בפני בקשה להורות על פסילתי מלדון בבקשתה להבהרת החלטות שנתנו במסגרת בירור התביעה שהסתיימה במתן פסק דין כבר ביום 18.10.13. הבקשה הוגשה ביום 11.2.15 ולאחריה הוגשה בקשה משלימה ומפורטת יותר ביום 23.2.15.
טענות המבקשת:
2.המבקשת טוענת כי לאור מקום עבודתו של מותב זה באגף היועץ המשפטי בעיריית ירושלים כיועצת משפטית לאגף הרווחה, עשוי להיות כי קיימת היכרות או אף נוצרו קשרים ביני ובין אמו של המשיב 1 שהיתה לטענת המבקשת רכזת תכניות ופרויקטים במחלקת הנוער באגף הרווחה. המבקשת הוסיפה וטענה לעניין אותם קשרים כי יש לה "לא מעט ידיעות (שלא הבשילו לכדי ראיות משפטיות בשלב זה) על היכרות בין השתיים" ולפיכך, אין הם נותנים אמון במותב זה בכל הקשור למשיב 1 .
3. המבקשת הוסיפה וטענה כי כבר בחודש נובמבר 2011 נאמר למבקשת מפי אחד מחברי בית הכנסת שהיה בקשרי ידידות עם המנכ"ל שלה וכן שמעו דברים דומים ממספר חברים בקהילת המשיבים, שכל תביעה או הליך שתנקוט בו המבקשת יגיע למותב זה והיא תפסיד לאור הטייה לטובת המשיבים.
4. טענה שלישית בפי המבקשת לפיה ידוע לה מפי עו"ד קרני שייצגה את המבקשת בחודשים יולי-אוגוסט 2011 על השתייכות של מותב זה למגזר החרדי- ליטאי וכי בכוונת עו"ד קרני לבקש על כן פסילה מלדון בתביעה. בקשה כאמור לא הוגשה מחמת הפגרה במהלכה נתנו החלטות בתיק ע"י מותבים אחרים . מנגד, בחן חברי המבקשת חברים מכל המגזרים לרבות דתיים – לאומיים ומסורתיים, מה שמבסס את בקשת הפסלות לדידם. בנוסף נטען כנגד ניהול ההליך באי רישום בפרוטוקול של מלוא הדברים שנאמרו בדיון מיום 19.9.12 ומתן החלטות שיש בהן כדי ללמד על הטיה לטובת המשיבים שעה שהמבקשת חויבה בהוצאות. המבקשת טוענת כי לא ערערה בזמנו על כך עקב ייעוץ משפטי של עורכי דין בכירים כדבריה "שזה יתאפשר בעתיד במסגרת תביעה מרכזית".
5. לפיכך בקשה המבקשת כי אפסול עצמי מלדון בבקשתה שהגישה לאחר שהוריתי על מחיקתה כתובעת כבקשתה ולאחר שניתן פסק דין בתביעה של התובע 2 כנגד המשיבים.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
6.חוק בתי המשפט סעיף 77 א. לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984 (להלן – "החוק") קובע:
77.א. עילת פסלות:
"שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פניהם בניהול המשפט" (ראו גם סעיף 15 בפרק השלישי לכללי האתיקה לשופטים, תשס"ז – 2007 , ק"ת תשס"ז, 934).
בבש"פ 48/74 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כ"ט (2) 375, 381 נקבע כי מבחן הפסלות הוא כאשר "מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה".