שפירא נ' עופרי

1.  בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.4.2018 (רת"ק 14198-12-17, השופטת ו' פלאוט). בית המשפט המחוזי דחה שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 22.11.2017 (ת"ק 23364-04-17, הרשם הבכיר א' רגב). בתמצית, הבקשה נסבה על יישומו של ההסדר המכונה "חוק הספאם" בנסיבות של הודעות שנשלחו ברשת החברתית "פייסבוק".

רקע והליכים קודמים

2.  מקורה של הבקשה בתביעה קטנה שהגיש המבקש כנגד המשיב לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק התקשורת או החוק). זאת לאחר שהמשיב, אשר עובד כיחצ"ן מסיבות, שלח למבקש דרך רשת הפייסבוק למעלה מעשרים הודעות פרטיות שעניינן פרסום של מסיבות ואירועים.

3.  בכתב התביעה טען המבקש כי על אף ששלח למשיב הודעות שבהן ביקש שיחדול ממשלוח ההודעות אליו, המשיך המשיב לשלוח לו כשתי הודעות בשבוע. מנגד, המשיב טען כי המבקש הוא שפנה אליו לראשונה כאשר צירף אותו כחבר ברשת הפייסבוק, וכי אם היה המבקש מוטרד מן ההודעות היה ביכולתו להסיר את המשיב מרשימת החברים או לחסום אותו בלחיצת כפתור. להשלמת התמונה יצוין כי התביעה הוגשה גם נגד אחד המועדונים אשר המשיב פעל לפרסום המסיבות המתקיימות בו – לייט האוס 23 בע"מ (להלן: המועדון).

4.  בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה באופן חלקי. ראשית, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי ההודעות ששלח המשיב למבקש הן אכן הודעות פרסומת כהגדרתן בחוק. בהמשך לכך, נדרש בית המשפט לתביעות קטנות לשאלה האם המבקש הסכים לקבל את ההודעות כאשר צירף את המשיב כחבר ברשת הפייסבוק, והאם היה יכול למנוע את קבלתן באמצעות חסימת חשבונו של המשיב. בהקשר זה קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי יש להפריד בין ההודעות שנשלחו עד לתאריך 2.3.2017 – עת שלח המבקש למשיב הודעה שבה ביקש כי יחדול משליחת הודעות אליו – לבין ההודעות שנשלחו החל מאותו מועד. כך, בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לראות בצירופו של המשיב לרשימת חבריו של המבקש ברשת הפייסבוק משום הסכמה לקבלת הודעות ועדכונים מהמשיב, אך זאת רק עד למועד שבו המשיב התבקש להפסיק את משלוח הפרסומים. באותו מועד, כך נקבע, היה על המשיב לחדול מכך. בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף בעניין זה כי המבקש והמשיב אינם נמנים על אותו מעגל חברתי ואין ביניהם היכרות אישית, כך שניתן להבין כי צירופו של המשיב לרשימת החברים של המבקש נועדה לאפשר לאחרון לקבל עדכונים אודות פעילותו המסחרית. עוד קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי אמנם המבקש יכול היה לחסום את המשיב או להסירו מרשימת חבריו, אולם אין בעובדה זו כדי לפטור את המשיב מאחריות. בסיכומו של דבר, נקבע כי על המשיב לפצות את המבקש בגין עשרים ההודעות שנשלחו אליו לאחר יום 2.3.2017, בסך כולל של 3,000 שקלים.

5.  בהמשך לכך, בחן בית המשפט לתביעות קטנות את שאלת חיובו של המועדון בפיצוי כלפי המבקש. בעניין זה נקבע כי היחסים בין המועדון למשיב היו כשל מזמין וקבלן עצמאי, כאשר לא מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המאפשרים הטלת אחריות על המזמין למעשה הפרסום שבוצע על-ידי הקבלן העצמאי (בהפניה לרע"א 7608/16 סמארט קלאב אחזקות בע"מ נ' כהן(14.2.2017)). על כן, נקבע כי דין התביעה כנגד המועדון להידחות.

6.  הן המבקש והן המשיב הגישו לבית המשפט המחוזי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות בקבעו כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא מאוזן, מידתי ומנומק היטב. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אף לשיטתו לא היה מקום לפצות את המבקש בגין ההודעות שנשלחו בטרם ביקש מהמשיב לחדול משליחת הודעות אליו. בהקשר זה צוין כי המשיב יכול היה לסבור מלכתחילה שיש בבקשת החברות ששלח לו המבקש משום הסכמה לקבלת מסרים שונים, לרבות פרסומות, אולם מצב דברים זה השתנה כאשר המבקש ביקש באופן מפורש להפסיק לשלוח אליו הודעות. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי דחה טענות שהעלה המבקש בעניין גובה הפיצוי שנפסק לו, בציינו כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בקביעת סכום הפיצוי וכי לא נמצא טעם להתערב בעניין זה.

בקשת רשות הערעור

7.  הבקשה דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הבקשה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות כללית הנוגעת לתחולתו של סעיף 30א לחוק התקשורת על פרסומות שנשלחות ברשתות חברתיות, ובפרט בפייסבוק. לטענת המבקש, הקביעה לפיה בצירוף חבר ברשת הפייסבוק יש משום הסכמה לקבלת הודעות פרסומת ממנו היא קביעה תקדימית שעשויה להשליך על מקרים רבים אחרים, בהתחשב בשימוש הנרחב בקרב הציבור ברשתות חברתיות.