שקל סוכנות לביטוח (2008) בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' עמית-אניסמן) בת"א 21449-09-14 מיום 12.7.2017, בה נדחתה בקשת המבקשת להורות על גילוי מסמכים.

רקע

2. עניינו של ההליך בתביעה שהגישה המבקשת (להלן: סוכנות שקל) נגד המשיבות (להלן: כלל), בדרישה לתשלום עמלות שנקבעו בהסכם ביניהן. המשיבות טוענות כי ההסכם הסתיים, ומשכך אינן מחויבות עוד בתשלום העמלות הללו. במסגרת ההליך הגישה כלל תצהירי עדות ראשית. בתצהירים אלו הוזכרו מסמכים שונים, כפי שיפורט, וסוכנות שקל הגישה בקשה להעביר לעיונה העתק של המסמכים הללו. בקשתה נדחתה, ועל כך מוסבת הבקשה שלפנַי.

3. לאחד התצהירים שהוגשו צורפה הודעת דוא"ל ששלח סמנכ"ל המשיבה 1 אל היועץ המשפטי של כלל. בהודעה זו התבקש יעוץ משפטי בהקשר דומה לסוגיה שבמחלוקת, ומוזכרים בה הסכמים שנחתמו בין כלל לבין סוכנויות הסדר אחרות (שפרטיהן הושחרו). סוכנות שקל ביקשה למסור לעיונה את חוות הדעת של היועץ המשפטי שניתנה במענה לפניה הנ"ל, וכן את ההסכמים הנוספים המוזכרים בהודעה. כלל סרבה לכך: באשר לחוות הדעת – משום שהיא חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח, ובאשר להסכמים – משום שהם בגדר סוד מסחרי, ואינם רלבנטיים להליך.

4. משכך, פנתה סוכנות שקל לבית המשפט המחוזי. סוכנות שקל הסכימה שהמסמכים המבוקשים חוסים תחת חיסיון, אולם טענה כי כלל ויתרה על חיסיון זה כאשר חשפה את הודעת הדוא"ל והסתמכה עליה במסגרת תצהירי העדות הראשית שלה. בהתנהלותה זו היא 'מגלה טפח ומכסה טפחיים', באופן שאין לקבלו. כלל, מצדה, הדגישה כי מדובר במסמכים שאינם רלבנטיים להליך; כי אין לראות באזכור המסמכים בהודעת הדוא"ל משום ויתור כלשהו על החיסיון; וכי הסודות המסחריים נוגעים גם לצדדים שלישיים, ואין בכוחה לוותר על זכותם. 

5. בית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה של כלל בהקשר זה. בית המשפט קבע כי עצם הפנייה אל היועץ המשפטי לקבלת חוות דעת אינה חוסה תחת החיסיון שבין עורך-דין ללקוח, וממילא חשיפתה אינה מלמדת על ויתור על החיסיון בנוגע לתוכן חוות הדעת (שלגביה אין חולק כי היא חוסה תחת כנפיו). אין מדובר אפוא בחשיפה סלקטיבית ופסולה של מסמכים, בבחינת גילוי טפח וכיסוי טפחיים. באשר לגילוי ההסכמים, קבע בית המשפט כי הללו עונים על ההגדרה של סוד מסחרי; וכי לפי סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בית המשפט רשאי להורות על אי-גילוי ראיות כאלו אם סבר שהעניין שיש באי-גילוי הראיה עדיף מן הצורך שבגילויה. בית המשפט קבע כי החשיבות שבאי-הגילוי היא רבה, בהתחשב באופי המידע שבהסכמים הנוגעים למתחרות עסקיות של סוכנות שקל, ואשר אינן צד להליך, בעוד שהרלבנטיות של המסמכים הללו לעניין התובענה היא פחותה. בית המשפט הוסיף כי בהתחשב בכך שסוכנויות ההסדר הפועלות בשוק הן מעטות, אין די בכך שהמסמכים ימסרו תוך הסתרת שמות הסוכנויות. בהסתמך על האמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת גילוי המסמכים.

עיקרי הבקשה והתשובה

6. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בשתי קביעותיו, הן ביחס לחיסיון עורך-דין לקוח החל על הפנייה ליועץ המשפטי, הן ביחס לחיסיון בשל קיומם של סודות מסחריים החל על ההסכמים הנוספים המוזכרים בהודעת הדוא"ל.

7. באשר לחוות הדעת המשפטית, סבורה סוכנות שקל כי שגה בית המשפט כשקבע שהודעת הדוא"ל עצמה אינה חסויה בחיסיון עורך-דין לקוח (ומשכך אין לומר שכלל ויתרה על חיסיון זה בחשיפתה). הודעת הדוא"ל אינה מתייחסת רק לעצם הפנייה לעורך הדין, אלא גם לתוכן הפנייה – בקשת יעוץ משפטי בנושא שעל הפרק. ככזו, הריהי חוסה תחת החיסיון – ולפיכך משוויתרה עליו כלל וחשפה את תוכן הפנייה לעורך הדין, החיסיון בנוגע לייעוץ המשפטי אינו עומד לה עוד. בהקשר זה נטען עוד, כי אין רלבנטיות לשאלת המניע של כלל בחשיפת הדוא"ל, שכן ברגע שחשפה אותו – ויתרה בכך על החיסיון המוקנה לה.

8. אשר ליתר ההסכמים שצוינו בהודעה, מציינת סוכנות שקל כי אין לה התנגדות שהללו יובאו לעיונה כאשר שמות הסוכנויות ושיעורי העמלות הנקובים בהסכמים יושחרו. על רקע זאת, נטען כי שגה בית המשפט כשהותיר הסכמים אלו חסויים. ראשית, נטען כי כלל ויתרה על החיסיון העומד לה בהקשר זה, בעצם גילוי הודעת הדוא"ל; שנית, נטען שלא הוכחו סודות מסחריים בהסכמים, בהתחשב בעובדה שמדובר בהסכמים שנחתמו לפני 13 שנה, ולכל הפחות חלקם אינו בתוקף עוד; כך בוודאי כאשר יושחרו שמות הסוכנויות ושיעורי העמלות.