תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, אשר נפגעה בעת שגלשה במסלול סקי באתר סקי מלאכותי.
רקע
1.התובעת ובני משפחתה הגיעו ביום 27.7.2011 לבילוי באתר הסקי המלאכותי "סקי בגלבוע", שהופעל על-ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת). התובעת, שסימנה על גבי טופס השכרת ציוד הגלישה את דרגת הגלישה שלה כ"מתחיל", החלה לגלוש במסלול למתחילים, ובשלב מסוים עברה למסלול למתקדמים. במהלך גלישתה במסלול זה היא איבדה את שווי משקלה, נפלה ונחבלה בברכה הימנית, בה נגרמו קרעים ברצועה הצולבת הקדמית ובמיניסקוס הלטרלי. בפסק דין חלקי שניתן ביום 14.4.2016 קבעתי כי הנתבעת התרשלה והינה אחראית לנזקי הגוף שנגרמו לתובעת עקב התאונה, אולם בגין אשמה התורם של התובעת יש להפחית רבע מסכום הפיצוי בו יישאו הנתבעות. עניינו של פסק דין זה, המשלים את פסק הדין החלקי, הינו ברכיב השלישי של עוולת הרשלנות - גובה הנזק.
הנכות הרפואית
2.מטעם התובעת צורפה לכתב התביעה המתוקן חוות דעתו מיום 29.10.2012 של ד"ר יעקב גורדון, מומחה לכירורגיה אורתופדית וכירורגית כף הרגל, בה צוין כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת קרעים ברצועה הצולבת הקדמית ובמניסקוס הלטרלי. עוד צוין כי ביום 2.8.2011 היא עברה בבית החולים "אלישע" ניתוח ארתרוסקופיה, בו בוצעה כריתה חלקית של המניסקוס הלטרלי והטרייה של הרצועה, ולאחר מכן המשיכה בטיפול פיזיותרפי ובמעקב. המומחה, שבדק את התובעת ביום 20.9.2012, מצא כי הפגיעה ברצועה הותירה אי-יציבות קדמית קלה, אשר קיימת בהליכה ממושכת ובעלייה במדרגות, הגבלה קלה בכיפוף הברך, רגישות בסדק מפרקי-לטרלי ודלדול קל וכן חולשה של שרירי ירך ימנית. הוא העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 19% - מהם 10% בגין מצב לאחר חבלה בברך ימנית ונזק למניסקוס הלטרלי, לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לחלק ראשון של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת), ו-10% בגין מצב לאחר קרע של הרצועה ACL (Anterior Cruciate Ligament - הרצועה הצולבת הקדמית) בברך ימנית מלווה בסימני אי-יציבות קדמית קלה ובהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת.
3.מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו מיום 24.6.2014 של ד"ר מרדכי קליגמן, כירורג-אורתופד. ביום 24.6.2014 הוא בדק את התובעת, שהתלוננה בפניו על כאבים לאחר עמידה והליכה ממושכים והגבלה במדרגות ובפעילות מאומצת, וקבע כי הודגם דלדול קל של שריר הירך הארבע-ראשי מימין (בהשוואה לשמאל), כי לא הודגמה הגבלה בטווח התנועה וכי לרגל ימין אין נטייה לקרוס תחת משקל הגוף. מטעמים אלו הוא שלל את קביעת ד"ר גורדון בנוגע לאי-יציבות של הברך ואת קביעתו בנוגע לנכות לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לתוספת, שעניינו "נזק במניסקוס בצורה קלה". ד"ר קליגמן הדגיש כי הקרע במניסקוס הרדיאלי הינו לרוב ניווני ואינו מתאים לסעיף המתאר נזק מניסקיאלי טראומתי. הוא ציין כי בעוד שבעקבות התאונה נגרם קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית, הרי בבדיקת MRI שבוצעה לאחר ניתוח הארתרוסקופיה הודגם קרע חלקי בלבד, דהיינו - הניתוח הביא לתיקון חלקי של הקרע. הוא קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת, שעניינו "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות".
4.לאור הפערים שבין חוות הדעת של המומחים הרפואיים, מיניתי את ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט, על מנת שיחווה דעתו בנוגע לפגימות בברכה של התובעת, שיעור נכותה והקשר בין הפגימות לבין התאונה. בחוות דעתו מיום 26.6.216 (להלן: חוות דעת גורן) הסביר המומחה כי החבלה בברך ימין עם מנגנון של סיבוב גרמה לקרע במניסקוס הלטרלי ולקרע ברצועה הצולבת הקדמית, וציין כי הממצאים הקליניים בבדיקתו ביום 8.6.2016 (אי-יציבות אחורית וצידית קלה ולדלדול שרירים קל של ירך ימנית) תואמים את תלונותיה של התובעת (על כאבים כרוניים בברך ימין, קושי במאמצים גופניים, בשימוש במדרגות ובנשיאת משקל כבד). ד"ר גורן העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 14.5% - מהם 10% בגין אי-יציבות קדמית, אחורית וצידית קלה של הברך, לפי סעיף 48(2)(ב) לתוספת ו-5% בגין מצב לאחר קרע של המניסקוס הלטרלי, ניתוח תיקון הקרע ושארית קרע שהודגם בבדיקת MRI, לפי סעיף 48(2)(ז)(III)-(IV) לתוספת. הוא אף העריך את שיעורי הנכויות הזמניות, כדלקמן: 100% למשך חודשיים, 50% למשך חודשיים נוספים, 30% למשך חודשיים נוספים ו-20% למשך חודשיים נוספים. ד"ר גורן גרס כי לאור ממצאים אלו, אין לצפות בעתיד לשיפור, ואף תיתכן הרעה במשך השנים עקב האצת מנגנון שינויים ניווניים. הוא אף הבהיר כי התובעת תיזקק לטיפולים משמרים, כמו סדרת טיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה פעמיים בשנה, ולמייצב ברך (אותו יש לחדש מדי שלוש שנים).
5.בא-כוח התובעת טען בסיכומיו כי שימוש בסעיף 48(2)(ז)(IV) לתוספת, שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים" ואשר תואם את ממצאיו של המומחה, חייב אותו לקבוע שיעור נכות של 10% (ולא 5%, כפי שקבע בחוות דעתו - א"ג). מאידך, בא-כוח הנתבעות טען בסיכומיו כי בנסיבות העניין אין להתערב במסקנות שבחוות דעת גורן, בין היתר לאור העובדה שבא-כוח התובעת נמנע מלהפנות למומחה שאלות הבהרה ולא ביקש לחקרו.
6.כאמור, התובעת נבדקה על-ידי שלושה מומחים רפואיים במועדים שונים. בעוד שד"ר גורדון מצא, בין השאר, שלתובעת נגרמה אי-יציבות קדמית קלה והגבלה קלה בכיפוף ברך ימין, כעבור שנתיים מצא ד"ר קליגמן שלא קיימת הגבלה בטווח התנועה. שנתיים מאוחר יותר מצא ד"ר גורן, המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, כי הממצאים הקליניים תואמים את תלונותיה על כאבים וקושי במאמצים גופנים ובנשיאת משקל כבד. הנני מאמץ את קביעותיו של ד"ר גורן לעניין הממצאים הקליניים, המאמתים את תלונותיה של התובעת, לא רק מטעם שנקבעו על-ידי מומחה אובייקטיבי, אלא אף מחמת שנעשו בשנת 2016, והינם עדכניים יותר מאלו שנמצאו על-ידי המומחים האחרים בשנים קודמות. אינני מקבל את השגותיו של בא-כוח התובעת על קביעת אחוזי הנכות הרפואית בחוות דעת גורן. בחוות דעתו קבע ד"ר גורן נכות צמיתה המורכבת משילוב של שתי פגימות המפורטות בתוספת. סעיף 48(2)(ב) לתוספת, שעניינו "אי-יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף", "מעניק" נכות בשיעור 20%. למרות זאת, מצא ד"ר גורן לנכון להעמיד את שיעור נכותה של התובעת על-פי סעיף זה על 10% בלבד, מהטעם שלגביה מדובר באי-יציבות קלה בלבד. על כך לא הלין בא-כוח התובעת, ולא ביקש התאמה מוחלטת לשיעור הנכות שנקבע בסעיף האמור. הוא קבל על כך שהמומחה קבע נכות נוספת בשיעור 5% ולא 10%, שנקבעו בסעיף 48(2)(ז)(IV). אולם בקביעת נכות נוספת של 5% לא הסתמך המומחה רק על סעיף 48(2)(ז)(IV), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של שרירים", אלא גם על סעיף 48(2)(ז)(III), שעניינו "מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס ללא הפרעות תפקודיות" ואשר מעניק נכות בשיעור 0%. בהסתמכו על סעיף 48(2)(ז)(III)-(IV), אשר "מעניקים" 10% ו-0% נכות, ציין ד"ר גורן כי מדובר ב"ניתוח תיקון קרע, קלינית ללא סימנים מניסקיאליים פעילים".
המומחה הרפואי אינו חייב לאמץ באופן אוטומטי את שיעור הנכות המופיע בתוספת, והוא רשאי, ולטעמי אף חייב, להתאים את שיעור הנכות למצבו של הנפגע הספציפי, כאשר השיעורים שנקבעו בתקנות מהווים עבורו "אבן דרך". אזכיר אף את ההלכה, לפיה הקביעה הסופית לגבי שיעור הנכות הרפואית והתפקודית לעולם מסורה לבית המשפט. חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט הינה רק אחת מן הראיות העומדות בפניו, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו, אף כי סביר שבית משפט יאמץ את ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 8513/12 אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.3.2012)).
במקרה הנוכחי יש מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הנסמכת על בדיקה קלינית עדכנית ועל סעיפי התוספת ההולמים את מצבה הרפואי של התובעת בצורה מדויקת יותר מאשר סעיפי התוספת שהוערכו כנכותה בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים. הנני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת החל מיום 22.3.2012 הינה בשיעור 14.5%, ונכויותיה הרפואיות הזמניות היו כדלקמן: בתקופה 22.7.2011 - 21.9.2011 : 100%, בתקופה 22.9.2011 - 21.11.2011: 50%, בתקופה 22.11.2011 - 21.1.2012: 30% ובתקופה 22.1.2012 - 21.3.2012: 20%.
הנכות התפקודית וקביעת כושר השתכרות
7.בפסיקה ענפה של בית המשפט העליון הוסבר כי לעתים יהא פער בין מגבלות הנפגע מבחינה רפואית, המתבטאות בדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו, לבין יכולתו לתפקד, לעבוד ולקיים את עצמו, וכי דרגת הנכות התפקודית עשויה להיות בשיעור גבוה מדרגת הנכות הרפואית, ואף בשיעור נמוך ממנה. בע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (1986) הודגש כי המבחנים לקביעת דרגת הנכות התפקודית אינם מבחנים רפואיים בלבד, וכי אין זהות בין המבחנים לקביעת דרגת נכות תפקודית בחיקוקים שונים. בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995) נעשתה אבחנה בין שלושה מונחים הקשורים בקביעת כושר השתכרות של נפגע: נכות רפואית, נכות תפקודית והפסד כושר השתכרות, והובהרו כללים לקביעת הפסד כושר השתכרות ולשימוש אחיד במונחים השונים: (א)הנכות הרפואית נקבעת על-פי הממצאים הרפואיים שנגרמו עקב התאונה כשהם מתורגמים לאחוזים; (ב) הנכות התפקודית היא מידת ההגבלה של פעולות הנפגע עקב נכותו; (ג) הפסד כושר ההשתכרות הינו מידת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה; (ד)לקביעת הפסד כושר השתכרות של נפגע יש חשיבות לנכות הרפואית, למקצועו ולמקום עבודתו של הנפגע; (ה) בקביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות מביאים בחשבון נתונים נוספים מעבר לנכות התפקודית (ובטעות נוהגים לעתים בפסיקה לכלול אותם תחת כנפי המונח "נכות תפקודית"); (ו) כל אימת שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי, אין נזקקים לשיעור הנכות כמודד לקביעת הפסד זה; (ז) בהיעדר נתונים אחרים, למעט הנכות הרפואית, שיהיה בהם כדי לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב תאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהגים בתי משפט לפסוק במקרים בהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של נפגע להשתכר בנכותו, והם עושים שימוש בחזקה שכושר זה נפגע בשיעור אחוזי הנכות הרפואית; (ח)בית משפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות מבלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית; (ט) קביעת שיעור הנכות התפקודית יכולה לשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות, ולעתים היא משמשת מודד לקביעתם; (י) ראוי להביא בפני בית המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לבית המשפט להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו.
בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.2012) הובהר כי נכות תפקודית משמשת לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים, ואילו גריעה או אובדן כושר ההשתכרות הינו אך אחד המישורים של התפקוד הכללי. בפסקה 8 לפסק דינו של השופט דנציגר בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו, 25.7.2010) פורטו הנסיבות הפרטניות עליהן יש לתת את הדעת בקביעת שיעור הנכות התפקודית: עיסוקו של הנפגע, השכלתו, גילו, מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע, מידת השפעת הנכות הרפואית על היכולת לשוב לאותו מקום עבודה, הימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי יוכל להמשיך ולעבוד, מצב התעסוקה בשוק הרלוונטי ונסיבות נוספות היכולות להשפיע על התפקוד של הנפגע.
8.התובעת, ילידת 1970, נשואה ואם לשלושה ילדים בגירים, הינה הנדסאית מכונות ומנהלת חשבונות. מדו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי (נ/3) עולה כי בעשר השנים שקדמו למועד התאונה עבדה התובעת כשכירה ב-13 מקומות עבודה שונים. החל מחודש מרץ 2008 היא עבדה בחברת אופטימום (א.ב.) שיטות ופתרונות בע"מ (להלן: חברת אופטימום), ועובר לתאונה הועסקה מטעמה בניהול פרויקט קטלוג במפעל "כרמל אולפינים" במפרץ חיפה. בהיותה של התובעת בת 42, בחודש נובמבר 2012, למעלה משנה לאחר התאונה, הופסקה עבודתה בחברת אופטימום, והחל מחודש יוני 2013 היא עבדה במשך כשלושה חודשים בחברת להבות שירותים בע"מ. מחודש אוגוסט 2013 החלה התובעת לעבוד כסייעת בפנימייה של נוער בסיכון בחברת משעולי חינוך - חברה לניהול חינוכי בע"מ (להלן: חברת משעולי חינוך). עבודתה שם נמשכה שלוש שנים (מתוכם שלושה חודשים כעובדת של חברת תגבור מאגר כוח אדם), והחל מחודש נובמבר 2016 היא עובדת כמנהלת משרד בחברת אוטוטק רכב חשמלי ע.ו. בע"מ.
9.התובעת העידה על עבודתה בחברת אופטימום עובר להתרחשות התאונה:
"אני בהדרגתיות נכנסתי לאופטימום. אני נכנסתי להחליף מישהי בהריון בחברה מסוימת, ראו את היכולות שלי, העבירו אותי לרפא"ל, ראו שהצלחתי ברפא"ל .... גילו את היכולות שלי ואת הרצינות שלי ושאני למעשה הצלחתי שם" (עמ' 8 לתמלול ישיבת הוכחות ביום 15.11.2017).
"ניהלתי פרויקט קטלוג בבתי זיקוק ב'כרמל אולפינים', ניהלתי צוות של, בשיא היינו כעשרה עובדים, זה היה לצאת לישיבות, זה להתנייד בין העובדים ... לנהל אותם גם הרבה על הרגליים .." (עמ' 2).
בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי פוטרה מעבודתה באופטימום לאחר שהסתיים הפרויקט אותו ניהלה, אך הסבירה שאף למצבה הבריאותי היה חלק בהחלטה לפטרה:
"אני לא יכולתי להתנייד, נעדרתי מהעבודה, היו לי חורים והם לא ידעו מה יהיה הלאה, אז זו הייתה הזדמנות להגיד לי: 'אוקיי, תודה רבה, הבנו, מיצינו והלאה" (עמ' 8).
היא אף העידה על עבודתה בחברת משעולי חינוך לאחר התאונה:
"בחרתי ללכת למקום שאני אוכל לעבוד בו פחות שעות, כי היום בשוק, אין מה לעשות, רוב המשרות הן של תשע שעות, וזה מאוד מקשה עלי. הלכתי לעבוד כסייעת בפנימייה של נוער בסיכון, שמאוד אהבתי. על פניו זה שש שעות ... העבודה הייתה, למרות השש שעות, מאוד מאומצת. ... עבודה למשל במטבח שלהם ... זה לעמוד כמעט שלוש שעות על הרגליים ... זה השפיע העבודה הזאת, המאומצת, על הרגליים" (עמ' 3).
על תפקודה במסגרת המשפחתית לאחר התאונה העידה התובעת:
"לגבי הבית אני באופרה אחרת לגמרי ... אם פעם הייתי הכל אני, גידלתי שלושה ילדים פלוס בעל שהיה עליי, היום אני נעזרתי בילדים שלי יותר, רק שהילדים שלי כרגע לא נמצאים בבית ... כך שהנטל עכשיו כולו נפל על מי שבמשך שנים טיפחתי ... בתור שיח" (עמ' 2).
"אני הולכת לישון בשעה תשע, כי אני מותשת כבר" (עמ' 4).
10.בא-כוח התובעת טען בסיכומיו כי מגבלותיה התפקודיות בחיי יום-יום מצביעות על היות שיעור הנכות התפקודית גבוה משיעור הנכות הרפואית, והציע להעמידו על 19%. לעומתו, טען בא-כוח הנתבעות בסיכומיו כי לפיטוריה של התובעת מעבודתה בחברת אופטימום לא היה קשר למצבה הרפואי עקב התאונה, וכי ההחלפה התדירה של מקומות עבודה עובר לתאונה ואף לאחריה, כמו גם בחירתה לעבוד בחברת משעולי חינוך בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי בלתי מבוטל - מעידים שהתאונה לא הסבה לה פגיעה תפקודית כלשהי.
11.עדותה של התובעת על ההיסטוריה התעסוקתית שלה מצביעה על התקדמות בעבודתה בחברת אופטימום עד הגעתה לתפקיד ניהולי ודינמי ערב התאונה, ועל בלימת ההתקדמות וחזרה לעבודה משרדית ולמציאות של מעבר תכוף בין מקומות עבודה לאחר מועד התאונה. כמו-כן, מעדויות התובעת ובעלה עולה כי בעקבות הפגיעה בברך הימנית הצטמצמו תפקודיה השוטפים במסגרת המשפחתית, ולראשונה "נאלץ" בעלה לעזור ולתרום את חלקו בעבודות הבית. החבלה שנגרמה בתאונה "האיצה" את קצב חילופי מקומות העבודה (שהיה תכוף שנים רבות לפני התאונה), פגעה ביכולתה לבצע עבודה שאינה משרדית, פגעה בביטחון התעסוקתי בעתיד ואף הגבילה את יכולתה של התובעת לבצע תפקודים שגרתיים מחוץ למסגרת עבודתה. מטעמים אלו יש מקום לקבוע כי במקרה הנוכחי הנכות התפקודית של התובעת הינה בשיעור זהה לנכותה הרפואית, ושיעורה אף משקף את שיעור אובדן כושר השתכרותה בעתיד. אשר על כן, הנני קובע כי הן הנכות התפקודית והן הפסד כושר ההשתכרות הינם בשיעור 14.5%.
בסיס השכר בעבר
12.בא-כוח התובעת ביקש לקבוע את בסיס השכר בעבר על-פי שכרה החודשי הממוצע ברבע השנה שקדמה לתאונה, ואילו בא-כוח הנתבעות הפחית מהשכר החודשי את התשלומים ששולמו לתובעת מדי חודש בגין שעות נוספות, נסיעות וכיו"ב.
מטעם התובעת הוצגו תלושי משכורת באופטימום רק לארבעת החודשים עובר לתאונה, ומהם עולה כי ממוצע השכר החודשי היה 11,583 ₪. מדו"ח רציפות בעבודה של המוסד לביטוח לאומי (נ/3) עולה כי ממוצע ההשתכרות החודשית של התובעת בשנים 2011-2010 היה 8,988 ₪. אעמיד, איפוא, את בסיס השכר בעבר על סך 10,300 ₪, ובצירוף הצמדה ממועד התאונה ועד היום - 10,510 ₪.
בסיס השכר לעתיד
13.בא-כוח התובעת ביקש להעמיד את בסיס השכר לעתיד על הסכום שהציע כבסיס השכר בעבר, ואילו בא-כוח הנתבעות גרס שבסיס השכר של התובעת בעבר אינו יכול להוות מדד לקביעת בסיס השכר בעתיד, מאחר ושכרה של התובעת באופטימום בחודשים שקדמו לתאונה היה גבוה באופן חריג ושולם בגין ניהול פרויקט אחד שהסתיים. לפיכך, הוא סבר שנקודת המוצא לחישוב השכר בעתיד צריכה להיות ההשתכרות של התובעת החל משנת 2000.
14."ככלל, חישוב הפסד השכר לתקופת העבר ייעשה על פי בסיס השכר המוכח ערב התאונה, ובערכי פסק הדין, אם כי יש כמובן להתחשב בנתונים שוודאותם מספקת בדבר תנודות אפשריות בשכר, מעלה או מטה. אשר לעתיד, העוגן להערכת בסיס השכר יהא השכר בעבר ואולם בנוסף יש להתחשב גם בנתוניו הפרטניים של הניזוק, כמו גילו, הפוטנציאל הטמון בו, שאיפותיו ומאווייו וצעדים ממשיים אשר עשה הניזוק על מנת להוציא אל הפועל את תוכניותיו, ועוד". (ת"א (מחוזי חי') 4463-05-13 ס.א.ז. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול", פסקה 27 (פורסם בנבו, 16.8.2015)). בת"א (מחוזי י-ם) 1446/98 גלבוע נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 66 (פורסם בנבו, 1.2.2004) הוזכרה ההלכה לפיה המבחן לענייננו אינו שיעור השכר שבו השתכר הניזוק ערב התאונה, אלא פוטנציאל השתכרותו אלמלא מומו בהשוואה עם פוטנציאל השתכרותו במומו. אף אם השכר ערב התאונה משמש כנתון מסוים לקביעת ההשתכרות אלמלא מומו של הניזוק, הריהו אינו המכריע בנושא, אלא משמש כנקודת מוצא בלבד (ע"א 448/87 צבי המרמן קבלן לבניין בע"מ נ' חסן, פ"ד מג(3) 810, 818 (1989) (להלן: עניין המרמן)).
בענייננו, נקודת המוצא הינה בסיס השכר בעבר, אותו קבעתי לא רק על-פי נתוני ההשתכרות בחודשים הספורים בסמוך לתאונה, אלא על בהתחשב בהשתכרותה של התובעת מראשית שנת 2010 (כשנה וחצי לפני התאונה). כישוריה המקצועיים והניהוליים של התובעת, גילה וניסיונה, כמו גם העובדה כי בשלב זה של חייה ילדיה בגרו ויצאו מהבית, מאפשרים להעריך, בזהירות המתבקשת, כי בסיס השכר בעבר משקף פוטנציאל השתכרותי בעתיד. עם זאת, עברה התעסוקתי של התובעת מצביע על מעברים תכופים בין מקומות עבודה שונים. "נטייה" זו לשנות מקומות עבודה מכבידה על הקביעה כי לולא התאונה הייתה התובעת מתקדמת בעבודתה, באופן ששכרה היה ממשיך לעלות בקו ליניארי. שקלול הנתונים הפרטניים מוביל לקביעת בסיס השכר לעתיד על סך 9,000 ₪.
חישוב הנזק
15.להלן ריכוז הנתונים לצורך חישוב הנזק:
תאריך לידת התובעת: 23.2.1970
מועד התאונה: 22.7.2011
בעת התאונה הייתה התובעת בת 41
נכות רפואית צמיתה: 14.5%
נכות רפואית זמנית בתקופה 22.7.2011 - 21.9.2011 : 100%
נכות רפואית זמנית בתקופה 22.9.2011 - 21.11.2011: 50%
נכות רפואית זמנית בתקופה 22.11.2011 - 21.1.2012: 30%
נכות רפואית זמנית בתקופה 22.1.2012 - 21.3.2012: 20%
נכות תפקודית: 14.5%
שיעור הגריעה מהשכר: 14.5%
בסיס השכר לעבר: 10,510 ₪
בסיס השכר לעתיד: 9,000 ₪.
מאז מועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין חלפו 6 שנים ושמונה חודשים.
משך התקופה שנותר ממועד מתן פסק הדין עד גיל הפרישה (67): 18 שנים ו-10 חודשים.
על בסיס נתונים אלה יחושב גובה הפיצויים בראשי הנזק השונים.
הפסד השתכרות בעבר
16.בעניין המרמן נקבע (בעמ' 817-816) העקרונות לגבי חישוב הפיצוי בגין ראש נזק של הפסד השתכרות בעבר:
"הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד, ועל התובע להגיש פרטים ביחס אליהם, וכשאך ניתן הדבר, יש להמציא פרטים וראיות ביחס אליהם, ולפי אלה יקבע בית המשפט את גובה הפיצוי. ואולם, לעתים, הפסדי השתכרות בעבר - אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין - הינם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק. כך הוא, למשל, כשבעת התאונה היה התובע בתחילת דרכו המקצועית, וכשברור שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין עשויה הייתה השתכרותו לגדול, אך אין נתונים לקבוע את שיעור הגידול אלא בדרך אומדן. בנסיבות כאלה, כשאין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך עם זאת ברור שנגרם לתובע הפסד השתכרות, אין לשלול מהתובע את הפיצוי המגיע לו, אף אם בית המשפט נאלץ לקבוע את הפיצוי בדרך אומדן. דרך חישוב כזו של אומדן גלובאלי לגבי הפסד השתכרות בעבר נתקבלה כבר בעבר על-ידי בית-משפט זה, כשנראה היה לבית המשפט שלא היה בה לקפח ..".
17.בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי לאחר התאונה היא המשיכה לעבוד בחברת אופטימום עד חודש אוקטובר 2012, וכי בתקופה זו לא נגרמו לה הפסדי שכר, בין השאר מאחר ועבדה מהבית ומאחר וניצלה את ימי המחלה (עמ' 10). לאור זאת, טען בא-כוח הנתבעות בסיכומיו כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר לפי הנכויות הזמניות שנקבעו בחוות דעת גורן. עוד נטען כי מאחר ולפיטוריה מעבודתה בחברת אופטימום לא היה קשר למצבה הרפואי, אין מקום לפצותה בגין הפסדי שכר בתקופה שלאחר מכן, אף אם חלה ירידה בהשתכרותה. הודגש כי מדובר בנזק מיוחד, הטעון הוכחה, ואף מטעם זה - של היעדר הוכחה - אין לפצותה. לעומתו, טען בא-כוח התובעת בסיכומיו ובסיכומי התשובה כי יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה לכל התקופה שלאחר התאונה, וכי על אף תוכנו של מכתב הפיטורין מאופטימום - ברור כי מצבה הרפואי של התובעת היווה את הסיבה האמיתית לפיטורין.
לאור הודאת התובעת כי עד לפיטוריה מחברת אופטימום לא נגרמו לה הפסדי שכר, אין מקום לפסוק פיצוי בגין התקופה שממועד התאונה ועד ליום 1.11.2012. אשר לתקופה שלאחר מועד זה, את אשר החסירה התובעת השלימו נתוני דו"ח רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי (נ/3) שהוגש מטעם הנתבעות לראשונה במהלך חקירתה הנגדית של התובעת, וממנו עולה כי שכרה הממוצע של התובעת בחודשים אוגוסט 2013 - דצמבר 2016 (43 חודשים) היה 4,775 ₪, ולאחר הצמדתו - 4,780 ₪. נזקה של התובעת בתקופה האמורה הינו ההפרש בין שכר חודשי זה לבין בסיס השכר בעבר: 43 חודשים X (10,510- 4,780) X ריבית מאמצע התקופה. מאחר ובסיכומיו בכתב העמיד בא-כוח התובעת את הפיצוי הנתבע בגין ראש נזק זה על-סך 195,584 ₪ בלבד, לא אפסוק סכום פיצוי גבוה יותר. הפיצוי בגין הפסד שכר בעבר יועמד, איפוא, על סך 195,584 ₪.
הפסד כושר השתכרות בעתיד
18.יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובעת עד לגיל 67. לפי הפסד השתכרות חודשי של 14.5% (שיעור הגריעה מהשכר) מתוך 9,000 ₪, ומקדם היוון של 170.212, מתקבל פיצוי בסך 222,000 ₪ (במעוגל). מאחר וטענת בא-כוח התובעת, לפיה "לאור המצב המשפטי הקיים" יש לחשב מקדם היוון על בסיס ריבית בשיעור 2% במקום בשיעור של 3%, הועלתה לראשונה בסיכומי התשובה, לא מצאתי לנכון לדון בה לגופה.
הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד
19.שיעור הפסדי הפנסיה צריך להיגזר מהפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד, בהתאם להפרשות המעביד על פי צו הרחבה לפנסיה חובה לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (ילקוט הפרסומים 6302, כ"ח באלול תשע"א) (להלן: צו ההרחבה). על-פי הטבלה בסעיף 6 של צו ההרחבה, הפרשות המעביד לתקופה 1.1.2013 - 31.12.2013 הן בשיעור 10% מתוך השכר המבוטח, ולתקופה שמיום 1.1.2014 ואילך - 12% ממנו. (לאופן חישוב הפסדי פנסיה ראו ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 31.7.2014); ת"א (מחוזי חי') 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר. (פורסם בנבו, 31.12.2013)).
20.הפסדי פנסיה בעבר: מאחר ו-5 חודשים מתוך 43 החודשים לגביהם נפסק הפסד שכר בעבר מצויים בשנת 2013, אזי יחושב הפסד הפנסיה בעבר לגבי 5 חודשים אלו לפי שיעור הפרשת המעביד בסך 10%, ואילו לגבי יתרת התקופה (מיום 1.1.2014 ואילך) הוא יחושב לפי שיעור הפרשה של 12%, בהתאם לטבלה שבצו ההרחבה. כמו-כן, מאחר והפרשי הפנסיה נגזרים רק מתוך "השכר המבוטח", קרי - ללא רכיבי שכר שאינם נכללים בסעיף 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, הרי לצורך חישוב הפסדי הפנסיה בלבד אעמיד את הפסד השכר בעבר על דרך האומדנה על כ- 85% מהסכום שקבעתי בפסקה 17 לעיל, קרי - על סך 166,000ש"ח.
לאור זאת, הפסד הפנסיה בעבר הינו (5/43X 166,000X10%( + (38/43X 166,000X 12%( = 19,534 ₪.
הפסדי פנסיה בעתיד: 12%X222,000 = 26,640 ₪.
סך כל הפסדי הפנסיה בעבר ובעתיד הינו 26,640 + 19,534 ₪ = 46,174 ₪.
עזרת צד ג'
21.לא הובאו ראיות להעסקה בשכר של צד ג' בתקופה שלאחר מועד התאונה, למעט עדויות התובעת ובעלה על העזרה שהחל הבעל להעניק לתובעת ותרומתו לאחזקת הבית. על-פי ההלכה, אין מקום לפסיקת פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר אשר ניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה. בני משפחה זכאים לפיצוי רק בגין עזרה נחוצה וחיונית, החורגת בהרבה מהעזרה הרגילה שמעניקים בני משפחה זה לזה (ע"א 810/81, לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 793 (1985); רע"א 6680/08 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' סעיד, פסקה 33 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 6.2.2012)). במקרה שבפנינו העזרה של בעלה של התובעת לה ולעבודות הבית, כפי שתוארה בעדויותיהם, לא חרגה מסיוע סביר, שאינו חריג, ואשר עליו אין מקום לפסוק פיצוי לעבר ולעתיד.
22.אמנם לא עלה בידי התובעת להוכיח שלאחר מועד התאונה היא העסיקה בשכר עוזרת לביצוע עבודות משק בית בהיקף גדול יותר מאשר לפני התאונה, אולם לאור עדותה על הכאבים בברכה הימנית והקשיים בתפקוד היומיומי (עמ' 4), כמו גם הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט כי מצבה עלול להחמיר, יש מקום לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד - תוספת של עבודת עוזרת בית, אחת לחודש במשך כחמש שעות. בגין ראש נזק זה אפסוק פיצוי גלובלי, על דרך האומדנה, בסך 10,000 ₪.
הוצאות בעבר ובעתיד
23.לא עלה בידי התובעת להוכיח כי בעבר נגרמו לה הוצאות בגין טיפולים רפואיים, תרופות ופיזיותרפיה, אשר אינם כלולים בתוספת השנייה לחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. כמו-כן, לא הונח בסיס ראייתי-רפואי שיש בו כדי להוביל למסקנה שבעתיד היא תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה מעבר למכסת זכאותה בגלל התאונה שעברה, או שתזדקק לתרופות שאינן ב"סל הבריאות". עם זאת, לאור הקביעה בחוות דעת גורן, לפיה בעתיד תזדקק התובעת לשימוש במייצב ברך או אביזר חלופי לשם אותה מטרה, שיש להחליפו כל שלוש שנים, אפסוק בגין הוצאות רפואיות בעתיד פיצוי גלובלי בסך 3,500 ₪.
נזק לא ממוני
24.על-פי ההלכה, על הפיצויים בגין נזקים לא ממוניים בתביעות נזיקין בשל נזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק הפיצויים, להיקבע בהתאם לנסיבותיו של המקרה הפרטני, ולא על פי הסכומים הקבועים בדין ביחס לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה(1) 765, 768 (1999)). על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה.
25.בפרשה שבפנינו הוכח שהנכויות הרפואית והתפקודית של התובעת פגעו באופן ממשי באיכות חייה. לאחר שהתרחשה התאונה, בהיותה בת 41, היא מצאה עצמה נתונה במצב קבוע של מכאובים בברכה הימנית והגבלה בתנועה, ותלויה במידה בלתי מבוטלת בעזרת הסביבה הקרובה לשם התפקוד היומיומי. קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי אין לצפות לשיפור במצבה, וכי תיתכן אף הרעה, מצביעים על כך שנזקה הבלתי-ממוני יימשך ואולי אף יגבר. בגין ראש נזק זה אני פוסק פיצוי בסך 50,000 ₪.
סיכום הנזקים
26.סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו:
הפסד שכר בעבר - 195,584 ₪
הפסד כושר השתכרות בעתיד - 222,000 ₪
הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד - 46,174 ₪
עזרת צד ג' בעתיד - 10,000 ₪
הוצאות רפואיות בעתיד - 3,500 ₪
נזק לא ממוני - 50,000 ₪
סך הנזקים 527,258 ₪
הפחתת 25% אשם תורם 131,815 ₪
סך הפיצוי 395,443 ₪
התוצאה
27.הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(1)395,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל;
(2)אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל;
(3)שכר הטרחה ששילמה התובעת למומחה הרפואי מטעמה והחלק ששילמה כשכר טרחה למומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל;
(4)שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 70,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ח, 08 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.
