ת"א 10705-11-14 רייכר נ' רגב ואח'

1. עניינה של התובענה בצו עשה המופנה כנגד הנתבעים ובו התבקש ביהמ"ש להורות לנתבע 1 להפסיק ולפרסם את משלח ידו באופן הנוגד את הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976, באופן המהווה לטענת התובעים תיאור כוזב וזאת לאחר שציין בעמוד הפייסבוק שלו וככל הנראה בכל פלטפורמה שיווקית ופרסומית המאפשרת לו זאת כ"מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית", בעוד שלא קיימת מומחיות בתחום הרפואה של מומחה בתחום הכירורגיה האסתטית.

בכל הקשור עם הנתבעת 2, התבקש ביהמ"ש להורות לה להסיר מהאתר האינטרנט הרשמי שלה אזהרה אותה פרסמה ממנתחים המבצעים פרוצדורות מתחום הרפואה הפלסטית למרות שאינם מומחים לכירורגיה פלסטית, ולפיכך אינם כשירים לטעמה של הנתבעת 2 לבצע הליכים מתחום הניתוחים האסתטיים. לטענת התובעים, הנתבעת 2 אינה מוסמכת או כשירה לקבוע מי מוסמך לבצע פעולות אסתטיות, במיוחד של מי שאינו חבר באיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית. הפרסום, כך טענו התובעים, מבקש לזרוע פחד ומורא אצל לקוחות פוטנציאליים במטרה להניעם מביצוע הליכים רפואיים אסתטיים, אלא אצל הנתבעת 2, לשם הגדלת הכנסות חבריה.

2. הנתבעים מצדם טענו, כי עסקינן בתביעה טרדנית וקנטרנית אשר מעבר לסיסמאות אין בה ולא כלום והינה בגדר תביעת סרק שנועדה לבזבז זמנו של ביהמ"ש והנתבעים ולפגוע בשמם הטוב, עיסוקם ופרנסתם, תוך שהינה מוגשת בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, ותוך הסתרת האינטרס האישי של התובעים בדאגה לכאורה לשלום הציבור וציבור הרופאים. הנתבעים הוסיפו, כי לא נגרם לתובעים כל נזק ואף לא הוגשה כל ראיה לנזק שכזה. עוד טענו להעדר יריבות, להעדר סמכות עניינית לנוכח סכום התביעה שהועמד על 1 ₪, מעבר לצו העשה. כן הפנו לשיהוי חמור בהגשת התביעה. אשר לשם האיגוד, הרי זה שונה ל"האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, שם שאושר באופן רשמי על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל שבסמכותה להמליץ למשרד הבריאות על החלפת שם המומחיות, ומכאן שאין כל עוולה בהגדרת מומחיות הנתבע 1 כ"מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית". הנתבעים הדגישו, כי הלכה למעשה הרופאים הפלסטיקאים עוברים הכשרה בשני תחומים, הן בתחום הכירורגיה הפלסטית למטרות רפואיות (משחזרת) והן כירורגיה למטרות קוסמטיות (אסתטית), ומכאן שאין כל הטעיה של הציבור בהגדרת עיסוקו של הנתבע 1, ובכל מקרה לא נגרם כל נזק כתוצאה מכך.

בכל הקשור עם הטענות כלפי הנתבעת 2, באשר המאמר נועד להדגיש, כי רופא הראוי להיקרא "מומחה לכירורגיה פלסטית" הוא מי שעמד בדרישות ההסכמה הכוללות כירורגיה פלסטית משחזרת ואסתטית" ולפיכך ההתרעה מפני כירורגים שאין להם הכשרה מקצועית כוונה לאותם כירורגים שלא עברו הכשרה מקצועית פלסטית מתאימה. אין בכך כל הפחדה או הטעיה אלא הגברת מודעות ציבור המטופלים במגמה להגן על שלומם.

3. לאחר שהצדדים הופנו על ידי ביהמ"ש לנהל מו"מ על מנת לייתר את התובענה, אך לא הגיעו להסכמה בעניין זה, הגיעו הצדדים בדיון האחרון להסכמה כי המאמר שפרסמה הנתבעת 2 הוסר מאתר האינטרנט שלה, בנוסף ב"כ הנתבעים ציינה, כי הנתבע 1 אינו עושה עוד שימוש בתואר מומחה ברפואה אסתטית, ולפיכך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הפכה התובענה לתיאורטית וביקשו להגיש סיכומים לעניין הוצאותיהם.

לאחר שהוגשו הסיכומים כאמור, נפנה ביהמ"ש לתן הכרעתו.

4. לאחר שעיינתי בסיכומי התובעים ובסיכומי הנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הקשור עם הנתבע 1 אין כל מקום לפסוק פיצויים בעניינו. הכיתוב "מומחה ברפואה פלסטית ואסתטית" בעיני אינו יוצר סטייה ניכרת, אם בכלל, מהגדרת מקצועות המומחים ברפואה, כעולה מסעיף 17 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז-1976 וכן תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973, וכעולה מפרסומי ההסתדרות הרפואית בישראל, בכל הקשור עם תארי המומחים ברפואה וכן מקצועות העל, המציגה את תואר המומחה כ"מומחה בכירורגיה פלסטית". מכל מקום, פניה לרופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית כמי שמסב נזק לכאורה בעצם הגדרת מומחיותו כמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית והאסתטית הינו בעיני לא יותר מאשר מעשה של מה בכך לנוכח הקונוטציה הברורה שבין מומחה לכירורגיה פלסטית לאסתטית. מכאן, שטוב היה לולא הוגשה התובענה בעניינו של הנתבע 1 במיוחד כאשר לא מוכח נזק כלשהו שנגרם לתובעים בשל הצגת הנתבע 1 את תוארו בזה האופן. מכאן גם שלא מצאתי לעשות צו להוצאות בעניינו של הנתבע 1.

5. בכל הקשור עם הנתבעת 2, אמנם זו הסירה את המאמר מאתר האינטרנט שלה, יחד עם זאת, עיינתי עיין היטב במאמר ולמרות שבתחילה סברתי כי יש מקום לשוחח ביחס לכותרתו, בסיכומו של יום לא סברתי כי יש בתכנו איזו שהיא פגיעה יוצאת דופן בתובעים כשלעצמם. אין חולק, כי התובעים, בין ביחד ובין בנפרד, קשורים או היו קשורים לגופים רפואיים המבצעים טיפולים אסתטיים. במסגרת זו יכול ויינתנו טיפולים אסתטיים שאינם בהכרח מצריכים מומחיות בתחום הרפואה הפלסטית נכון להיום. יחד עם זאת, פניית האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית לציבור על מנת שיזהר ממי שאינם מומחים לכירורגיה פלסטית אינה בהכרח פוגעת בתובעים המתעסקים ברפואה אסתטית באותם תחומים שאינם מחייבים, נכון להיום כאמור, התמחות בכירורגיה פלסטית ומכאן שאינה בהכרח מתייחסת לתובעים כשלעצמם. במצב דברים זה, לא מצאתי ואף לא הוכח, כי נגרמה פגיעה כלשהי לתובעים כל עוד הינם מבצעים מלאכתם עפ"י דין ובהתאם לדרישות השונות כעולה מפקודת הרופאים. בל נשכח, כי אחת מדרישות סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שעניינה הפרת חובה חקוקה, הינו נזק, נושא שכאמור אינו מוכח. לפיכך, גם בעניין זה לא מצאתי כי קמה פגיעה לתובעים כאשר מעבר לכך עצם הפרסום אינו מהווה בעיני יותר ממעשה של מה בכך כלפי התובעים וכחלק ממאבקי כוח בשוק הרפואה האסתטית באופן בהם מאדירים צדדים לאותו שוק את יכולותיהם בבחינת מי טוב וראוי יותר כחלק מפרסומת טבעית ומותרת, ולפיכך מן הראוי שלא לאפשר למאבקים מסוג זה כי יתנהלו בבתי המשפט.

6. לאור כל האמור לעיל, משהפכה התובענה לתיאורטית מחד, ומשלא נמצאו פגיעות שהצדיקו את עצם הגשת התביעה מאידך, ועל מנת שלא ליצור תמריץ להתדיינויות נוספות בכל הקשור עם פרסום כזה או אחר המבוצע בתחום הסביר להבדיל מטענות התובעים, כי אז לא מצאתי לעשות צו להוצאות.