ת"א 10982-10-12 שירות מזור ואח' נ' קרדן סחר בע"מ ואח'

רקע

1. בין התובעות לנתבעים מתנהלת תביעה כספית שנובעת מכשל בהתקשרות עסקית בין הצדדים. המבנה הכולל של ההתקשרות כפי שהוצג ע"י התובעות הוא, שהתובעות והנתבעת 2 נתנו שירות למוצרים שנרכשו מאת או יובאו ע"י הנתבעות האחרות. ההתחשבנות הכספית (וגם בחלקי חילוף) נעשתה באמצעות נתבעים 2-3. נתבעת 2 מחזיקה ב-30% מהון המניות של חברת קרדן סחר (בפירוק) בע"מ, גם היא מן הנתבעות בתביעה זו. התביעה עומדת בעיצומה, כך ששמיעת עדי התובעות הסתיימה זמן קצר לאחר הגשת הבקשות נשוא החלטה זו.

2. לפניי בקשת נתבעות 6 ו-8 וכן בקשת נתבעת 4, לסילוק התביעה על הסף; בקשת הנתבעים 2-3 לדחיית התביעה על הסף; ובקשת התובעות לגילוי חוו"ד מומחה שהוגשה בתובענה ייצוגית שמתנהלת נגד הנתבעת 2. נוכח ההליכים השונים, החלטתי לכנות את הצדדים בבקשה זו לפי מעמדם בתביעה העיקרית.

3. קרדן סחר נכנסה להליכי פירוק מרצון בשנת 2012. ההליכים נגדה בגדר התביעה הנוכחית מעוכבים. ביום 13.4.2016 ניתן פסק דין בפר"ק (מרכז) 60245-07-13 שרות מזור א' לתקון ושפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' קרדן סחר בע"מ ("פסק הדין"), שבו נדחו ערעורי התובעות על החלטת המפרק לדחות תביעות שלהן כלפי קרדן סחר בע"מ. בפסק הדין נקבע כי ההתקשרות החוזית של החברה שבפירוק היתה עם נתבעת 2 בלבד. נתבעת 2 היתה רשאית להתקשר עם קבלני משנה (כגון התובעות), אך התקשרות כזו לא יצרה יריבות ישירה בין החברה שבפירוק לבין קבלן המשנה. אחת לאחת נמנו בפסק הדין טענות התובעות בדבר זכויותיהן כלפי החברה שבפירוק, ונדחו. בהסכם שנחתם בין החברה שבפירוק לבין נתבעת 2 (מיום 14.4.2011) – הוצהר כי כל חובות החברה כלפי הנתבעת 2 נפרעו במלואן. עוד הוסיפה כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ "קיומו של קשר כלשהו בין בעלי המניות בחברה לבין בעלי המניות בשירות פלוס, ככל שקיים, אין בו כדי לשנות מהעובדה כי מדובר באישיות משפטית נפרדת של כל אחת מהחברות...".

   ערעור שהגישו התובעות על פסק הדין תלוי ועומד.

   טענות הצדדים

4. על סמך פסק הדין בקשו נתבעות 6 ו-8, ומאוחר יותר גם נתבעת 4, והנתבעים 2-3 – לסלק את התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין. נתבעות 4, 6, 8 טענו כי הואיל וחבותן נגזרת מחבותה של החברה בפירוק, משנקבע כי החברה אינה חייבת לתובעות דבר, כך גם כל הבא מכוחה.

   טענתם של נתבעים 2-3 שונה, ולפיה התובעות טוענות טענות סותרות בהליכים השונים, דבר שאין להתירו. לטענתם, בהוכחת החוב טענו התובעות כי החברה שבפירוק היא לבדה חבה להן סכום של 24,000,000 ₪, בעוד שכאן נתבעו הצדדים כולם, בסכום שעומד על 12,000,000 ₪, והועמד לצרכי אגרה על 10,000,000 ₪. בכל אחד מן ההליכים הוגשה חוות דעת שונה מטעם התובעות, שתוכנה לא נמסר לצדדים בהליך האחר. לטענת נתבעים 2-3 מדובר באותם רכיבי תביעה בדיוק. בערעור שהגישו התובעות על פסק הדין נטען כי קיימת יריבות ישירה בין התובעות לבין החברה שבפירוק, ואילו נתבעת 2 משמשת "צינור" בלבד, לאותו חוב עצמו. אין בערעור טענות כלפי הנתבעים 2 ו-3, ואף נטען כי התובעות ונתבע 3 כולם נותני שירות שוים במעמדם. ואילו בתביעה זו הטענות העיקריות נטענות כלפי נתבעת 2.

   התובעות טוענות כי הסעד של סילוק על הסף הוא קיצוני וחריג, ולא ינתן בשלב הדיון הנוכחי, שבו הסתיימה שמיעת ראיות התובעות. לטענתן, טובים סיכויי הערעור שהוגש על פסק הדין להתקבל. כלפי הנתבעים 2 ו-3 נטען כי גם אם ידחה הערעור שהוגש על פסק הדין, רובצת עליהם חבות לתשלום מלוא סכום התביעה.