החלטה
צו המניעה המבוקש
בפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה ו/או על ידי מי מטעמה, לעשות כל פעולה לסילוק ו/או פינוי ו/או סגירה ו/או כל פעולה שיש בה כדי למנוע ו/או להפריע ו/או לחסום את המבקשים מלהמשיך ולקיים את לימוד התורה וקריאת תהילים במבנה הידוע כ"גן הבשמים", הנמצא בחלקה 85, גוש 8950 בשכונת עין יעקב, אבן יהודה (להלן: "המבנה"), וזאת עד להכרעה בתובענה.
בקשה זו הוגשה בתאריך 22.4.2013 כשקודם לכן, בתאריך 4.4.2013, עתרו המבקשים, במסגרת התובענה שהגישו, למתן צו הצהרתי לפיו אין המשיבה זכאית לפנות אותם מן המבנה.
העובדות וטענות הצדדים
המבקשים טוענים כי בשנת 2002 ניתנה להם רשות - באמצעות נציגם, הרב שמואל חובשי (להלן: "הרב חובשי") - להפעיל במבנה חברת לומדי תורה וקוראי תהילים, אשר כונתה "חברת תהילים"; רשות זו ניתנה על ידי ראש המועצה דאז, מר גדי כרמלי. כנטען, במשך השנים התקיימו במבנה שיעורי תורה לנוער ולנשים.
בשלב מאוחר יותר, משהתחלף ראש המועצה, החל ראש המועצה החדש, מר עמוס עזאני, בניסיונות לפנות את המבקשים מן המבנה, שלא כדין.
לטענת המבקשים, פעילות זו של ראש המועצה מנוגדת להחלטות שנתקבלו המאשרות את המשך החזקת המבנה על ידי המבקשים ובכללן:
ישיבת מועצה מתאריך 29.8.2006 לפיה: "המועצה מקפיאה את החלטת ההנהלה מיום 27.8.06 למשך 3 חודשים. בשלב זה ימשיך מר חובשי להשתמש במבנה וינוסח הסכם בין המועצה לבין בית המדרש של מר חובשי להמשך פעילות במקום. הסכם זה יובא לאישור המועצה".
בתאריך 11.4.2007 נתקבלה החלטת מועצה נוספת לפיה: "תתקיים פגישה בהשתתפות ראש המועצה, מר אבי אייזנמן, עו"ד נחמיה יעקב, הגב' אורנה דקל. לפגישה יזומן מר שמואל חובשי. בפגישה ילובנו החלופות השונות. עקרונות החוזה/הסכם יובאו לדיון ולאישור מליאת המועצה."
בתאריך 6.5.2007 נתקיימה ישיבת מועצה ובה אושר תב"ר (תקציב בלתי רגיל) שעניינו שיפוץ הגן.
המבקשים טוענים כי החלטות אלה מהוות הבטחות שלטוניות ועל המשיבה לקיימן. חלף זאת, בתאריך 1.4.2012 הגישה המשיבה תובענה כנגד הרב חובשי (תיק 528-04-12 בבית משפט זה) במסגרתה עתרה המשיבה לפינוי המבנה על ידי הרב (להלן: "תביעת הפינוי נגד הרב חובשי/תביעת הפינוי").
כנטען, בהמלצת בית המשפט שם, ניהלו הצדדים משא ומתן למציאת מקום חלופי להמשך פעילות המבקשים. ניסיונות אלה לא צלחו שכן לטענת המבקשים כלל לא הוצע מקום חלופי. כנטען, סמוך למועד שמיעת התיק הורה ראש המועצה לנתק את אספקת המים למבנה. לאור זאת, הסכים הרב חובשי, תחת לחץ, ובשל החשש כי לבאי המבנה לא יהיו מים, לפנות את המבנה בתאריך 3.4.2013, מיד לאחר תום חג הפסח.
המבקשים טוענים כי הסכמה זו בטלה שכן נעשתה תחת לחץ המועצה. עוד טוענים המבקשים כי בכתב הגנתו טען הרב כי ראוי כי התביעה תוגש כנגד כל הנהנים שכן הם הנפגעים הישירים מהשבתת הגן, אך הדבר לא נעשה.
המבקשים טוענים גם כי מיד לאחר הגשת התובענה, החלה המשיבה בפעולות למניעת כניסת המבקשים למבנה ובכלל זאת סגירת מנעול אותו נאלצו לפרוץ שוב ושוב.
נטען גם כי סמוך לבקשה נשלח למבקשים מכתב בו הודע להם כי המשיבה מתכוונת לפנות חפצים מן המקום ולפיכך עתרו בבקשה. המבקשים טוענים כי פינויים יגרום להם נזק בלתי הפיך וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
מנגד, טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים קיצוני. לשיטתה, מדובר בהליכים אשר חותרים תחת עקרון סופיות הדיון לאור פסק הדין בתביעת הפינוי נגד הרב חובשי. אמנם בשנת 2002 עת היה המבנה ריק, קבל הרב חובשי רשות להשתמש בו לצורך תלמוד תורה לנוער בשכונה. דא עקא, למעט לרב חובשי, לאף לא אחד מהמבקשים לא נמסרה החזקה במבנה, ולמשיבה כלל לא ידוע על זיקה כלשהי של מי מהמבקשים למקום.
עקב מצוקת מבני גן באבן יהודה, פנתה המשיבה עוד בשנת 2006 בדרישה לרב חובשי להחזיר לידיה את המבנה ומשסירב לעשות כן נאלצה להגיש נגדו את תביעת הפינוי. במסגרת תביעת הפינוי הוצע לרב חובשי פינוי בהסכמה לבית כנסת אחר, אשר הרב חובשי שימש כמנהלו, אך הלה סרב.
המשיבה מדגישה כי הזכויות במבנה שייכות לה בלבד וכי הרב חובשי היה בבחינת בר רשות, רשות אשר הסתיימה כבר לפני מספר שנים. לאחר משא ומתן שהתנהל הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו מר חובשי יפנה את המבנה לאחר חג הפסח בתאריך 3.4.2013. הסכם פשרה זה קבל תוקף של פסק דין בתאריך 25.2.2013 ובהתאם החזקה במבנה נמסרה למשיבה בתאריך 4.4.2013 (להלן: "פסק הדין כנגד הרב חובשי/פסק הדין המוסכם").
המשיבה דוחה את טענות הרב חובשי כאילו ההסכם עמו נחתם תחת לחץ. לטענתה, הרב חובשי ובא כוחו יכלו לסרב להסדר. כאמור, בתאריך 4.4.2013 אישר בא כוח הרב כי הרב פינה את המבנה וכי במבנה נותרו חפצים שאינם שייכים לו. לפיכך, מיד לאחר מכן, תפסה המשיבה חזקה במבנה. לאור זאת, המשיבה הופתעה עת בא כוחו של הרב הגיש את העתירה דנן, יום לאחר מועד הפינוי המוסכם, כאשר מהותה – ביטול פסק הדין המוסכם.