תובענה זו היא תובענה כספית על סך 9,335 ש"ח אשר הגישה התובעת, חברה המנפיקה כרטיסי אשראי, כנגד הנתבע, לקוחה לשעבר. הסכום הנתבע נובע מחיוב בכרטיס האשראי של הנתבע, בגין מספר משיכות כספים ממכשיר בנק ממוכן (כספומט) בארה"ב.
רקע עובדתי
העובדות הבאות, בעיקרן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:
בשנת 1995 הנפיקה התובעת לנתבע כרטיס חיוב מסוג "אמריקן אקספרס" (להלן:
"הכרטיס").
במהלך חודש יולי 2005, בעת שהותו של הנתבע בארה"ב במשך מספר חודשים לצורכי עבודה, נעשה שימוש בכרטיס, מספר פעמים, לצורך משיכת כספים ממכשיר כספומט מסוים בארה"ב, בסכום כולל התואם את סכום התביעה (בצירוף ריבית, הצמדה ועמלות).
התובעת זיהתה את המשיכות הנ"ל כמשיכות חריגות, סמוך לביצוען, וביום 31.7.05 יצרה קשר עם הנתבע, באמצעות אשתו, אשר שהתה בארץ אותה עת, לצורך בירור העניין.
בהמשך לפניית התובעת אל אשתו, קיים הנתבע, ביום 9.8.05, שיחה טלפונית עם נציגת התובעת, גב' דריה קושניר (להלן:
"דריה"), דיווח על העלמות הכרטיס וביקש לחסום את תוקפו. הנתבע אף מילא וחתם על טופס דיווח והצהרה בעניין, אשר נשלח אליו לחו"ל מנציגת התובעת.
לאחר שחזר הנתבע ארצה, עלה המשך בירור העניין בין הצדדים על שרטון, הוראת הקבע השוטפת בחשבונו של הנתבע לטובת התובעת לא כובדה והמשיכות הנדונות לא כוסו, ומכאן התביעה.
טענות התובעת
טענתה העיקרית של התובעת כנגד הנתבע היא כי התרשל בשמירה על הכרטיס, ובפרט על הקוד הסודי שלו, באשר שמר את הקוד סמוך לכרטיס. את טענתה זו סומכת הנתבעת על עדות נציגתה, גב' דריה, שהייתה זו שקיימה עם הנתבע את שיחת הטלפון שבה דיווח הנתבע על אבדן/גניבת הכרטיס, ואשר העידה בתצהיר עדותה הראשית כי הנתבע מסר לה באותה שיחת טלפון, כי מספר הקוד הסודי היה רשום על פתק, אשר ייתכן כי היה בארנק שבו הוחזק אף הכרטיס.
ביסוס נוסף ומשלים לטענתה בדבר שמירת הקוד הסודי סמוך לכרטיס הציגה התובעת באמצעות עד נוסף מטעמה, סגן מנהל מחלקת הביטחון, מר משה אליהו (להלן:
"אליהו"), אשר העיד כי לא ניתן ל"פצח" את הקוד הסודי של כרטיסי האשראי, ולפיכך, ומכיוון שמדובר במשיכות כספים ממכשיר כספומט (להבדיל משימוש בכרטיס לצורך רכישה בבתי עסק), הכרוכה בהקשת הקוד הסודי הידוע רק לבעל הכרטיס, ברור כי בידי הגורם אשר עשה שימוש בכרטיס היה מצוי הנתון של הקוד הסודי.
לטענת התובעת, שמירת הקוד סמוך לכרטיס היא בבחינת התנהגות רשלנית ובלתי סבירה, הנוגדת אף את חובתו של הנתבע עלפי הסכם ההתקשרות עמה, שלא לשמור את הקוד הסודי בקרבת הכרטיס עצמו (יצוין כבר עתה כי הסכם התקשרות החתום בידי הנתבע לא הוגש מטעם התובעת, אלא הוגש כתב התחייבות סטנדרטי המקובל אצלה, בטענה כי ההסכם החתום לא אותר, אך הנתבע חתם, בהכרח, על הסכם בנוסח זה, שאם לא כן לא היה נמסר הכרטיס לידיו).
נוסף על טענותיה אלה, מעלה התובעת, אם גם בשפה רפה מעט, ספק בכל הנוגע לשאלה האם הכרטיס אכן נגנב כלל מהנתבע, או שמא מדובר בנתבע עצמו אשר ביצע את משיכות הכספים, כולן או חלקן, ולא בשימוש לרעה בכרטיס. זאת, היות שמדובר במשיכות חוזרות, בסכומים שאינם גבוהים, מאותו מכשיר כספומט, הקרוב למלון בארה"ב שבו השתכן באותה עת, וכן בהסתמך על טענת גב' דריה, כי בשיחתה הטלפונית עם הנתבע אישר הלה באוזניה, כי חלק ממשיכות הכספים נשוא התביעה (אלו שבוצעו עד ליום 5.7.05) נעשו עלידו.
טענות הנתבע
הנתבע מכחיש הן את טענות התובעת לעניין רשלנות מצדו בשמירה על הכרטיס ושמירת הקוד הסודי סמוך לו הן את טענתה כי את השימוש בכרטיס לצורך משיכת הכספים נשוא התביעה עשה הוא, בעת שהותו בארה"ב. הוא טוען, כי לאורך כל תקופת שהותו בארה"ב לא עשה שימוש כלשהו בכרטיס, וכי מימן את כל הוצאותיו באותה תקופה באמצעות כסף מזומן בלבד. לטענתו, מקורם של החיובים הנדונים בגין משיכת הכספים אינו בו, אלא מדובר בחיובים הנובעים משימוש לרעה בכרטיסו שנגנב. לפיכך, והואיל ומסר דיווח על כך לתובעת זמן קצר לאחר המועד שבו נודע לו על הגניבה, אין לחייבו לשאת בחיובים אלה.
הנתבע מדגיש בעניין זה, כי אף עמדת התובעת עצמה, בשלבים הראשונים של ניהול ההליך, הייתה שאין לה ידיעה כלשהי בדבר הונאה מצדו, והיא אף הבהירה לביתהמשפט באחת הישיבות המקדמיות, באמצעות בא
-כוחה, בהבהרה שתועדה בפרוטוקול הדיון, כי טענתה כנגדו מסתכמת בטענה לרשלנות בשמירת הכרטיס והקוד הסודי. עוד הוא טוען, כי לא חתם מעולם על כתב ההתחייבות, אשר נוסח סטנדרטי שלו הוגש מטעם התובעת.