ת"א 1029-08 חברת"סונובר" שיווק דלקים בע"מ נ' חברת אוריין תחנות דלק ואנרגיה ואח'

בפני תביעה כספית במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים 1-4 (ביחד ולחוד) לפרוע חוב כספי של נתבעת 1 כלפיה, בגין אספקת מוצרי תדלוק, אשר הסתכם, עפ"י הנטען, נכון לתאריך 31.12.06 על סך 288,432 ₪, כמפורט בהעתק כרטסת הנה"ח שצורף כנספח ג' לכתב התביעה. 

1.  

2. זהות הצדדים: עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעת, חברת "סונובר שיווק דלקים בע"מ", (להלן: "סונובר בע"מ" או "התובעת""), הינה חברה פרטית העוסקת בשיווק דלקים, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, התקשרה בהסכם לאספקת מוצרי תדלוק עם נתבעת 1, חברת "אוריין תחנות דלק ואנרגיה בע"מ" (להלן: "אוריין בע"מ" או "הנתבעת"), שהינה חברה פרטית אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, עסקה בשיווק מוצרי תדלוק, באמצעות שתי תחנות דלק שהפעילה (אחת מהן באזור תעשיה צפוני נהריה), אשר נשלטה ונוהלה בפועל כחברה משפחתית, ע"י הנתבעים 2-4; נתבע 2, עופר ואנונו, (להלן: "עופר"), היה במועדים הרלבנטיים לתביעה בעל השליטה והמנהל בפועל של הנתבעת (על אף שאינו רשום במסמכי התאגדותה כבעל מניות או אורגן כלשהו), והוא זה ששלט בפועל באוריין בע"מ באופן שעפ"י הוראותיו התנהלה החברה, ובין היתר, היה נציגה של הנתבעת בכל הקשור להתנהלותה מול התובעת; הנתבעת 3, מיכל פפקין, (להלן: "מיכל"), הינה אשתו של עופר, משפטנית במקצועה, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, שימשה כמורשית חתימה בחשבונותיה של אוריין בע"מ בבנק, ובין היתר חתמה (ביחד עם נתבע 4), על ההמחאות שמשכה אוריין בע"מ לטובת סונובר בע"מ (כן נטען, כי מיכל הייתה מעורבת בהתנהלות הנתבעת מול התובעת וכן הינה בתו של אליהו פפקין, מי ששימש עד ליום 21.12.05, כמנהלה הרשמי היחיד של אוריין בע"מ); נתבע 4, אורן ואנונו (להלן: "אורן"), הינו אחיו הצעיר של עופר, אשר היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה בעל המניות המנהל הרשמי הבלעדי של אוריין בע"מ.

    

3. כעולה מכתב התביעה, במחצית השנייה של שנת 2005, פנה עופר אל מנהל סונובר בע"מ והציג עצמו כאיש עסקים, שהינו בעליה בפועל, בין השאר, של תחנת תדלוק בנהריה, אותה הוא מפעיל באמצעות אוריין בע"מ; בסמוך לפגישה הנ"ל, התקשרו התובעת והנתבעת בקשרי מסחר אשר במסגרתם החלה אוריין בע"מ לרכוש מהתובעת מוצרי תדלוק; במסגרת קשריה העסקיים של אוריין בע"מ עם התובעת דאג עופר לרכוש מדי מספר ימים, בשם הנתבעת, מוצרי תדלוק, וכן נהג להגיע מדי פעם למשרדי התובעת ולשלם בעבור הרכישות "על החשבון" (כלומר שלא הייתה "חפיפה" מלאה בין גובה ההזמנות שבוצעו לבין גובה התשלומים ששולמו), באמצעות שיקים שמשכה אוריין בע"מ לפקודת התובעת (לעיתים תוך מתן הרשאה לתובעת למלא את שם הנפרע), אשר נחתמו ע"י מיכל ואורן כמורשי החתימה של אוריין בע"מ; במסגרת ההתנהלות העסקית שבין הצדדים הקפידה התובעת לנהל כרטסת הנה"ח מסודרת, אשר הוצגה מדי פעם בפני עופר (ביחד עם העתקי חשבוניות מס) במסגרת התחשבנויות שנעשו בין הצדדים, כאשר עופר ו/או הנתבעת, מעולם לא העלו טענה כלשהי בדבר הנתונים שהופיעו בכרטסת הנה"ח של התובעת; החל ממחצית השנייה של שנת 2006, התדרדר מוסר התשלומים של אוריין בע"מ, באופן שלמרות שהתובעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי אוריין בע"מ, הרי שחלק מהמחאות שמשכה ומסרה הנתבעת לתובעת, לא כובדו ע"י הבנק הנמשך מהטעם שניתנה לגביהם הוראת ביטול. מדובר בשמונה המחאות שפרטיהם בסעיף 16 לכתב התביעה שסכומן הכולל הינו 223,822 ש"ח; בהמשך לאמור, הגיע עופר למשרדי התובעת ביום 17.8.06 וביקש מהתובעת להשיב לידיו 7 המחאות שנמשכו ע"י אוריין בע"מ ונמסרו לתובעת במסגרת ההתחשבנות ביניהן בסך 30,000 ₪ כ"א, כאשר 4 מתוכן בסך כולל של 120,000 ₪ היו המחאות שלא כובדו ע"י הבנק עקב מתן הוראת הביטול כאמור, ו- 3 המחאות בסך כולל של 90,000 ₪ היו המחאות שטרם הופקדו לבנק בשל טענת עופר, כי קיים חשש לגביהן כי לא יכובדו ע"י הבנק הנמשך במועד פירעונן מסיבת א.כ.מ (אין כיסוי מספיק); לאחר דין ודברים סוכם כי התובעת תמסור לעופר את 7 ההמחאות הנ"ל וזאת תמורת התחייבותו בע"פ של עופר לדאוג כי הנתבעת תעביר אמצעי תשלום חליפיים תחתיהן עד לסכומן הכולל, אך עופר הפר את התחייבותו זו ולמעשה הונה את התובעת במצגיו באופן שכיום נותר בידי התובעת תצלום 7 ההמחאות ע"ס כולל של 210,000 ₪ ואישורו של עופר כי קיבלן לידיו (נספח ה' לכתב התביעה); בנוסף נותרה המחאה נוספת בסך 30,000 ₪ ז.פ 29.9.06 שנמשכה אף היא ע"י אוריין בע"מ ונמסרה לתובעת כאשר ביחס להמחאה זו ציין עופר בפני מנהל התובעת כי חרף מסירתה לתובעת מוטב שזו לא תוצג לפירעון מאחר וגם המחאה זו לא תכובד, כאשר גם לגבי המחאה זו הבטיח עופר להעביר אמצעי תשלום חליפי, אך גם הבטחה זו לא קוימה; נטען כי במהלך התקופה שהסתיימה בסוף שנת 2006 המשיכה התובעת לספק לאוריין בע"מ מוצרי תדלוק, ואולם ככל שעבר הזמן והתברר לתובעת כי חובה של אוריין בע"מ כלפיה הולך וגדל, הודיעה התובעת באמצעות מנהלה לאוריין בע"מ כי אינה מוכנה להשלים עם מגמה זו ותחת זו התנתה את המשך אספקת מוצרי התדלוק בהקפה לנתבעת, בכך שהנתבעת תצמצם את חובה כלפיה באופן משמעותי; בשלב זה, כך נטען, הפסיקה אוריין בע"מ להזמין מוצרי תדלוק מהתובעת, אלא שבמועד זה (31.12.06) נותרה אוריין בע"מ חייבת לתובעת סך של 288,432 ₪; התובעת פנתה לאוריין בע"מ באמצעות שי בדרישות חוזרות ונשנות כי תפרע את חובה כלפיה, אולם כל מאמציה העלו חרס, תוך שעופר חומק ונמנע מכל מגע עם התובעת.

4. סונובר מוסיפה וטוענת כי בדיעבד נודע לה, משיחות שהתקיימו עם עופר, כי אוריין בע"מ נקלעה לקשיים החל מחודשי קיץ 2006, דבר התומך לטענתה בכך שנושאי המשרה המעורבים בפעילותה של אוריין בע"מ ידעו על קיומם של קשיים אלה וחרף זאת אישרו ביודעין, בין בשתיקה ובין באופן אקטיבי, את המשך הזמנת מוצרי התדלוק מהתובעת. כן נטען, כי נודע לתובעת בדיעבד כי דרך התנהלות זו של הנתבעים כלפי התובעת היווה משום דפוס פעילות של מעשה הונאה אשר חזר על עצמו גם בהתנהלות מול גורמים אחרים. כך נודע, שלאחר שהנתבעת ניתקה את קשריה עם התובעת היא ביצעה התקשרות עם חברה בשם "תזרים אנרגיה" ממנה רכשה מוצרי תדלוק באופן שגם בסיומה נותרה אוריין בע"מ ביתרת חוב שלא נפרעה ואשר בגינה הוגשה נגדה תביעה ע"י חברת "תזרים אנרגיה", אשר ככל הידוע עדיין תלויה ועומדת בביהמ"ש.

    

5. לאור האמור טוענת סונובר בע"מ כי קמה לה עילת תביעה נגד כל אחד מהנתבעים ויש לחייבם (ביחד ולחוד) לפרוע את החוב הכספי של הנתבעת כלפיה המסתכם עפ"י הנטען בסך של 288,432 ₪ (ולחלופין 253,822 ₪ סכום ההמחאות), כמפורט להלן: