1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהפרת הוראה חוקית.
2. בהחלטה מיום 27.5.08 בב"ש 11894/08 בבית משפט השלום (כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן) נקבע כי הנאשם ישהה ב'מעצר בית' מלא בביתו שבבית שמש וכי לא ייצא מביתו אלא לצורך התייצבות למשפטו או לשם פגישה בשירות המבחן. ביום 5.12.08 סמוך לשעה 21:30 בא הנאשם למועדון "אקו" סמוך לצומת הכניסה לבית שמש תוך כדי הפרת תנאי השחרור הנ"ל. באותה שעה שהו במועדון אבי מנגיסטו ושלושה מחבריו - סמואל היילו, וורקו מקרה ושיפראו מקרה. וורקו ושיפראו יצאו מן המועדון ושוחחו ביניהם בשפה האמהרית. הנאשם שעבר בסמוך סבר כי השניים לועגים לו והתקרב אליהם בניסיון להכותם בידיו. השניים עזבו את המקום ונכנסו בחזרה אל המועדון, שם התיישבו עם אבי מנגיסטו. לאחר זמן קצר ניגש הנאשם אל המקום שבו ישבו מנגיסטו וחבריו. הנאשם נטל בקבוק זכוכית, שבר אותו על מעקה אבן והתקרב לכסאו של מנגיסטו כשהוא אוחז בידו את הבקבוק המשונן. בעומדו מאחורי מנגיסטו אחז הנאשם בראשו של מנגיסטו ונעץ את הבקבוק השבור בצווארו. כתוצאה מן הדקירה נגרם למנגיסטו חתך באורך של שלושה ס"מ ובעומק של ס"מ אחד והוא נזקק לתפירת הפצעים ולשיקום רפואי.
3. בהסדר טיעון בין ב"כ הצדדים הוסכם כי המאשימה תעתור לעונש של חמש שנות מאסר ביחד עם הפעלה בחופף של עונש מאסר-על-תנאי למשך שנה וחצי אשר תלוי ועומד לחובת הנאשם; וכי הנאשם יעתור לעונש של שתי שנות מאסר ביחד עם הפעלה בחופף של עונש המאסר-על-תנאי.
באי-כוחם המלומדים של הצדדים טענו בשקידה מזה ומזה תוך הצגת מכלול העובדות והשיקולים הצריכים לעניין העונש.
4. הנאשם בן 21 חסר חודשיים.
בהיותו ילד בן 12 נשפט הנאשם על עברות של שימוש ברכב ללא רשות ואיומים. בית המשפט לנוער דן אותו לקנס כספי;
בהיותו נער בן 15 נשפט הנאשם על פציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט לנוער דן אותו לשבעה חודשי מאסר בפועל ולארבעה חודשי מאסר-על-תנאי;
לאחר שהשתחרר מן הכלא, בהיותו כבן 16, נשפט הנאשם על שימוש ברכב ללא רשות ונדון לעונש של מאסר-על-תנאי;
בהיותו בן 17, שוב נשפט הנאשם על עברה של פציעה בנסיבות מחמירות, שמאפייניה היו אלימות, שימוש בנשק קר ואיומים. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לנוער, גזר על הנאשם שנת מאסר בפועל ושמונה עשרה חודשי מאסר-על-תנאי;
את העברה הנדונה בתיק זה, ביצע הנאשם בהיותו כבן 19.5.
5. עינינו הרואות כי עוד מילדותו פורק הנאשם עול. שוב ושוב נענש ועד מהרה חוזר לסורו. הצד השווה שבשני מעשי-הדקירה הוא שאלה כוונו נגד מתלונן בשם מנגיסטו. באירוע הקודם היה זה דסטין, ובאירוע הנדון זהו אבי. מדובר בסכסוך ממושך. נמסר על קטטה בעבר שבעקבותיה נחבל הנאשם בפניו ובגופו. הנאשם נוטה להתקוטט, גם בהעדר כל הצדקה, ובאופן תוקפני, אלים ומסוכן. במספר תיקים ניתנו לנאשם גזרי דין קלים, בהתחשב בגילו הצעיר ועל מנת להמריצו לחזור למוטב. הנאשם לא למד את הלקח. באירוע נשוא כתב האישום דנן, התפתחה מחוץ למועדון התנגשות מילולית. זו נפסקה ביוזמתם של שני חבריו של מנגיסטו אשר שבו על עקבותיהם ונכנסו אל תוך המועדון. אלא שאז חזר הנאשם לסורו בחתירתו למגע ולהסלמה. הנאשם ניגש אל השלושה, וכשאבי מנגיסטו היה בגבו אליו, פנה אליו הנאשם ואמר לו מילה או שתיים, מנגיסטו השיבו, ואז נטל הנאשם את הבקבוק, שבר אותו ודקר את מנגיסטו בצווארו. את כל זאת עשה הנאשם בשעה שאמור היה להיות ב'מעצר בית' מלא, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו. על-פי אותו כתב אישום, ישב הנאשם במכונית שבה חלק מן הנוסעים ישבו כשפלג גופם העליון מחוץ לחלון. שוטרים עצרו אותם ואז הרים הנאשם אבן, הניף אותה בתנועת זריקה, תוך כדי איום על השוטרים כי יפגע בהם. ללמדנו לכאורה שוב על הרצון המקנן אצל הנאשם לתגרה, לסכסוך ולאלימות; ללמדנו עוד שגבולות שסומנו לנאשם עד כה בעונשים הנ"ל, לא הועילו; וללמדנו שוב על נזקם העצום של סמים ושל אלכוהול.
6. קצינת המבחן למבוגרים התרשמה מן הנאשם כצעיר נבון, בעל כושר ביטוי תקין ודימוי עצמי נמוך. עוד מילדותו התקשה לעמוד בגבולות שהוצבו לו, פעל באימפולסיביות והתחבר לחברה עבריינית. הנאשם אמנם מבטא עמדה קורבנית וקושי לקחת אחריות על אורח-חייו עד היום, אך מתחיל גם בבחינת השלכות מעשיו על חייו במבט צופה פני עתיד. הנאשם מבין את המחיר האישי והמשפחתי שיש להתנהגותו. הוריו קשיי-יום וברוב הימים הם טרודים בפרנסת המשפחה ובמצבה הרפואי הקשה של האם החולנית. כמסתבר, לא היו ההורים פנויים דיים לעקוב ולפקח אחר בנם הנאשם והתקשו בהצבת גבולות. הנאשם מבטא צער וכאב על האכזבה שגרם להוריו. לפי תחושתו, נואשו ממנו. שאר ארבעת אחיו ואחיותיו מקיימים אורח חיים תקין. בכתה ו' נפלט הנאשם ממסגרת הלימודים. במהלך שהותו במאסר השלים 8 שנות לימוד. חרף ניסיונות, לא השתלב במסגרות פנימייתיות ובקהילה, בשל התנהגות בעייתית והעדר מוטיבציה מצדו. בעבר השתמש הנאשם בסמים, בהם גם סמים קשים, ואלכוהול. לעת הזאת, לטענת הנאשם, הריהו נקי מסמים. בקשר לאירוע הנדון טען הנאשם כי הפר את תנאי 'מעצר הבית' בשל תחושת מחנק ועל מנת לקנות סיגריות. את האלימות שנקט בה הסביר בפחד מפני אבי מנגיסטו וחבריו שהיו לדבריו שתויים, ובשל חשש כי הם זוכרים אותו מאירוע אלים קודם. קצינת המבחן התרשמה כי קיימת תובנה ראשונית באשר לאחריות של הנאשם על מצבו ומודעות למחיר שהוא נאלץ לשלם בגין התנהגותו. עם זאת, לאור חומרת העברות והקושי של הנאשם לקחת אחריות על מעשיו באופן מלא, ומפני שהנאשם שלל נזקקות טיפולית, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
7. ב"כ הנאשם ביקשה להורות לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים על מנת לבחון אפשרות לטיפול של גמילה לפני גזירת עונשו של הנאשם. לא ראיתי להעתר לבקשה וזאת משלושה טעמים: (א) דרך הכלל היא לגזור את העונש תחילה ולרצותו. זמנם של הליכי השיקום לאחר מכן; (ב) קצינת המבחן לא באה בהמלצה טיפולית מטעמים משכנעים שקיבלו את ביטויים בתסקיר; (ג) לפי התרשמותי, מאז תחילת המשפט ועד עתה, עשה הנאשם כברת דרך מחשבתית ומעשית, חרף קשיי המעצר, ואולי גם בעטיים. אני חושש לטלטלה ולהדרדרות אם ייצא הנאשם עתה למסגרת טיפולית על מנת לחזור אחר כך אל מאחורי סורג ובריח. לעת הזאת, משיעבור הנאשם ממעמד של עציר למעמד של אסיר, יוכל להשתלב בתוכנית שיקומית בתוככי הכלא. בנסיבות העניין, זו הדרך העדיפה.
8. עם כל חומרת מעשי-העבירה של הנאשם ומסוכנותם, וחרף ההכרח להטיל עליו עונש כבד בשל המעשה הנדון, ולאור עברו, ראוי הנאשם וראויה משפחתו למידה של רחמים. אמו חולה מאד; המשפחה מרוכזת בטיפול בה; יש חשש שמא לא תזכה עוד אמו לחיות במחיצתו של בנה לאחר שחרורו מן המאסר; בעבר היה הנאשם עצמו קורבן לאלימות; לטענתו גם באירוע הנוכחי לא היה המעורב היחיד, והוא חשש שמא בני החבורה היריבה שתויים ושמא יפגעו בו; נתתי דעתי על כל אלה, על השיקולים לקולא ועל השיקולים לחומרה שנימנו, החלטתי להפעיל לחובת הנאשם עונש של מאסר-על-תנאי מת"פ 716/06 (מחוזי י-ם) למשך 18 חודשים, וכמו כן לגזור על הנאשם עונשים כדלקמן:
א. מאסר בפועל למשך שנתיים, החל מיום מעצרו, 5.12.08.
12 מ- 18 חודשי המאסר-על-תנאי הנ"ל, ירצה הנאשם במצטבר, ו-6 חודשי מאסר ירצה הנאשם בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 3 שנות מאסר בפועל.
ב. 18 חודשי מאסר-על-תנאי. הנאשם לא יישא בעונש זה, אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, עברה מן העברות שבהן הורשע.
המוצגים שנתפסו יחולטו.
ניתן היום, ג' בשבט תש"ע (18 בינואר 2010), במעמד ב"כ המאשימה, הנאשם ובאת כוחו.