אביב - קופות ממוחשבות בע"מ נ' ע.ר. צים שווק ישיר בע"מ

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 13.12.16. 

המבקשת טוענת כי כתב התביעה לא הומצא לידיה – לאחר שהומצא לכתובת שהיתה כתובתה רק עד סוף שנת 2014. פסק הדין הומצא לכתובתה העדכנית. עוד התייחסה המבקשת בבקשתה לטענות ההגנה נגד התביעה.

המשיבה טענה בתגובה כי הבקשה הוגשה באיחור וללא נימוק, כי ההמצאה בוצעה כדין וכי טענות ההגנה כלליות וסתמיות.

המבקשת השיבה לתגובה וחזרה על הטענה כי כתב ההגנה לא הוגש במועד מכיוון שלא הומצא לה כתב התביעה, ושבה על נימוקי ביטול פסק הדין, לעמדתה.

לא מצאתי בבקשה ובתשובה לתגובת המשיבה כל התייחסות לשאלת המועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשת מתייחסת רק לשאלת המועד להגשת כתב ההגנה (ומבקשת כי יוארך לאחר שיבוטל פסק הדין), אולם לא מצאה להבהיר מדוע הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגש וגם לאחר שעומתה עם טענות המשיבה בסוגיית המועד - לא התמודדה המבקשת עם טענות המשיבה (כאילו בקשה זו הוגשה 48 ימים לאחר שהומצא לידיה פסק הדין (נספח א' לתגובה)). שתיקתה של המבקשת מעידה ומלמדת על כך שאין לה טעם ונימוק לאיחור.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

המבקשת, כאמור, כלל לא התייחסה לשאלת המועד ולא הציגה כל טעם לאיחור. לפיכך, לא מצאתי כי ניתן להתיר את הגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד בו הוגשה ומשכך – דינה להימחק.

אם וכאשר תוגש בקשה אחרת לתיק, היא תיבחן על פי נסיבותיה (ומבלי שיהיה באמור כדי לחוות דעה באשר להחלטה שתתקבל, למותר לציין).