויין, כי מסלול הפיצויים בו בחרו התובעים הוא המסלול הקבוע בסעיף 13 לפקודת הקרקעות.

5.מטעם התובעים הונחה לפני חוות דעתו של השמאי מר איאד זועבי (מוצג ת/1), ומטעם הנתבעת הונחה לפני חוות דעתו של השמאי מר יצחק רוגובין (מוצג נ/3).

6.בתאריך 31.12.2015, ובעקבות הסכמת באי כוח הצדדים, ניתן על ידי פסק דין חלקי, ולפיו חויבה הנתבעת לשלם לתובעים סך 183,600 ₪, בתורת פיצוי שאינו שנוי במחלוקת. יצויין, כי סכום זה הוא סכום הפיצוי בו נקב השמאי מטעם הנתבעת, מר רוגובין.

7.כיוון שהמחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת בדבר שווי הזכויות שהופקעו, ואין מחלוקת אחרת, העדים היחידים שנחקרו לפני היו השמאים מר זועבי ומר רוגובין.

מחקירתו הנגדית של מר זועבי עלה, כי לא ניתן לבסס את שווי המקרקעין שהופקעו על ידי השוואתם לעסקאות השונות שפורטו בחוות דעתו, ונראה שאף בא כוח התובעים מסכים לכך. על כן, נותרה אפוא חוות דעתו של מר רוגובין.