ת"א 12064-01-13 מגנזי נ' גפן

1.תובענה זו הוגשה במקורה בבית משפט השלום בנתניה.

לאחר זמן, הועבר לדיון בבית משפט זה רק סעד אחד מן הסעדים שנתבעו שם – הסעד הנקוב בסעיף 25 בכתב התביעה שעניינו מתן פסק דין הצהרתי לפיו נחתמו בין התובע לבין אמה של הנתבעת שני הסכמי מכר וכן להורות על אכיפת הסכמי המכר.

2.התובע שכר מאמה המנוחה של הנתבעת מוסך בו ניהל את עסקו במשך שנים רבות.

השטח אותו שכר התובע היה כ1/5 משטח הנכס כולו כלומר כ-70 מ"ר.

לאורך השנים, שילם התובע את דמי השכירות כסדרם ולטענתו, החל להלוות כספים לאמה המנוחה של הנתבעת. עוד טוען התובע, כי מאחר והמנוחה נקלעה לקשיים כספיים הוסכם ביניהם שהתובע ירכוש ממנה את השטח עליו עומד בית העסק שלו – כ-1/5 מגודל הנכס כולו. בעניין זה צירף התובע שתי טיוטות של חוזים ושתיהן נוגעות ל-1/5 משטח הנכס וכן צירף טיוטה אחת הנוגעת למכר מחצית משטח הנכס.

בסיכומיו, מציין התובע בסעיף 3 לפרק העובדות, כי הממכר הוא 1/5 משטח הנכס. כלומר, התובע זנח את טענתו כאילו נעשה הסכם באשר למחצית משטח הנכס ולכן הסעד המבוקש על ידו נוגע רק ל-1/5 משטח הנכס.

3.לטענת התובע, בשלב מסוים סוכם בינו לבין המנוחה, כי אותן הלוואות ישמשו כתשלום התמורה עבור הנכס.

לצורך הוכחת עניין זה צירף התובע קבלות שקיבל מן המנוחה והמעידות על ביצוע התשלום כטענתו.

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי על גבי הקבלות לא מצוין דבר באשר למכר הנכס וכן אין מחלוקת שלא נעשה בין הצדדים כל הסכם בכתב למעט אותן טיוטות שהזכרתי לעיל.

דיון והכרעה

5.סעיף 8 לחוק המקרקעין יוצר את דרישת הכתב כתנאי לתקפותו של הסכם מכר מקרקעין.