שני מאסרי עולם לקרינה בריל שהורשעה ברצח שני ילדיה

1. ביום 19.4.15 הרשענו את הנאשמת בביצוע שתי עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). לאחר שדחינו, ביום 29.11.15, את בקשת הנאשמת להטיל עליה ענישה מופחתת בהתאם להוראות סעיף 300א(א) לחוק, נותר עתה לגזור את עונשה.
2. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשמת שני מאסרי עולם מצטברים.
3. ב"כ הנאשמת עתר, תוך טיעון ממושך, בין השאר בהסתמך תיקון 113, להטלת עונש מאסר עולם אחד על הנאשמת, ולחילופין – להטלת שני עונשי מאסר עולם לריצוי בחופף (מלא או חלקי) האחד לשני.
4. אמה ואחותה של הנאשמת עתרו אף הן לאמץ את עמדת הסניגור המלומד, תוך שציינו כי לנאשמת בן נוסף ובן זוג, אבי הילד, המגדלו בחו"ל. עוד הוסיפו השתיים, בעצב רב, כי הן חשות שבנסיבות העניין, למרות הרצח הנוראי, הנאשמת, נכון להיום, היא הסובלת העיקרית מן המעשה שביצעה, ויש אפוא להותיר לה פתח של תקווה לעתיד לבוא ולנקוט כלפיה, בשל מחלתה, במידת החסד.
5. עוד נציין, כי בשלב פרשת גזר הדין הפריעה הנאשמת למהלך הדיון, ולאחר שלוש התרעות שתחדל מכך נאלצנו להורות על הוצאתה מהאולם. בטרם ניתן גזר הדין אפשרנו לנאשמת לשאת את דבריה, בגדרם סיפרה על התקופה שחלפה עליה מאז החל המשפט ועד לסיומו. לדבריה, לא התנהל משפט הוגן בעניינה. היא נמצאת בלחץ עצום וחייבת בכוחות עצמה, "להוציא עצמה ממצב זה". הנאשמת תיארה את תחושותיה ומחשבותיה והפצירה להבין את מצבה וכאביה. היא תיארה את מסכת חייה בכללותם כטרגדיה נוראית. לאחרונה, לאחר תקופה קשה שעברה בין כתלי הכלא, החלה אט אט להתאושש. לדבריה, התקופה בה היא שוהה במעצר גובלת, מבחינתה, ב"גיהנום ועינוי מתמשך". הנאשמת ביקשה מבית המשפט להעמיד את עולמה העכשווי הקשה לנגד עיניו. יצוין, כי מרבית דברי הנאשמת נסבו על פרטים שאינם רלוונטיים לשלב זה של הדיון, אך בנסיבות העניין אפשרנו לה לשאתם מראשיתם ועד אחריתם.

דיון והכרעה

6. השאלות המונחות לפתחנו הן כלהלן: האם מדובר באירוע אחד או בשני אירועים; ככל שמדובר באירוע אחד, האם מדובר במעשה אחד או בשני מעשים; ככל שמדובר בשני מעשים, האם יש להשית על הנאשמת מאסרי עולם חופפים או מצטברים.
7. נקודת המוצא לדיוננו היא חומרתה המופלגת של עבירת הרצח, הניצבת בראש סולם העבירות, וזאת נוכח הערך עליו היא באה להגן – הערך המקודש של חיי האדם:

"קדושת החיים היא שהניעה את המחוקק לקבוע עונש מאסר עולם חובה לצדה של עבירת הרצח, והיא העומדת בבסיס קביעת עונש של עשרים שנים מאסר – שהיא התקופה הקצובה בחוק למאסר עולם שאינו עונש חובה – לצדה של עבירת ההריגה. השמירה על קדושת החיים – לרבות קביעתה של קדושה זו בהכרת הכול – היא העומדת בראש תכליות הענישה במקום שמדובר בנטילת חיי אדם, ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגוזרו את הדין בעבירות רצח והריגה".

(ע"פ 4419/95 חדד נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 752, בעמ' 765 (1996); כן ראו: תפ"ח (י-ם) 657/09 מדינת ישראל נ' טייטל, פסקאות 89- 110 (9.4.13)).

8. אין חולק כי תיקון 113 חל בענייננו, והנושא דנן, ענישה בתיקי רצח, בין השאר של יותר ממקרה רצח אחד, לא הוחרג מהתיקון.
9. הנה כי כן, באשר לשאלה הראשונה, היא שאלת "ריבוי העבירות", על פי סעיף 40יג לחוק, סבורים אנו כי יש לראות בעבירות שביצעה הנאשמת אירוע אחד, וזאת לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה (להרחבה ראו: ע"פ 4910/13 ג'באר נ' מדינת ישראל (29.10.14)). העבירות אותן ביצעה הנאשמת נעשו בקשר הדוק אחת לשנייה וכחלק ממסכת עבריינית אחת.
10. עם זאת, האירוע העברייני, במקרה דנא, כולל שני מעשה המתה נפרדים. חשיבותה של קדושת החיים בשיטת משפטנו וזכותו של כל פרט לחיים ולשלמות הגוף, מחייבת להתייחס לכל מעשה המתה כאל מעשה נפרד:

"...המבחן המהותי-מוסרי הוא העיקר כאשר מדובר בעבירות הפוגעות בגוף האדם, וכי מבחן זה מחייב להכיר בכך שכאשר מדובר במספר נפגעים קיים לכל נפגע אינטרס לשמירת גופו, ולפיכך ניתן להעניש את העבריין בגין כל נפגע בנפרד... לאור האמור לעיל, לא הייתה מחלוקת כי בעבירת הרצח נטילת חייהם של מספר אנשים מחייבת, בשל עיקרון קדושת החיים, להטיל עונש בגין כל נרצח בנפרד".

 (ע"פ 6867/06 עזאם נ' מדינת ישראל, פסקאות 12- 13 (12.10.08)).