שמות מקבלי שכר החורג לכאורה לא יכללו בדו"ח הממונה המוגש לכנסת

השופט ע' פוגלמן:

           האם יש עילה להתערב בהחלטת המשיב (הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר) שלא לכלול בדין וחשבון אותו הוא מגיש לכנסת, שעניינו חריגות לכאורה בשכר המשולם לעובדים ולבעלי תפקידים בגופים ציבוריים, את שמותיהם של מקבלי "השכר החורג"? זו השאלה העומדת לדיון לפנינו.

רקע כללי

1.        מכוח הוראת סעיף 33א(ג) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 (להלן: חוק יסודות התקציב או החוק) מגיש המשיב (להלן: הממונה) לכנסת, מדי שנה, "דין וחשבון על הוצאות השכר של גופים ציבוריים". גופים ציבוריים הינם "גופים מתוקצבים" או "גופים נתמכים", כהגדרתם בסעיפים 21 ו-32 לחוק יסודות התקציב: גוף מתוקצב הינו "תאגיד, רשות מקומית, מועצה דתית, בנק ישראל, חברה ממשלתית וחברה עירונית" (סעיף 21 לחוק; וראו הגדרת "תאגיד" שם); גוף נתמך הינו "תאגיד שהממשלה משתתפת בתקציבו במישרין או בעקיפין, ושר האוצר קבע לגביו בהודעה ברשומות כי הינו גוף נתמך לענין חוק זה" (סעיף 32 לחוק). בדין וחשבון האמור נכלל פרק שכותרתו "דו"ח על חריגות לכאורה בשכר" (להלן: דוח החריגות). בדוח החריגות נדרש הממונה לפרט את רשימת הגופים הציבוריים "שבהם רמת השכר או השכר המשולם לבעל תפקיד או לעובד מסוים, חורגים באופן מהותי מן הנדרש לפי סעיף 29(א), תוך פירוט תנאי השכר של אותו בעל תפקיד או עובד" (סעיף 33א(ג)(4) לחוק יסודות התקציב). יודגש, ולעניין זה נשוב עוד בהמשך הדברים, כי החריגה המדווחת בדוח החריגות הינה חריגה לכאורית בלבד, ומסקנה סופית בדבר קיומה של חריגה, כמו גם נקיטה בצעדים אופרטיביים בהתייחס אליה, מחייבות נקיטה בהליכים נוספים.

           בדיווח האמור שבדוח החריגות, נכללים נתונים שונים ובהם שם הגוף הנדון; דירוג ופירוט התפקיד של העובד או בעל התפקיד (להלן: מקבל השכר החורג); ונתונים על השכר המשולם להם ושיעור החריגה (בהתייחס לחלק ממקבלי השכר החורג, הנתונים הנכללים בדוח החריגות מתייחסים לכלל העובדים בדירוג מסוים, ולא לבעל תפקיד או עובד מסוימים). בדוח החריגות לא נכללים שמותיהם של מקבלי השכר החורג. מכאן עתירה זו, בגדרה טוענת העותרת כי על הממונה לפרט בדוח החריגות את שמות מקבלי השכר החורג.

טענות הצדדים

2.        העותרת טוענת כי על הממונה לכלול בדוח החריגות את שמותיהם של מקבלי השכר החורג. נטען, כי הממונה הינו נאמן הציבור, והציבור רשאי - הן מכוח זכות הציבור לדעת, הן כבעלים של כספי הציבור ושל המידע - לפקח על האופן בו הממונה אוכף את האיסור על תשלום שכר חורג. לטענתה, הוראות חוק יסודות התקציב מסמיכות את הממונה לפרסם את השמות, וחובתו להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על פרסום כאמור. לשיטתה, האינטרס הציבורי שבפרסום השמות גובר על זכותם של מקבלי השכר החורג לפרטיות. פרסום השמות יגרום לכל היותר - כך הטענה - לפגיעה זניחה במקבלי השכר החורג. מאידך, הפרסום יאפשר לציבור לעקוב באופן אפקטיבי אחר הנעשה בגופים המתוקצבים והממומנים, ולהיאבק בחריגות השכר. העותרת ערה לכך כי במצב הקיים ניתן לזהות את חלק ממקבלי השכר החורג באמצעות תיאור התפקיד הנכלל בדוח (למשל, מקום בו מקבל השכר החורג הינו מנהל כללי של עירייה, אשר שמה נקוב בדוח). בצד האמור מדגישה היא, כי במרבית המקרים הפירוט הנכלל בדוח אינו מאפשר את זיהוי מקבל השכר החורג. כפתרון מעשי מציעה העותרת, כי בפרקים בדוח בהם נסקרות חריגות השכר, לא יצוין השכר המשולם למקבל השכר החורג, אלא סכום החריגה לכאורה בלבד, ובכך יהיה כדי למזער את הפגיעה הנטענת בפרטיות.

           המשיב מתנגד לעתירה. נטען, כי נוכח לשונה ותכליתה של הוראת סעיף 33א(ג)(4) לחוק יסודות התקציב לא קמה חובה לפרסם את שמו של מקבל השכר החורג. המשיב מדגיש כי תכלית ההוראה הינה שימוש בדוח ככלי לפיקוח פרלמנטרי על תנאי השכר במגזר הציבורי. מתכלית זו לא נגזרת דרישה לפרסום פרטני של שמות העובדים. עוד מודגש, כי פרסום השמות עלול להפנות את הזרקור הציבורי מהמעסיקים למקבלי השכר החורג, ועלול להביא לפגיעה בשמם הטוב ובפרטיותם; בפרט בשים לב לכך, כי יכול ויתברר לאחר בדיקה כי בפועל לא היתה חריגה בשכר.

דיון

3.       סעיף 33א לחוק יסודות התקציב קובע כך: