פלוני ואח' נ' שטיינבוים ואח'

 צדדים שלישיים:

1. ויטנס חברה להשקעות במקרקעין בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד א. פרויליך ו/או נ. פרחי ואח'

2. רומנו אינווסטמנט גרופ בע"מ - נמחקה

צדדים רביעיים:

1. אייל שטיינבוים מיכאל

2. "הכשרה" חברה לביטוח בע"מ שניהם – ע"י ב"כ עוה"ד אבי דויטש ואח'

במבט על

1. אדם נופל באתר בניה מבעד פתח ברצפת (תקרת) הבטון אל רצפת הקומה שמתחתיו, כ-3 מ', ונפצע; זאת - לאחר שהוא נעמד על מכסה שהונח על אותו פתח ושהיה אמור לחסום את אותו פתח על מנת לאפשר דריכה עליו לצורך המשך ביצוע עבודות הבניה באותו מפלס. לדאבון הלב, כושל המכסה במילוי ייעודו וקורס תחת משקלו של אותו אדם שנעמד עליו, לתוך הפתח, והגרביטציה עושה את שלה. זה אירוע המקרה בענייננו.

2. ספק אם מקרה כזה היה מגיע במקומותינו להכרעה בפסק דין מנומק – אלמלא הנסיבות שברקע הדברים; אלמלא המארג ההסכמי והתפקודי שבין הגורמים המעורבים. מתברר שאותו אדם שנפל בענייננו, התובע 1 (להלן: "התובע"), אינו אלא היזם שיזם את הקמת הבניין, שרכש באמצעות חברה שהקים (ויטנס), ועוד חברה שותפה (רומנו), את המקרקעין בהם ניצב הבניין, ומי שהתקשר (באמצעות שתי החברות) עם הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), קבלן מורשה, בהסכם "חוזה ביצוע" לביצוע של עבודות השלד בתוספת לבניין שנרכש; אלמלא עובדיו של הנתבע הם אלו שהניחו או הקימו את המכסה שכשל; ואלמלא אותו אדם שנפל, התובע, היה גם על פי ההסכם מול הנתבע, "המנהל" מטעם החברות היזמיות, שכאמור רכשו את הבניין ובנו באמצעות הנתבע, שבוקר אחד "במהלך סיור השגחה ופיקוח באתר הבניה", במילוי תפקידו על פי אותו הסכם כ"מנהל", ולטענת הנתבע – גם כ"מפקח", נעמד על המכסה, והמכסה כשל בייעודו, כאמור.

3. אם כן, השאלה המרכזית שברקע בסיס המחלוקת שלפניי היא: האם ובמה שונה דינו של הנתבע שהניח על ידי עובדים מטעמו את המכסה שכשל - מול תביעת התובע בנתוניו הייחודיים כאמור, ביחס לתביעתו של כל אדם אחר - לו היה נופל באותו אופן, לסוגיו האפשריים: עובד של הנתבע, קבלן משנה באתר, עובד של קבלן משנה, צד שלישי כלשהו שמגיע ברשות לבניין (למשל, מי שמבקש לשקול רכישה), שלא לדבר על מסיג גבול בתום לב?

4. ודוק, השאלה איננה שאלה אך של שכנות או יריבות נזיקית, אלא שאלה של טיב העילה בענייננו ושל טיב ההגנה מולה, בשל המורכבות של נפגע שבפועל כרת הסכם מול הקבלן. לפי הנטען – כל צד עם הדגשים והתובנות שלו – הדיון בעילה הנטענת מערב בענייננו שיקולים של חיובים העולים מההסכם, של עצם העובדה שהתובע הוא בעלים של מי שהיא בעלת ומחזיקת המקום ומועסק על ידה, ושל אפיון מארג היחסים המשפטיים והמקצועיים - בפועל טרם התאונה - בין מזמינות העבודה (החברות היזמיות), המנהל (התובע, שהנתבע טוען שהוא גם המפקח) שהוא שלוחם של מזמינות העבודה ואף מקבל מאחת מהן, חברה שבבעלותו, שכר חודשי, והנתבע – שהוא קבלן השלד (שלפי טענת התובע – קיבל על עצמו אחריות קבלן ראשי ומבצע הבניה). ועוד, אין לשכוח את רומנו, האיש והחברה היזמית, שהם חוליה במארג שיהיה צריך לבחון אותה מקרוב ובנפרד, הן בשל העובדה שאף שביצע עבודה מטעם שתי היזמיות ובשליחותן, שכרו של התובע שולם רק על ידי ויטנס, החברה שהקים, והן בשל מחיקת ההודעה לצד השלישי מול חברת רומנו במהלך ניהול ההוכחות.

5. כפי שיובהר להלן, מצאתי, בנסיבות, לקבל את התביעה נגד הנתבע כך שיחויב ב-75% מהאחריות לקרות התאונה; 25% הנותרים הן בגין חובות הבעלים והיזמיות, ויטנס וחברת רומנו, המקימות להן, בנסיבות, אשם, וכן בגין אשמו התורם של התובע; חלוקת אחריות שמתגבשת, בין היתר, מעצם הוראות ההסכם וחיובי הקבלן, למול ההפקדה החוזית בידי היזמיות של ניהול העל של הפרויקט ושל הזכות לפקח בפיקוח-על (זכות - שכפי שאבהיר מומשה, ומכל מקום - אינה משחררת מחובת "פיקוח עליון" לפי הדין). מדובר בניהול ופיקוח, שאני מוצא כי היו אמורים להיות ממומשים בפועל - באמצעות התובע, לו שולם שכר בגין זה מטעם היזמיות; כל זאת - אף שלא נטען ולא הוכח שבוצע בפועל פיקוח פרטני או צמוד של התובע (מטעם היזמיות) על עצם הנחת או הקמת המכסה עצמו.