שר הבטחון ואח' נ' דיסקל 1971 בע"מ

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 7.1.2018 (כבוד השופטת א' לוי, עת"מ 14456-09-17) (להלן: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה). בגדרי פסק הדין התקבלה בחלקה עתירה כנגד צו תפיסה מינהלי שהוצא על ידי שר הביטחון, מכוח סמכותו לפי סעיף 56 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור או החוק); בצו זה הורה שר הביטחון על תפיסת משאית שעשתה את דרכה אל רצועת עזה, ובה סחורה השייכת למשיבה (להלן: צו התפיסה).

2. טרם שאדרש לעובדות המקרה, יש להקדיש מספר מילים לסמכות התפיסה המינהלית שניתנה לשר הביטחון בחוק המאבק בטרור. לאורך השנים חלו שינויים במדיניותה של מדינת ישראל בעניין העברת סחורות מישראל לרצועת עזה, בין היתר לנוכח המצב הביטחוני. בהחלטת ועדת השרים לביטחון לאומי מיום 20.6.2010 נקבע כי כלל הטובין מותרים בהעברה לרצועת עזה – למעט טובין שנקבע באופן מפורש כי הם אסורים בהעברה, או כי טעון היתר מאת הרשות המוסמכת להעברתם. על פי חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז-2007, "חומרים וציוד שנועדו מעיקרם לשימוש אזרחי והמתאימים גם לשימוש ביטחוני" מוגדרים "ציוד דו-שימושי"; ועל פי סעיף 20 לחוק זה, העברת טובין דו-שימושיים לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית טעונה רישיון. רשימת הטובין שמוגדרים כ"ציוד דו-שימושי" מנויה כיום בצו הפיקוח על יצוא ביטחוני (ציוד דו-שימושי מפוקח המועבר לשטחי האחריות האזרחית הפלשתינית), התשס"ט-2008 (להלן: צו הפיקוח). בגדרי פרט 34 לתוספת השנייה לצו הפיקוח נכללים חלקי חילוף לרכבי 4X4. יוער כי על פי נוהלי מנהלת התיאום והקישור, העברת סחורה מכל סוג (גם כזו שאינה טעונה רישיון) מישראל לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, מחייבת תיאום מראש והגשת בקשה מתאימה על ידי הצד הפלסטיני.

3. חוק המאבק בטרור הוא חוק חדש; בסעיף 1 נקבעה מטרתו של החוק, כדלקמן:

"מטרתו של חוק זה לקבוע הוראות בתחום המשפט הפלילי והמינהלי לרבות סמכויות אכיפה מיוחדות, לצורך מאבק בטרור ובכלל זה לשם –

(1)   מניעת הקמתם, קיומם ופעילותם של ארגוני טרור;

(2)   מניעה וסיכול של עבירות טרור המבוצעות בידי ארגוני טרור או יחידים;

והכול בשים לב למאפיינים של ארגוני הטרור ועבירות הטרור, לסיכון הצפוי מהם לביטחון מדינת ישראל, לתושביה ולסדרי השלטון בה, ולמחויבותה של מדינת ישראל למאבק בטרור ברוח האמנות הבין-לאומיות שהיא צד להן, תוך איזון עם מחויבותה של מדינת ישראל לזכויות האדם ולאמות המידה המקובלות בתחום זה במשפט הבין-לאומי."

           סעיף 56 לחוק קובע את סמכותו של שר הביטחון להורות על תפיסה וחילוט של רכוש. על פי סעיף 56(ב) לחוק, שר הביטחון רשאי להורות בצו על תפיסה זמנית, הגבלת שימוש או הגבלת העברת זכויות, וזאת ברכוש של ארגון טרור; רכוש שנעברה בו עבירת טרור חמורה; רכוש ששימש במישרין לביצוע עבירה כאמור; וכן רכוש שהושג כשכר או כתגמול בגין ביצוע עבירת טרור חמורה. סעיף 56(ה) קובע שתי חזקות ניתנות לסתירה לגבי טיבו של רכוש שנעשה ניסיון להסתירו במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה:

(1)   חזקה שרכוש שנתפס במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה, שלא דווח והיתה חובה לדווח עליו, בלא היתר שנדרש או שהיה ניסיון להסתירו ולהבריחו, הוא רכוש כאמור בסעיף זה, אלא אם כן הוכח אחרת;

(2)   חזקה שרכוש שבאמצעותו הועבר או הוסתר רכוש כאמור בפסקה (1), שימש במישרין לביצוע עבירת טרור חמורה, אלא אם כן הוכיח מי שהרכוש נמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו כי לא ידע שבאמצעות רכושו יועבר או יוסתר רכוש כאמור בפסקה (1);

           הנה כי כן, לפי סעיף 56(ה)(1) חזקה כי רכוש שלא דווח עליו במעבר הגבול על אף שהייתה חובה לעשות כן, הוא רכוש של ארגון טרור (או רכוש שנעברה בו עבירת טרור וכו') וניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי; לפי סעיף 56(ה)(2) חזקה על רכוש ששימש להסתרת רכוש שלא דווח כנדרש במעבר הגבול, כי שימש במישרין לעבירת טרור חמורה וגם לגביו ניתן להוציא צו תפיסה מנהלי.