שנת מאסר לאחד הצעירים שקשרו לפגוע בערבים באשר הם ערבים

גזר דין (בעניין נאשם מס' 5)

1.      בליל יום השואה,  כ"ה בניסן, תשס"ח (30.4.08), נעשתה נבלה בישראל.

2.      אלה הן העובדות המתוארות בכתב האישום, בו הודה נאשם 5 (להלן, הנאשם):

סמוך למועד האמור, קשרו קשר מספר צעירים, תושבי השכונה פסגת זאב שבצפון ירושלים, לפגוע בערבים באשר הם ערבים. דבר הקשר הופץ ברבים בעל פה ובאמצעות האינטרנט, בהודעה שעברה ברשת ה- ICQ, ואשר קראה לפגוע בערבים. זו לשון ההודעה:

"שמים סוף לכל הערבים שמסתובבים בפסגה ובקניון, שורקים לבחורות, מקללים, מאיימים על ילדים קטנים. כל מי שיהודי ורוצה לשים סוף לכל זה, שיהיה באותו יום ותאריך בשעה 22:00 בבורגראנץ', וסוף סוף נראה להם לא להסתובב יותר באזור שלנו...

מי שמוכן לעשות את זה ויש לו את הדם היהודי שירשום את השם שלו בהסכמה להודעה הזאת".

וכך, למועד שנקבע, התקבצו צעירים רבים, עשרות צעירים, בכוונה לפגוע בערבים שיזדמנו למקום. חלקם הגיעו כשהם מזוינים בכלי תקיפה שונים: קרשים, אלות וסכינים. בכלל הנקבצים היה גם הנאשם, שהיה בין הרבים שקיבלו את ההודעה.

מאחר וכאמור, הלילה היה ליל יום השואה, היו בתי העסק סגורים, וחנות הבורגראנץ' בכללם. בני החבורה המתינו במקום כחצי שעה, ומשלא הזדמן למקום אף אדם ערבי, עברו הנקהלים לקניון פסגת זאב. במהלך ההמתנה ביקש אחד הצעירים (נאשם 4) מצעיר אחר (נאשם 6, אחיו של הנאשם שלפניי) שימסור לידיו את הסכין שהלה הביא עימו לצורך התקיפה, והוא נענה לבקשה.

לאחר זמן מה הבחינה החבורה במ', קטין יליד מאי 1992, ובא', צעיר יליד 1990, שניהם צעירים ערבים. השניים חלפו במקום באקראי.

שניים מן הנקהלים (נאשמים 2 ו-9) ניגשו אל המתלוננים ושאלו אותם אם היו מעורבים בקטטה עם יהודים שאירעה קודם לכן, זאת כאמתלה שנועדה לעכבם במקום. המתלוננים השיבו בשלילה והמשיכו ללכת. או אז זרק האחד (נאשם 9) סיגריה בוערת על המתלונן א', והאחר (נאשם 2), תפס במתלונן מ' בגבו, וזרק אותו לעבר מעקה בטיחות המצוי בסמוך לכביש.

מיד לאחר מכן תקפו כל הנוכחים, והנאשם בכללם, בצוותא חדא, את שני המתלוננים. הם התנפלו באכזריות על המתלוננים שניסו להימלט, היכו בהם בכל גופם, בעטו בהם, הפילו אותם לרצפה, וחבטו בהם במוטות ובקרשים עד זוב דם.

במהלך התקיפה התחנן המתלונן מ' שיניחו לו, ובכה בקול "אמא, אמא", אולם התוקפים המשיכו להכותו באכזריות, לבעוט בו ולדרוך עליו, גם כששכב חסר אונים בצד הכביש, עד שהתעלף כתוצאה מהמכות.

בתום האירוע דרך אחד מבני החבורה (נאשם 1) בכוח על ראשו של המתלונן מ', כשזה שוכב על הכביש חסר אונים. רכב שעבר במקום שאל מה קורה, ואותו צעיר (נאשם 1) השיב "הכל בסדר".

תוך כדי התקיפה שלף אחד הצעירים (נאשם 4) סכין, ודקר באמצעותו את המתלונן א' מספר דקירות בחלק העליון של הגב.

משהתקרבה למקום באקראי ניידת משטרה, ברחו התוקפים, והותירו את מ' מתבוסס בדמו, שרוע בצידי הכביש. א' הצליח להשתחרר מידי תוקפיו ולהתרחק מן המקום. המתלוננים פונו באמצעות אמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם. המתלונן א' הועבר לחדר הטראומה כשהוא סובל משתי דקירות חודרניות בשטח האחורי של קיר בית החזה, חתך נוסף באפרכסת אוזן ימין, ומכאבים בכל גופו. הוא אושפז בבית החולים למשך 5 ימים. מ' פונה לחדר המיון כשהוא סובל מחבלות בפניו ובפלג גופו העליון.

מספר ימים לאחר מכן הועברה הודעה נוספת בין בני החבורה, זהה בתוכנהלהודעה הקודמת. גם הפעם נקראו מקבלי ההודעה לחזור ולתקוף ערבים, באותו אופן ובאותו מקום. הפעם נבחר ליל יום הזיכרון לחללי צה"ל, א' אייר תשס"ח      (6.5.08) כמועד המתאים למימוש התכנית. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.

3.      12 נאשמים, ובכללם הנאשם, מואשמים לפי אותו כתב אישום, איש כפי חלקו, במעורבות בפרשה. הנאשם הודה, כאמור לעיל, בעובדות הללו, במסגרת הסדר טיעון, שהביא לתיקונים מסוימים בכתב האישום. לא היו בין הצדדים הסכמות לעניין העונש. ביום 21.9.08 קבעתי, מכוח הודאתו של הנאשם, כי הוא ביצע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, מתוך מניע של גזענות (סעיף 382(א) בנסיבות סעיפים 380 ו- 144 ו' לחוק העונשין, תשל"ז-1977). מלבדו, הודו שניים נוספים (נאשמים 7 ו-11), ועניינם ממתין לתסקיר מבחן. נאשם 5 הינו, אם כן, הנאשם הראשון מבין חבריו שדינו ייגזר. יצויין כי נאשם נוסף עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

טיעוני הצדדים

4.      במסגרת הראיות לעונש העידה המאשימה את אביו של המתלונן א', ואת אחיו של המתלונן מ'. אביו של א' תאר את המצב הקשה שבו הגיע בנו לבית החולים, ואמר כי אם פינויו באמבולנס היה מתמהמה, ייתכן ולא היה נותר בחיים. הוא תאר את מצבו הנפשי של בנו מאז האירוע, הממעט לצאת מן הבית מלבד היציאה לעבודה וחזרה ממנה, ומתעורר משנתו בלילות. האב הביא עימו תעודה רפואית המתעדת מצב של חרדה בו נתון א', אשר בעטיו הוא מקבל טיפול תרופתי, והממליצה על בדיקה פסיכולוגית ופסיכיאטרית. בדבריו עמד על ציפייתו שבית המשפט יציב גבולות ברורים, שהרי מה שקרה לבנו יכול לקרות לאחרים. אחיו של מ' אמר כי הוא מבקש צדק, על מנת שדברים כאלה לא יקרו לא ליהודי ולא לערבי. הוא תאר בעדותו את הזעזוע שעבר עליו למראה מצבו של אחיו.