ת"א 1062-08-13 חכם זאדה נ' כרמלי ואח'

לפני תביעת התובעת, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה באירוע שהתרחש ביום 18/2/2011 אשר מהווה לטענתה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). לטענת התובעת בעת ששמשה כמלווה להסעות לילדים הסובלים מבעיות נפשיות, היא הותקפה על ידי אחת הילדות במהלך הנסיעה וידה נשברה.

הנתבעת הכחישה את החבות וטענה, כי הארוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק ועל כן נקבע דיון בשאלה זו תחילה.

אבהיר כבר כאן, כי לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו, נסיבות הארוע, הדין, הפסיקה וטענות הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי האירוע אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק. להלן אפרט את נסיבות הארוע, טענות הצדדים, התשתית הנורמטיבית וההכרעה המתבקשת במקרה הספציפי.

האירוע

1. ביום 18/2/2011, נסעה התובעת, ילידת 1956, ברכב המשמש רכב הסעות לילדים הסובלים מהפרעות נפשיות. תפקידה של התובעת היה לשמש מלווה לילדים במהלך הנסיעה.

2. בתצהירה תארה התובעת, כי במונית נסעו עימה 3 ילדים. לאחר כחצי שעה של נסיעה ולאחר שאחד הילדים הספיק לרדת מן המונית, ילדה שסבלה מבעיות נפשיות ושישבה משמאלה, תקפה אותה לפתע, כאשר המונית הייתה בנסיעה. התקיפה נמשכה כ- 5 דקות. הילדה, לטענתה, נתנה לה אגרופים והכתה אותה בידיה בחזה ובראש, משכה אותה בשערה, לפתה את צווארה וסובבה את כף ידה השמאלית. במהלך ניסיונה להרגיע את הילדה נפגעה כף ידה מהדלת השמאלית של המונית. הוסיפה התובעת, כי הנסיעה במונית העלתה את הסיכון של חוסר שקט והתפרצות אלימה של הילדה, ובמידה ולא הייתה בולמת אותה לא הייתה נפגעת וכי הצורך להשתלט על הילדה היה חיוני והכרחי ביותר.

3. בחקירתה הנגדית, השיבה התובעת שבעת שהילדה עלתה לרכב, היה שקט מוחלט והיא התחילה להשתולל כרבע שעה לאחר תחילת הנסיעה, כאשר עד אותו זמן לא היה כל דבר חריג בנסיעה. התובעת הוסיפה, כי הילדה אמרה שתפגע גם בנהג, וכאשר נשאלה היכן זה כתוב, השיבה שמספיק שהיא אומרת את הדברים, הילדה סובלת ממחלת נפש, לקחה סכין בפנימייה ותקפה את התלמידים. לדבריה, הנהג לא עצר ולא עזר לה וכאשר שאלה אותו לאחר מכן, השיב, כי פחד. בהמשך עדותה הבהירה שלא אמרה לנהג דבר כאשר יצאו מהרכב והיא לא יודעת אם מותר לו להתערב. התובעת הוסיפה, כי היא עובדת בבית ספר מעל 26 שנים, עברה קורסים והכשרות וזה פעם ראשונה בחיים שקרה לה מקרה כזה וגם לא יקרה.

4. נהג הרכב, מר זאב כרמלי, שהעיד מטעם הנתבעת, פרט בתצהירו, כי לא כל הילדים אותם הסיע זקוקים למלווה ופעמים רבות הסיע ילדים "מיוחדים" ללא מלווה. לטענתו, האירוע ארע לאחר שכל הילדים ירדו מן הרכב פרט לתובעת ולילדה. תוך כדי נסיעה ראה שהילדה נותנת לתובעת סתירה חזקה בראש, השתיים החלו להתקוטט עם הידיים, תוך תזוזה הדדית לכיוון מרכז המושב האחורי, כאשר לפתע הילדה אחזה בשיער ראשה של התובעת, תלשה לה בכוח שיער מהראש, התובעת צעקה והחלה לבכות ואפילו דיממה מהראש. כל האירוע ארע בחמש הדקות האחרונות של הנסיעה כאשר הוא מתמרן בעיניו בין הכביש לבין המושב האחורי. הנהג הוסיף, כי התובעת לא התלוננה על פגיעה ביד וכל הסיפור של הפגיעה ביד נראה לו תמוה ביותר ואף הביע את דעתו כי פגיעה כזו בלתי אפשרית ומצריכה אקרובטיקה מסורבלת, דבר המחזק את מחשבתו, כי התובעת כלל לא נפגעה ברכבו אלא בנסיבות אחרות "והיא פשוט מנסה להוציא כסף מחברת הביטוח" (סעיף 13 לתצהיר).

   בחקירתו הנגדית, העיד הנהג, כי הקטטה התמשכה זמן קצר אפילו לא דקה, ולאחר 3,4 דקות הגיעו לפנימייה. הנהג אישר, כי לא עצר את המונית ולא התערב, לדבריו לא הייתה סיבה לעצור את המונית מדובר היה במאבק ידיים לא רציני במיוחד, זה לא נוגע לו ואסור לו להתערב, כמו כן זה לא הפריע לנסיעה, אם זה היה מסכן את הנסיעה היה עוצר, הוא עצמו לא סיכן את הנסיעה ולא את הנוסעים, העיניים שלו היו מקדימה והסתכל גם מאחור. כאשר נשאל איך הוא יודע שזה לא רציני ושזה לא יגלוש לראש שלו השיב: "לא הייתי בטוח. יכול להיות. אני לא רואה מצב כזה. היא לא מכירה אותי" (עמ' 10 שורה 9), כאשר נטען בפניו, כי התובעת הצילה אותו, השיב, כי הוא זה שהציל אותה בזה שסיים את הנסיעה מהר וכן השיב, כי אם הייתה תוקפת אותו היה עוצר, לא עצר, כי לא מצא לנכון, וכי אם יצא דם לתובעת מה הוא יכול לעשות להשתיל לה שיער? הנהג עמד על כך, כי התובעת לא נחבלה ביד ברכב וזה מה שראה. כאשר נשאל אם ישנן הנחיות כלשהן לגבי מצב כזה בנסיעה, השיב, כי ההנחיה היחידה שיש היא כשיש מלווה הוא מסיע בלבד ואסור לו להתערב.

5. סמוך לאחר הארוע, מסרה התובעת את גרסתה במספר הזדמנויות – כאשר ניכר, כי הטענה שהיא נפגעה ביד מן הדלת של המונית, היא טענה שמופיעה רק בגרסאות המאוחרות ולקראת ההליך המשפטי -

   לאחר האירוע הובהלה התובעת לבית החולים בילינסון, שם אובחן השבר בידה והיד גובסה. בנוגע לנסיבות התאונה נרשם בדו"ח חדר מיון, כי הותקפה על ידי ילדה, הוכתה, נשרטה, ולגבי אופן החבלה צוין על ידי האורתופד, כי מדובר היה במשיכה וסיבוב של כף יד שמאל. בבדיקה של היד נמצא, כי כף היד נפוחה ללא חבלות חיצוניות.