ת"א 1249-09 אשתאול-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שית נ' שיש ירושלים אהרן גרבלסקי ובנו בע"מ ואח'

ענייננו בבקשה להוצאת מסמך שנערך על-ידי שמאית מקרקעין, מיום 27.11.13, מתיק בית המשפט (להלן: "המסמך") ואשר הוגש על-ידי התובע. לטענת הנתבעים בין השאר, מדובר בראיה לא קבילה לאמיתות תוכנה ולא מדובר בתעודה ציבורית כלשונה בפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות" או "הפקודה"). התובע טוען מנגד בין השאר, כי מדובר בתעודה ציבורית וכי בכל מקרה, המסמך האמור - חוות הדעת, כלשונו - הוגש לאחר שהותרה הגשתו לפי החלטה מיום 18.11.14.

לאחר שנתתי את דעתי לבקשת הנתבעים ולתגובת התובע, לאחר עיון נוסף במסמך ולאחר שערכתי את האיזונים הנדרשים בנסיבות העניין, ובעיקר, בהינתן המדיניות השיפוטית אשר מעדיפה בחינת משקלן של ראיות המוגשות על-פני פסילתן מטעמי קבילות, תותר הגשת המסמך האמור לתיק בית המשפט, ככל שהתובע מבקש לסמוך על תוכנו, באמצעות תעודת עובד ציבור בהתאם להוראת תקנה 178(א1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן בכפוף לזימון השמאית לחקירה נגדית על-ידי בא-כוח הנתבעים על תוכן המסמך האמור, ככל שיחפוץ בכך.

בנדון דידן אבקש להעיר שתי הערות:

הערה ראשונה - מעיון נוסף במסמך האמור, אין מדובר בחוות דעת כפי שזו אמורה להיות ערוכה לפי פקודת הראיות [ראו התוספת הראשונה בפקודה, בפרט, הצהרת מחווה הדעה ופירוט השכלתו וניסיונו]. עם זאת, שימת הלב לתוכן המסמך לפיו מדובר בהצגת עמדה מקצועית שהיא שומה. על כן, מבלי לנקוט עמדה מכריעה בגוף הפלוגתא שבין הצדדים, נראה כי קיים קושי אמיתי לראות במסמך האמור של השמאית, המופנה לרשות מקרקעי ישראל, כתעודה ציבורית כמשמעה בסעיף 29 בפקודת הראיות, שכן קם קושי לסווג את המסמך האמור כתעודה "שהיא מעשה חקיקה, שיפוט או ביצוע, או רשומה של מעשה כאמור, או שהיא חלק מן הרשומות הרשמיות..., ובכלל זה תעודה המוחזקת כרשומה, בין שנעשתה בדרך רשמית ובין בדרך אחרת" [ראו והשוו גם עם ההחלטה בעניין ת.א. (מחוזי - מרכז-לוד) 49999-03-12 עיזבון המנוח פלוני ז"ל ואח' נ' א. ג. ואח', מיום 9.5.14 (פורסם בנבו) בה נקבע בין השאר, כי מסמך הבעת עמדה אינו תעודה ציבורית]. בשונה מן האמור, למשל, דרישת תשלום המופקת על-ידי מוסד מהווה רשומה מוסדית [ראו והשוו עם ע"א (מחוזי - ת"א-יפו) 1671/04 ATLANTICA S.P.A ואח' נ' אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ, מיום 25.7.06 (פורסם בנבו); ראו י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", חלק שני, מהדורה משולבת תש"ע-2009, עמוד 983].

תעודה ציבורית מבטאת פעילות שלטונית על-פי החוק להבדיל מפעילות מנהלית. בכל מקרה, ארבעת התנאים שהותוו בפסיקה לעניין תעודה ציבורית [ראו ע"פ 347/88 איוון דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221], משמשים לצורך קביעת משקל הראיה ולא לצורך קבילותה [ראו קדמי לעיל, עמודים 644-645].

כאמור, אין בקושי שהצבעתי עליו כדי לנקוט עמדה מכריעה בפלוגתא המשפטית בין הצדדים בהקשר זה, משזו מתייתרת וזאת נוכח המסקנה אליה הגעתי ולפיה תזומן עורכת המסמך לחקירה נגדית על תוכן המסמך האמור. בנסיבות העניין, כבהחלטה מיום 18.11.14, סבורני כי דרך המלך להגשת המסמך האמור היא באמצעות תעודת עובד ציבור, כמצוות תקנה 178(א1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ועורכת המסמך תזומן לעדות במשפט, לחקירה נגדית.

הערה שנייה - ככל שמי מהצדדים סבר כי נפלה טעות בהחלטה מיום 18.11.14, בהינתן העובדה לפיה הותרה הגשת המסמך האמור באמצעות תעודת עובד ציבור (החלטה מיום 18.11.14) - יוזכר כי המסמך הוגש גם קודם לכן כנספח לתצהיר (החלטה 12.3.14) - דומה כי לו סבר מי מהצדדים, לרבות הנתבעים, כי נפלה טעות כאמור או שמא לקתה ההחלטה בחוסר בהירות, היה מצופה מאותו צד לפעול במהירות הראויה לפיזור חוסר הבהירות ולא להותיר זאת עד פתח דיון ההוכחות שהתקיים, על כל הנגזר מכך.