שריקי ואח' נ' חדד ואח'

פסק - דין

המדובר בתביעה כספית בעילה חוזית על סך 187,072 ₪ בגין אי תשלום דמי שכירות על פי חוזה שנחתם בין הצדדים ביום 18/2/01, וזאת בגין השנים 2006 ו- 2007.

בפתח הדברים אציין כי התביעה הוגשה בגין שני סעדים: פינוי המושכר וכן סעד כספי, ואולם ביום 9/4/08 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה הנתבעים פינו מרצון את המושכר ביום 4/4/08. אי לכך, נותר לדיון והכרעה רק הסעד הכספי.

גם בעניין הסעד הכספי ראוי להקדים ולציין כי התובע מס' 1 (להלן: "שריקי") ציין כי הוא חוזר בו מהטענה של אי תשלום דמי שכירות בגין שנת 2006 (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 22) וכי הוא נצמד רק לסכומי השקים שחוללו בסך 73,904 ₪.

אם כך, התביעה צומצמה לסעד הכספי בלבד, ורק לסכום 73,904 ₪.

הצדדים לא מצאו דרכם לפשרה והתיק נקבע לשמיעת ראיות. מטעם התובעים העיד שריקי בלבד ולא הובאו עדים נוספים (גם התובע מס' 2 לא העיד ויש לכך משמעות בנסיבות תיק זה). מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1 בלבד (להלן: "חדד"). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, לבקשתם, והתיק נקבע למתן פסק דין.

לטענת התובעים ביום 18/2/01 נחתם הסכם שכירות (בלתי מוגנת) בין חדד לבינם, לפיו חדד שכר מהתובעים את המושכר לתקופה של 5 שנים, מיום 18/2/01 ועד ליום 18/2/06. בחוזה ניתנה לחדד אופציה להארכת תקופת השכירות למשך 5 שנים נוספות, בכפוף למילוי התחייבויותיו. בהתאם להוראות סעיף 5 לחוזה, הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על סך 3,075 ₪ לחודש בצירוף מע"מ כחוק. חדד התחייב לשלם כנדרש, בזמן ו- 3 חודשים מראש. כן סוכם כי דמי השכירות יועלו ב- 5% מדי שנה, זאת בנוסף להצמדה למדד המחירים. מעבר לכך חדד התחייב לשלם לתובע 2 (להלן: "בן שושן") סכום נוסף של 1,025 ₪ בצרוף מע"מ, 3 חודשים מראש. חדד התחייב לשלם לתובעים כל שנת שכירות 3,000$+ מע"מ כחוק, בשני תשלומים שווים, בתחילת השנה ובמחציתה.

לטענת התובעים בתחילת שנת 2006 חדד מסר לתובעים המחאות של החברה, אשר נועדו לכסות תשלום דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות על פי החוזה. ההמחאות היו משוכות על חשבון הנתבעת 2, ח"י יואל חשמל הגליל בע"מ (להלן: "החברה") בבנק הפועלים, אך השקים הוחלפו בסדרה אחרת, המשוכה מחשבון החברה בבנק דיסקונט, לבקשת חדד הוחלפו השקים בסדרה של 26 שיקים פעם נוספת.

חרף המוסכם בחוזה, ולבקשת חדד, התובעים הסכימו לפרוס את תשלום דמי השכירות לשנת 2006, לפנים משורת הדין, ובתנאי מפורש כי דמי השכירות ישולמו בפועל. לצורך תשלום דמי השכירות חדד מסר לתובעים המחאות משוכות על חשבונה של החברה, בבנק לאומי (לכתב התביעה צורפה רשימה של 26 שקים).

לטענת התובעים הם הציגו את השקים לפירעון בבנק הנמשך ואולם אלה חוללו באי פירעון מלא.

התובעים דורשים תשלום דמי שכירות כאמור בחוזה אשר נחתם על ידי הצדדים.

לטענת החברה דין התביעה נגדה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה ו/או יריבות בינה לבין התובעים, שכן לטענתה מעולם לא התקשרה בכל הסכם כזה עם התובעים.

חדד טען כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף מאחר ובשנים 2001-2003 התובעים היו מסובכים עם רשויות המס, ולכן הוציאו רק חלק מהחשבוניות בגין דמי שכירות אשר שולמו להם על ידי חדד. עובדה זו גרמה לו לנזקים כבדים מאחר והוא לא יכול היה להזדכות אצל רשויות המס בגין דמי השכירות ששולמו, בעוד התובעים הבטיחו לנתבעים כי יפצו אותם על כל נזקיהם בסכום כספי שיוסכם. אולם התובעים לא עשו כן.

בחודש 11/2003 פרצה שרפה בבית עסקו של חדד, אשר כילתה כליל את כל תכולתו. העסק שופץ.

לטענת חדד עד לחודש יולי 2006 דמי השכירות שולמו כסדרם, אולם במהלך המלחמה, העסק ניזוק מטיל קטיושה. חשבון העסק הוגבל והופעל מחדש.

שריקי סיכם עם חדד כי ילך לרשויות המס לדווח על הנזקים, ועם הכספים שיקבל ישפץ את העסק. לימים גילה חדד כי אף שריקי דיווח לרשויות המס אודות הנזק. נודע לחדד כי שריקי קיבל ממס רכוש 72,000 ₪ בעוד הוא השקיע בעסק רק 12,000 ₪ וכפה על חדד לשפץ את שאר הנזקים, שאחרת יפנה אותו מהמושכר.

כן נטען כי אין הנתבעים צריכים לשלם בגין נזקים שנגרמו למושכר שלא כתוצאה משימושו של השוכר במקום. בנוסף פורטו נזקים שנטען לגביהם לזכות קיזוז.

כן נטען כי חשבון בנק החברה הוגבל בעטיה של מלחמת לבנון השניה, לכן חזרו השקים בסך של 76,262 ₪ בהיעדר פירעון, וכי טענות בדבר שקים קודמים שקדמו לכך אינן נכונות.

בנוסף נטען כי שריקי הציע לחדד 50,000 ₪ בתמורה למחיקת החוב.

לטענת הנתבעים סוכם בין שריקי לחדד כי התשלום אשר ביצע חדד בסך 10,000$+ 8,000 ₪ יסלק את כל החוב בגין השיקים שחוללו. חדד שילם לתובעים את הסך הנ"ל נגד התחייבותם להמציא לידיו את השקים שחוללו מבנק לאומי.