ש.ק. נ' סקי גלבוע בע"מ ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, אשר נפגעה בעת שגלשה במסלול סקי באתר סקי מלאכותי.

רקע

1.התובעת ובני משפחתה הגיעו ביום 27.7.2011 לבילוי באתר הסקי המלאכותי "סקי בגלבוע", שהופעל על-ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת). התובעת, שסימנה על גבי טופס השכרת ציוד הגלישה את דרגת הגלישה שלה כ"מתחיל", החלה לגלוש במסלול למתחילים, ובשלב מסוים עברה למסלול למתקדמים. במהלך גלישתה במסלול זה היא איבדה את שווי משקלה, נפלה ונחבלה בברכה הימנית, בה נגרמו קרעים ברצועה הצולבת הקדמית ובמיניסקוס הלטרלי. בפסק דין חלקי שניתן ביום 14.4.2016 קבעתי כי הנתבעת התרשלה והינה אחראית לנזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה, אולם בגין אשמה התורם של התובעת יש להפחית רבע מסכום הפיצוי בו יישאו הנתבעות. עניינו של פסק דין זה, המשלים את פסק הדין החלקי, הינו ברכיב השלישי של עוולת הרשלנות - גובה הנזק.

הנכות הרפואית

2.מטעם התובעת צורפה לכתב התביעה המתוקן חוות דעתו מיום 29.10.2012 של ד"ר יעקב גורדון, מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגית כף הרגל, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת קרעים ברצועה הצולבת הקדמית ובמניסקוס הלטרלי. עוד צוין כי ביום 2.8.2011 היא עברה בבית החולים "אלישע" ניתוח ארתרוסקופיה, בו בוצעה כריתה חלקית של המניסקוס הלטרלי והטרייה של הרצועה, ולאחר מכן המשיכה בטיפול פיזיותרפי ובמעקב. המומחה, שבדק את התובעת ביום 20.9.2012, מצא כי הפגיעה ברצועה הותירה אי-יציבות קדמית קלה, אשר קיימת בהליכה ממושכת ובעלייה במדרגות, הגבלה קלה בכיפוף הברך, רגישות בסדק מפרקי-לטרלי ודלדול קל וכן חולשה של שרירי ירך ימנית. הוא העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 19% - מהם 10% בגין מצב לאחר חבלה בברך ימנית ונזק למניסקוס הלטרלי, לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לחלק ראשון של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת), ו-10% בגין מצב לאחר קרע של הרצועה ACL (Anterior Cruciate Ligament - הרצועה הצולבת הקדמית) בברך ימנית מלווה בסימני אי-יציבות קדמית קלה ובהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת.

3.מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו מיום 24.6.2014 של ד"ר מרדכי קליגמן, כירורג-אורתופד. ביום 24.6.2014 הוא בדק את התובעת, שהתלוננה בפניו על כאבים לאחר עמידה והליכה ממושכים והגבלה במדרגות ובפעילות מאומצת, וקבע כי הודגם דלדול קל של שריר הירך הארבע-ראשי מימין (בהשוואה לשמאל), כי לא הודגמה הגבלה בטווח התנועה וכי לרגל ימין אין נטייה לקרוס תחת משקל הגוף. מטעמים אלו הוא שלל את קביעת ד"ר גורדון בנוגע לאי-יציבות של הברך ואת קביעתו בנוגע לנכות לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתוספת, שעניינו "נזק במניסקוס בצורה קלה". ד"ר קליגמן הדגיש כי הקרע במניסקוס הרדיאלי הינו לרוב ניווני ואינו מתאים לסעיף המתאר נזק מניסקיאלי טראומתי. הוא ציין כי בעוד שבעקבות התאונה נגרם קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית, הרי בבדיקת MRI שבוצעה לאחר ניתוח הארתרוסקופיה הודגם קרע חלקי בלבד, דהיינו - הניתוח הביא לתיקון חלקי של הקרע. הוא קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת, שעניינו "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות".

4.לאור הפערים שבין חוות הדעת של המומחים הרפואיים, מיניתי את ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט, על מנת שיחווה דעתו בנוגע לפגימות בברכה של התובעת, שיעור נכותה והקשר בין הפגימות לבין התאונה. בחוות דעתו מיום 26.6.216 (להלן: חוות דעת גורן) הסביר המומחה כי החבלה בברך ימין עם מנגנון של סיבוב גרמה לקרע במניסקוס הלטרלי ולקרע ברצועה הצולבת הקדמית, וציין כי הממצאים הקליניים בבדיקתו ביום 8.6.2016 (אי-יציבות אחורית וצידית קלה ולדלדול שרירים קל של ירך ימנית) תואמים את תלונותיה של התובעת (על כאבים כרוניים בברך ימין, קושי במאמצים גופניים, בשימוש במדרגות ובנשיאת משקל כבד). ד"ר גורן העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 14.5% - מהם 10% בגין אי-יציבות קדמית, אחורית וצידית קלה של הברך, לפי סעיף 48(2)(ב) לתוספת ו-5% בגין מצב לאחר קרע של המניסקוס הלטרלי, ניתוח תיקון הקרע ושארית קרע שהודגם בבדיקת MRI, לפי סעיף 48(2)(ז)(III)-(IV) לתוספת. הוא אף העריך את שיעורי הנכויות הזמניות, כדלקמן: 100% למשך חודשיים, 50% למשך חודשיים נוספים, 30% למשך חודשיים נוספים ו-20% למשך חודשיים נוספים. ד"ר גורן גרס כי לאור ממצאים אלו, אין לצפות בעתיד לשיפור, ואף תיתכן הרעה במשך השנים עקב האצת מנגנון שינויים ניווניים. הוא אף הבהיר כי התובעת תיזקק לטיפולים משמרים, כמו סדרת טיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה פעמיים בשנה, ולמייצב ברך (אותו יש לחדש מדי שלוש שנים).

5.בא-כוח התובעת טען בסיכומיו כי שימוש בסעיף 48(2)(ז)(IV) לתוספת, שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים" ואשר תואם את ממצאיו של המומחה, חייב אותו לקבוע שיעור נכות של 10% (ולא 5%, כפי שקבע בחוות דעתו - א"ג). מאידך, בא-כוח הנתבעות טען בסיכומיו כי בנסיבות העניין אין להתערב במסקנות שבחוות דעת גורן, בין היתר לאור העובדה שבא-כוח התובעת נמנע מלהפנות למומחה שאלות הבהרה ולא ביקש לחקרו.

6.כאמור, התובעת נבדקה על-ידי שלושה מומחים רפואיים במועדים שונים. בעוד שד"ר גורדון מצא, בין השאר, שלתובעת נגרמה אי-יציבות קדמית קלה והגבלה קלה בכיפוף ברך ימין, כעבור שנתיים מצא ד"ר קליגמן שלא קיימת הגבלה בטווח התנועה. שנתיים מאוחר יותר מצא ד"ר גורן, המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, כי הממצאים הקליניים תואמים את תלונותיה על כאבים וקושי במאמצים גופנים ובנשיאת משקל כבד. הנני מאמץ את קביעותיו של ד"ר גורן לעניין הממצאים הקליניים, המאמתים את תלונותיה של התובעת, לא רק מטעם שנקבעו על-ידי מומחה אובייקטיבי, אלא אף מחמת שנעשו בשנת 2016, והינם עדכניים יותר מאלו שנמצאו על-ידי המומחים האחרים בשנים קודמות. אינני מקבל את השגותיו של בא-כוח התובעת על קביעת אחוזי הנכות הרפואית בחוות דעת גורן. בחוות דעתו קבע ד"ר גורן נכות צמיתה המורכבת משילוב של שתי פגימות המפורטות בתוספת. סעיף 48(2)(ב) לתוספת, שעניינו "אי-יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף", "מעניק" נכות בשיעור 20%. למרות זאת, מצא ד"ר גורן לנכון להעמיד את שיעור נכותה של התובעת על-פי סעיף זה על 10% בלבד, מהטעם שלגביה מדובר באי-יציבות קלה בלבד. על כך לא הלין בא-כוח התובעת, ולא ביקש התאמה מוחלטת לשיעור הנכות שנקבע בסעיף האמור. הוא קבל על כך שהמומחה קבע נכות נוספת בשיעור 5% ולא 10%, שנקבעו בסעיף 48(2)(ז)(IV). אולם בקביעת נכות נוספת של 5% לא הסתמך המומחה רק על סעיף 48(2)(ז)(IV), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים", אלא גם על סעיף 48(2)(ז)(III), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות" ואשר מעניק נכות בשיעור 0%. בהסתמכו על סעיף 48(2)(ז)(III)-(IV), אשר "מעניקים" 10% ו-0% נכות, ציין ד"ר גורן כי מדובר ב"ניתוח תיקון קרע, קלינית ללא סימנים מניסקיאליים פעילים".