שפירא ואח' נ' גולדשמידט ואח'

פסק דין

לאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים ואת העדויות אני מוצאת לקבל את התביעה המקורית ולדחות את התביעה שכנגד ולהלן טעמיי בקצרה.

על אף כל טענות הנתבעים, עולה באופן ברור מנספח ד' לחוזה המכר כי המוכרים לקחו עליהם את האחריות לתת לקונים אחריות למשך שנה על בעלי מקצוע בתחומים שונים ובהם גם אינסטלציה. בסעיף י"ח לאותו נספח נאמר במפורש שהאחריות הינה - "כולל דוודים וקולטי שמש בהתאם לתקופת האחריות של היצרן". נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שכאשר מתחייבים לתת אחריות על דודי השמש, האחריות הראשונית היא שהדוודים יפעלו באורח תקין כבר עם קבלת הדירה.

בעניין הליקוי שהיה באופן חימום המים, מקובלת עלי עדות התובע כי נדרשה לתובעים תקופת מה להבין שהתקלה היא בדוודים והם פנו בסמוך לאחר שהבינו שיש צורך בתיקון. עוד מקובלת עלי טענתם שנכנסו לגור בנכס רק בחודש יולי.

ככל שנדרש חיזוק נוסף לעדות זו, באשר לליקוי באופן חימום הדוודים, אני מוצאת את זו דווקא בעדות עד ההגנה אשר גם מדבריו עלה כי למעשה עד היום ביחידה השנייה המים מתחממים רק לכמות של כמקלחת וחצי, אבל הדיירים שם "מסתדרים" עם מצב זה. התרשמתי כי גם עד ההגנה מודע לכך שהדוודים במצב בו הותקנו לא חיממו כראוי והעובדה ששוכרים בחלק האחר של הבניין מוכנים להסתפק בחימום החלקי כאמור, אינה צריכה לחייב את התובעים אשר קנו דירה בה היו אמורים להיות דוודים וקולטי שמש תקינים. אזכיר כי התקלה התגלתה בחודשי הקיץ בהם צריכים להיות מים חמים בשפע.

באשר לעלויות להן נדרשו התובעים עת שביצעו את התיקון –

על אף שהתובע הציג חוות דעת של מהנדס המדבר אף על עלויות גבוהות יותר מאלה שנתבעו, לא טרחו הנתבעים להציג חוות דעת נגדית וממילא טענותיהם באשר לאפשרות לצמצם את הנזק (ובכלל זה להימנע מהחלפת הדוודים עצמם) לא הוכחו באופן מספק.

זאת ועוד, אף מבלי שאדרש לשאלה האם בא כוח הנתבעים העביר להם את פניית התובעים או לא, התרשמתי מעדות הנתבע כי הוא היה מודע בפועל לתלונות וחרף זאת לא פעל לתיקון.

בנסיבות בהן הנתבעים אינם פועלים לתיקון הליקוי, נראה כי אין מקום שישמעו לאחר מכן בטענה שהיו יכולים לבצע את התיקון בעלות נמוכה יותר. הוא הדין לגבי הטענות שהועלו באשר לתב"ע. לא רק שלא הוגשה חוות דעת כדין התומכת בטענה שהדוודים הקיימים מותקנים באופן חורג, אלא גם עת שהנתבעים עצמם נמנעים מלמצוא פתרון מספק, אין מקום לאפשר להם להתחמק מהעלות הכרוכה ממציאת אותו פתרון וזאת על בסיס טענה שהיה צריך למצוא פתרון שונה. הדברים יפים במיוחד משלא הוכיחו מהו אותו פתרון חלופי מספק.

אינני מרחיבה בעניין הכיסוי של הדוודים, משקיימת הסכמה שהמוכרים הסכימו להתקין את הכיסוי ובעניין זה אף הוצג מסמך סיכום פגישה. לא שוכנעתי כי האמור לא בוצע ע"י הנתבעים מאחר ולא סופקו להם מידות. ומכל מקום משלא ביצעו הנתבעים בסופו של יום את הכיסוי, עליהם להחזיר עלות זו.

באשר לתביעה שכנגד הנתבעים לא נתנו מענה לטענה שהאיחור בתשלום היה כרוך באיחור מצידם בהעברת מסמכים שהועברו לבנק ונדרשו כדי לבצע את התשלום (ראה הטענות בכתב ההגנה מיום 31.1.10).

בנסיבות שהאיחור בתשלום היה כרוך באופן פעולת הנתבעים, וכאשר לא יכולה להיות מחלוקת שלא הועלו כל טענות מטעם הנתבעים עד להגשת התביעה בעניין זה, אני מוצאת שיש ממש בטענה שהתביעה הוגשה רק כדי להוות "קונטרה" וללא שיש בה ממש.

לא רק שלא הוכח שהאיחור לא היה עקב מחדלי הנתבעים, אלא עלה כי למעשה הנתבעים גם מחלו על כל טענה בעניין אותו איחור.

באשר לטענות בעניין החשמל – לא הוצגה כל פניה של הנתבעים עם תלונה בעניין זה, ונראה כי הסוגיה עלתה רק עם הגשת התביעה. בנסיבות אלה, נראה שיש ממש בטענות התובעים, כי הם לא עשו כלל שימוש בחשמל, אלא איש המקצוע מטעם הנתבעים אפשר שימוש בחשמל גם ליחידה אחרת אליה לא קשורים כלל התובעים.

בהמשך לכל האמור, ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 4,820 ₪ בגין הנזק הממשי, וזאת על יסוד הקבלות שהוצגו ובהפחתת 200 ₪ עלות חוות דעת נוספת, שכן לא ברור לי מדוע היה צורך בשתי חוות דעת. בנוסף, יחזירו אגרת בית משפט בסך של 55 ₪, וכן ישלמו הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

הסכום של 4,820 ₪ ישולם כאשר הוא נושא תוספת הצמדה וריבית מיום 1.12.09 ועד ליום התשלום בפועל (וזאת בהתחשב בקבלה מהמועד האחרון).

ניתן והודע היום י"ח אייר תש"ע, 02/05/2010 במעמד הנוכחים.

ענת זינגר, שופטת

הוקלד על ידי: רות גושן