שני קטינים החיים כיום עם אביהם ישארו במשמורתו, ולא יועברו למשמורת אמם

1.         לפני הצורך ליתן פסק דין בנוגע לשינוי משמורתם של 2 קטינים החיים כיום יחד עם הנתבע שהינו אביהם ומתגוררים ביישוב בדרום, ולהעבירם למשמורתה של אימם התובעת המתגוררת במרכז הארץ.

רקע עובדתי

2.         התובעת (להלן: "האם") והנתבע (להלן: "האב") נישאו כדמו"י ביום 20.11.97. מנישואים אלו נולדו שני ילדים (להלן: "הקטינים"):

3.         בשנת 1998 לאחר הולדת ביתם הבכורה ובעקבות הצעת עבודה שהוצעה לנתבע, בחרו בני הזוג להתגורר בכפר בדרום. התובעת החלה לימודיה באזור המרכז תוך שהיא נוסעת פעם בשבוע ללימודיה ומשאירה את הקטינים לטיפולו של הבעל.

4.         בחלוף הזמן, לאחר כשנה  גם התובעת החלה לעבוד בדרום ובשנת 2001 נולד הבן השני והתובעת יצאה לחופשת לידה ארוכה כבת חצי שנה.

5.         נישואי הצדדים ידעו עליות ומורדות ובחודש ספטמבר 2004, מתוך הסכמה משותפת של בני הזוג עזבה התובעת  את ביתם של בני הזוג בדרום ועברה להתגורר בבית הספר חקלאי.  שם בתמורה להתנדבותה קיבלה התובעת דירה ללא צורך בתשלום עבורה, תוך השארת הקטינים עם האב במקום המגורים בדרום.

6.         התובעת נהגה לבקר הקטינים פעם בשבוע בביתם, ובכל סופשבוע שני  שהו הקטינים בדירת אימם.

7.         ביום 05.01.06 הגישה האם תביעה על משמורת הקטינים.

טענות הצדדים

טענות האם

8.         המעבר ליישוב בדרום  בשנת 1998 נבע מאילוץ וחוסר ברירה בתחילת הנישואין לאור הצעת העבודה שקיבל התובע, וכי היה זה באופן זמני ולתקופה מוגבלת של שנתיים בלבד. לטענתה, המעבר יצר אצל בני הזוג בדידות וריחוק בינהם לצד ההתנתקות מהמשפחה והחברים, ובעצם היווה שינוי מהותי מאורח חייהם שהיה עד המעבר לאזור המרכז.

9.         הנתבע עבד "עד השעות הקטנות של הלילה" בעוד התובעת טיפלה בגפה בביתם הבכורה שהייתה תינוקת בשנתה הראשונה, למעט יום בשבוע בו נסעה לירושלים לצורך השלמת לימודיה באוניברסיטה. הקשיים והבדידות ביישוב המרוחק  יצרו קושי עצום בעיקר אצל התובעת.

בעקבות המתחים ששרו בין בני הזוג, החליטו בני הזוג להיפרד לתקופת ניסיון על מנת לבחון את המערכת היחסים ביניהם. וכדי לא לערב את הקטינים במאבק סברה האם כי מותב שתעזוב את הבית לתקופה מוגבלת בלבד לאזור המרכז.

10.        במועד עזיבתה את הבית הקטינים היו בחזקת "קטיני קטנים". הבן היה בן 3.5 והבת הייתה בת 6 שנים. האב היה עסוק רוב שעותיו בעבודתו, בעוד היא הקדישה את רוב זמנה בגידול הילדים והיא המתאימה יותר להיות ההורה המשמורן.

11.        לאור דבריה של פקידת הסעד ביחס לקיומה של מסוגלות הורית אצל שני ההורים גם יחד, היה עליה להמליץ לאור הוראות החוק המקנות לה את הזכות להיות הורה משמורן ע"פ סעיף 25 לחוק:

            ".... ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם "

12.        האם טוענת כי הייתה חובה על פקידת הסעד לשמוע מקרוב את רצון הקטינים דווקא מאחר ומדובר במצב שוויוני שאף הורה לא נפסל או נמצא מועדף על פני רעהו מבחינת מסוגלות ההורית, כי אז קיימת לאם עדיפות חוקית להיות ההורה המשמורן מכוח "חזקת הגיל רך", ודווקא במצב כזה הייתה חובה על פקידת הסעד לברר עם הילדים באשר לרצונם.

            טענות האב

13.        אין לאשר העברת המשמורת של הקטינים לאם, ההחלטה לעבור לדרום עוד בתחילת הנישואין הייתה החלטה משותפת לבני הזוג ובהסכמה מלאה של התובעת שזהו המקום הראוי לבנות בו את הקן המשפחתי, ללא הגבלת זמן. האב סבור כי ניסה להקל על האם ככל האפשר, לתמוך ולסייע בטיפול הקטינים עת ביקשה ללמוד או להעדר לצורך בילויים שונים בין לילה אחד או שני לילות עקב "מילוי מצברים" שביקשה עד כדי שהיתה נעדרת מהבית בכל סופי שבוע.

14.        במרץ 2004 אירע משבר חמור בחיי בני הזוג עת גילה שהאם מנהלת רומן מחוץ לנישואים עם גבר זר, ובהמשך אף עם גבר נוסף. לטענתו, האם הודתה מפורשות ולקחה את מלוא האחריות כי מעלה באמון וקיימה רומן מחוץ לנישואין. אך, למצער המשיכה האם בסיפורי השקרים, והנתבע בוחר לא לפרט על גבי הכתב את מעלליה של התובעת מפאת כבודה של אם ילדיו. וכך למעשה בעקבות הנתק המוחלט ששרר בין הצדדים החליטו הצדדים, כי התובעת תעזוב את התא המשפחתי ותפקיד את משמורתם של הקטינים בידי האב. לטענתו התובעת הבינה כי הקטינים יישארו בחזקת האב שהיווה עבורם מסגרת יציבה עבורם.

15.        האב המשיך לטפל בילדיו בד בבד עם עבודתו, כאשר האם ממשיכה בצורת חיים זו. כעבור מספר חודשים הצדדים הסכימו כי האם תפנה לדרכה ותעזוב את הבית והקטינים יישארו בסביבתם הטבעית במסגרות החינוכיות בה הם לומדים. האב מציין כי האם לא ראתה לנגד עיניה את טובת הקטינים אלא את טובתה האישית ולטובת "בילוייה" , היא עזבה  בשנה שהילדים היו עוד רכים בשנים, הבת הייתה אמורה לעלות לכיתה א' והבן היה אמור לעלות לגן חובה. דה עקא, באותה שנת לימודים האם גם לא הייתה מעורבת כמעט בחייהם של הקטינים, לא הגיעה למפגשי הורים ולא הייתה בקשר עם המורה או הגננת של הילדים.