1. עניינה של התביעה הוא בתשלום פיצוי על-סך 100,000₪ (לצורכי אגרה), בשל הפרת הסכם נטען לגידול חומוס.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הם חתומים על המסמך מיום 23/11/08, אשר כותרתו "הסכם לגידול חומוס", ושם הוסכם בין היתר, שהנתבע יגדל על שטח של כ- 120 דונם חומוס מהזן "רז" (בולגרי משופר), וכי זה יירכש על-ידי התובע. עוד הוסכם כי מחיר החומוס ייקבע לפני הקציר לפי מחיר השוק, כאשר תנאיי התשלום הינם: תשולם מקדמה שתקוזז מהתשלום השלישי, 40% חודש מיום הקציר, 30% חודשיים מיום הקציר ו-30% שלושה חודשים מיום הקציר. שיקים יינתנו ביום קבלת הסחורה (להלן: "המסמך").
3. התובע טוען, כי מסמך זה הינו הסכם מחייב שנכרת בין הצדדים, והנתבע הפר אותו שתי הפרות יסודיות, הן לגבי זהות הזן שגידל והן לגבי תנאי התשלום, וכי ההפרות נבעו משיקולים כלכליים שבתועלת האישית של הנתבע, לאחר שמצא לעצמו קונה אחר שירכוש את הגידול שהוזמן והובטח מלכתחילה לתובע בלבד.
הנתבע טוען, בין היתר, כי מסמך זה הינו זיכרון דברים שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב, ובפועל מי שסיכל כריתת הסכם מחייב בין הצדדים, היה התובע, שנמנע מלסכם את גובה התמורה, וסירב לשלם מקדמה לפני הקציר. עוד טען כי גם אם ייקבע שנכרת בין הצדדים הסכם מחייב, הרי לא הנתבע הוא שהפר אותו, אלא התובע שלא היה מסוגל, בין מפאת בריאותו הרופפת או מסיבות אחרות, לקיים התחייבותו לשלם מקדמה, לסכם התמורה ואת כל יתר הפרטים שהיה עליו לסכם לפני קבלת החומוס.
רקע עובדתי וטענות הצדדים:
4. התובע הצהיר, כי עבד במשך שנים רבות כסוחר בענף החקלאות, ובעיקר עסק ברכישת גידולים שונים ומכירתם לקונים. כמקובל בענף, הזמין את גידול הזן המבוקש שנה מראש בערך, על שטח שדות המוגדר מראש על-פי הסכם בינו למושב או הקיבוץ המגדל, כאשר הוא מתחייב מראש לרכוש את כל היבול שגדל בשדות. היות ומדובר בהתחייבות לקניית יבול עתידי, ובשל אלמנט הסיכון שבעסקאות כאלו, הוא נהג לשלם עבור היבול שגדל רק ביום המכירה, שהינו יום הקציר.
5.התובע טוען כי בתאריך שאינו זכור לו במדויק, פנה אל מזכיר הנתבע, מר נועם יחזקאלי (להלן: "נועם"), והזמין דרכו גידול "חימצה" מזן "בולגרי משופר" הידוע בשם "רז". ההזמנה ותנאי התשלום עוגנו בהסכם שנוסח על-ידי נועם, וזאת לאחר שהציג בפניו התובע הסכם אחר שהיה לו עם קיבוץ "לביא", ונועם בעצמו אימץ חלק מהתנאים שבהסכם הנ"ל וערך ההסכם בעצמו, לאחר שסיכמו את עיקר הדברים. התובע חתם על ההסכם, וההסכם נחתם גם על-ידי נועם עם חותמת הנתבע בתאריך 23/11/08.
6. התובע טוען כי המתין עד לסוף חודש 5/09 תחילת חודש 6/09 (עונת הקציר), ויצר קשר טלפוני עם נועם, על מנת לתאם עמו מועד המסירה. בתקופה זו, ובשל העובדה כי היה מאושפז בבית-חולים, תכנן להודיע לנועם, שבכוונתו לשלוח נציג מטעמו, שיקבל את החימצה וישלם במקומו על-פי המוסכם את מחיר הגידול. התובע סיכם עם מג'יד סעב (להלן: "סעב"), שיגיע במקומו לנתבע. התובע הופתע לשמוע מנועם, בשיחה הטלפונית, שגודלה חימצה מזן "ירדן", במקום מזן "רז", כמוסכם. על-אף ההפרה היסודית של ההסכם, הוא הסכים לקנות את החימצה מזן "ירדן", ואמר לנועם, שבכוונתו לשלוח את סעב, בכדי לקבל את הסחורה במקומו, אך במענה, נועם דרש לשלם במזומן, תשלום אחד מראש, וזאת לפני שמוסר "גרגיר אחד". התובע הזכיר לנועם, שתנאיי התשלום עוגנו בהסכם, אלא שנועם עמד על שלו. משכך טוען התובע, כי במעשיו ביצע הנתבע, באמצעות נועם, שתי הפרות יסודיות לתנאי ההסכם החתום על ידו והמחייבו: הן לגבי זהות הזן לגידול, והן לגבי תנאי התשלום.
7. בנוגע לנזקים בפועל והתרופות המגיעות לו על-פי חוק, טוען התובע כי באותה שנה, נחתם בינו לבין קיבוץ "גניגר", הסכם לקניית חימצה לאותה עונת קציר (2009), וממנו עולה, כי שווי טון חימצה מסוג "רז", הנו 4,176 ₪ (כולל מע"מ). הוא התחייב למכור טון חימצה מסוג "רז" לצדדי ג' במחיר של 6 ₪ לק"ג, כך שלמעשה מחיר המכירה של טון חימצה מסוג "רז" הינו 6,000 ₪, ובהתאם, הרווח הנקי המתקבל ממכירת טון חימצה מסוג "רז" לקונים, באותה שנה, הוא 1,824 ₪. הואיל והיבול המינימאלי שהיה צפוי לאותה שנה, הינו כ-24 טון חימצה מסוג "רז", אזי הרווח שהיה אמור להתקבל במידה וההסכם לא היה מופר על-ידי הנתבע, הוא 43,776 ₪ כנטען. בנוסף, הואיל ונודע לו, כי היבול שגדל בפועל באותה שנה, היה הרבה מעבר ל-24 טון, והואיל והוא התחייב על-פי ההסכם לרכוש את כל הכמות, אזי הרווח שלו היה אמור להיות גבוה יותר מהאמור לעיל.
כמו כן התובע טוען, כי בהתאם לסעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (להלן :"חוק החוזים"), זכאי הוא "לפיצויים ללא הוכחת נזק". זאת ועוד, מגיע לו פיצויי נוסף בשל נזקיו הלא ממוניים המתבטאים בפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין העסקי שלו, המוערכים על-ידו בשווי כולל של 60,000 ₪, וכי לצורכי אגרה העמיד את סכום תביעתו הכולל על 100,000 ₪.