ת"א 1190-07 א' ש' (קטין) ואח' נ' מדינת ישראל – מרכז רפואי סוראסקי (איכילוב)

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעת רשלנות רפואית בעקבות שיתוק מוחין שממנו סובל התובע 1 (להלן: "התובע").
2. לטענת התובעים, הצוות הרפואי בבית-החולים של הנתבעת התרשל בטיפול בתובע, במשך כ-40 שעות ביממות הראשונות בחייו, לאחר שנולד פג, ביום 2.8.2001, בשבוע ה-27 בהיריון, במשקל 1,005 גרם. כנטען, הצוות לא ניטר בתכיפות מספקת את הרמה של פחמן דו-חמצני (CO₂; להלן: "פד"ח") בדמו של התובע, לא עמד על הערכים התת-תקניים של פד"ח המשקפים פתולוגיה של היפוקרביה (קרי: חסר פחמני) ולא נקט צעדים נדרשים להעלאת הרמה של הפד"ח. בעקבות כך פחתה אספקת הדם למוחו של התובע (איסכמיה), ונגרמה לו מחלת החומר הלבן של המוח (PeriVentricular Leukomalacia; להלן: "PVL"), אשר גרמה לשיתוק-המוחין.
3. לטענת הנתבעת, לא נפל פגם בטיפולם של רופאיה בתובע. הוא נוטר בתכיפות מספקת, בשים לב להיעדר אמצעים אפקטיביים שניתן היה לנקוט להעלאתה של רמת הפד"ח בנסיבות העניין. לחלופין, לא היה קשר סיבתי בין אי-נקיטתם של אמצעים כאמור לבין מחלת התובע, משום שהמחלה האמורה נבעה ממצבו הבסיסי של התובע כפג כה קטן, ולא נגרמה על ידי הטיפול בו.
4. הצדדים חלוקים גם על גובה הפיצוי שיהיה מקום לפסוק לתובעים, אם תיקבע חבותה של הנתבעת בגין מחלת התובע.
5. בשל החובה והצורך לייעל את ההליך המשפטי ולקדם הליכים נוספים – דנתי אך באלו מן הראיות והטענות הנחוצות להכרעה ולהנמקתה; ברזולוציה המידתית הנגזרת מעמימות ההערכה של הפיצוי בגין נזק-גוף, וממגמת הסטנדרטיזציה בהלכה הפסוקה.

ההתרשלות

6. המומחית הרפואית מטעם התובעים, פרופ' נחמה לינדר, קבעה כי רמת-הסף של פד"ח בדמו של התובע, שמתחת לה שורר מצב פתולוגי של היפוקרביה, הייתה 35 mmHg (ערך זה משקף את הלחץ המתקבל בבדיקת הגזים בדם, נמדד במילימטרים של גובה הכספית במד-הלחץ ומסומן "PCO₂") [עדותה בפרוטוקול עמ' 56]. גם פרופ' פרנסיס מימוני ופרופ' יעקב קוינט, שהעידו מטעם הנתבעת, אישרו כי ראוי לתקן ערכים נמוכים מ-35 [פרוטוקול עמ' 82 ו-119, בהתאמה].
7. אין צורך לקבוע מסמרות באשר למידת המסוכנות של ערכים הנמוכים במעט מערך-סף זה של 35 [בהתייחס להערת פרופ' מימוני בפרוטוקול עמ' 82]. די בעצם החריגה מן הנורמה, המשקפת פתולוגיה (היפוקרביה), כדי לחייב-לכאורה הפעלת שיקול דעת רפואי, שתוצאתו נקיטה של צעד טיפולי, או החלטה על אי-נקיטה של צעד טיפולי, ואזכור ברשומה הרפואית של השקילה, ההחלטה והטיפול, אם ננקט. במילים פשוטות, אם ערכים כאלה ראויים לתיקון – הם ראויים לניטור, כדי לבחון את הצורך בתיקון.
8. נוכח הרשומה הרפואית [ה"סדין", ת/1 ו-ת/2; וכן פלט התוצאות של בדיקות הגזים בדם, נספח 3 לסיכומי הנתבעת], אין מחלוקת כי מהלך ניטור נשימתו של התובע, בשלב היותו מחובר למכשיר הנשמה בתדר גבוה (High Frequency Ventilation), ובשלב היותו למכשיר המסייע לנשימה על ידי הזרמת אוויר בלחץ קבוע לדרכי הנשימה (Continuous Positive Airway Pressure; להלן: "CPAP"), היה כמתואר בטבלה שלהלן (הקו המקווקו משקף עמימות בדבר המועד המדויק של העברת התובע ל-CPAP):