שקד ואח' נ' גרינהויז לנדוי

החלטה

1.המבקשים, החייבים בתיק הוצל"פ 01-05233-58-9, הגישו ערעור על החלטה מיום 22.8.13, של כב' רשמת ההוצל"פ כפיר מירב.

על ההחלטה אין למבקשים זכות ערעור ועל כן יש להתייחס לערעור כבקשה למתן רשות ערעור.

בהחלטה דחתה הרשמת את בקשתם של המבקשים לעיון מחדש בהחלטה מיום 22.3.12, בעניין קביעת שכר טרחתו של המשיב, כונס הנכסים בתיק ההוצל"פ.

המשיב הגיש תגובה מפורטת, בצירוף נספחים, ועותר לדחייתו של הערעור ולחיובם של המשיבים בהוצאות, מהנימוקים המפורטים בתגובה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל המסמכים שצורפו להם, מצאתי שדינה של הבקשה למתן רשות ערעור להדחות ואין להתערב בהחלטתה של הרשמת הנכבדה.

2.עניינו של הערעור בקביעת שכרו של כונס הנכסים בגין פעולות המימוש שביצע בתיק ההוצל"פ, ובעניין זה ניתנו מספר החלטות.

בתאריך 25.5.11, הורה כב' רשם ההוצל"פ רף נועם למשיב להגיש דו"ח כספי ולפרט גובה שכ"ט בהתאם לתקנה 2 לתקנות ההוצל"פ בעניין שכר טרחת עו"ד וכונסי נכסים.

ביום 1.6.11, הגיש המשיב דו"ח כספי ובקשה מפורטת לפסיקת שכר טרחה בגין תקנה 5 בסך כולל של 110,158 ₪ כולל מע"מ בתוספת שכר טרחה בגין תקנה 2, בסך של 11,568 ₪ כולל מע"מ, כפי שהורה הרשם בהחלטתו מיום 25.5.11.

בתאריך 1.6.11, אישר הרשם בהחלטתו את שכר הטרחה שביקש המשיב. על החלטתו של הרשם מתאריך 1.6.11, לא הוגש ערעור ועל כן הפכה ההחלטה לחלוטה.

3.המבקשים טענו כי בחודש מאי 2011 הוסכם בינם לבין המשיב כי שכ"ט הכונס יעמוד על סך 70,000 ₪ בצירוף מע"מ ולא על פי שכ"ט שנפסק והמבוסס על התקנות.

המשיב טען כי בשעתו בהתחשב בשיתוף פעולה עם המבקשים הסכים לשקול את בקשתם להפחית משכר טרחתו, ואולם בהמשך לנוכח התנהלותם וההרס שגרמו בנכס והגדלת היקף העבודה שנדרשה בשל התנהגותם, החליט לא להעתר לבקשתם להפחתת שכר הטרחה.

בבקשתם של המבקשים התקיים דיון בפני רשם ההוצל"פ ונחקרו המצהירים מטעם הצדדים.

הרשם העדיף את גרסתו של המשיב על זו של המבקשים וקבע שלא היה הסכם להפחתת שכר הטרחה אלא הצהרת כוונות של המשיב כי ישקול מתן הנחה, ועוד הוסיף כי גם אם היה הסכם הרי שהותנה בשיתוף פעולה של המבקשים, דבר שלא התקיים.

בהחלטה מפורטת ומנומקת מתאריך 22.3.12, נדחו כל טענותיהם של המבקשים ושכר טרחתו של המשיב שאושר עוד בהחלטה מיום 1.6.11 נותר בעינו.

על החלטה זו של רשם ההוצל"פ לא הוגש ערעור וההחלטה הפכה לחלוטה.

4.בתאריך 17.7.13, הגישו המבקשים לרשם בקשה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת מיום 22.3.12, בעניין שכר הטרחה של המשיב, בהתייחס לטענתם בדבר הסכם שנכרת בניהם בנדון.

תקיפת ההחלטה מיום 22.3.12, בדרך של בקשה לעיון חוזר לאחר שלא הוגש ערעור על ההחלטה, דינה להדחות על הסף שכן כל הטענות שנטענו שם נשקלו והרשם התייחס אליהם בהחלטתו ואין כל חדש בנדון.

דא עקא שהבקשה לעיון חוזר מאזכרת גם את פסה"ד מיום 23.4.13, שניתן בתביעתם של הרוכשים כנגד המבקשים והמשיב ובגינו של פסה"ד סבורים המבקשים שיש לשקול פעם נוספת את הפחתת שכרו של המשיב.

5.בהחלטתה מיום 22.8.13, דחתה הרשמת הנכבדה גם את הטיעון המבוסס על פסק דינו של ביהמ"ש בתביעת הרוכשים ונימוקיה לדחייה נכונים וראויים.