פסק דין
השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה הנה, מהי התקופה בה התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, והאם התובע זכאי לתשלומים שונים בגין עבודתו אצל הנתבעות.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
התובע עבד אצל הנתבעות כמתדלק מיום 02.03.2008 ועד ליום 02.05.2010, אז הסתיימו יחסי העבודה.
בנוסף, עבד כשומר בתחנת הדלק שבבעלות הנתבעות בסופי שבוע, וזאת מחודש מאי 2008 ועד חודש ינואר 2010, כאשר בחלק מהתקופה (עד אפריל 2009) עבד כנגד תלושי שכר, והחל מחודש מאי 2009 ועד לסיום העסקתו עבד כנגד חשבוניות מס.
נסיבות המעבר לשיטת תשלום התמורה בעד עבודתו של התובע כשומר באמצעות חשבוניות מס, שנויות במחלוקת בין הצדדים, ועל כך נרחיב בהמשך. כך גם נסיבות סיום העסקתו אצל הנתבעות, הן כמתדלק והן כשומר.
הצדדים אינם חלוקים על כך, שמדובר בשתי משרות שונות ונפרדות זו מזו ולפיכך, מטעמי נוחות, נתייחס להלן לטענות התובע באופן נפרד ביחס לכל אחת מהמשרות.
לעניין משרת המתדלק
אין מחלוקת כי התובע פוטר ביום 02.05.10. לטענת התובע, הוא פוטר ע"י מר שוחט יורם (להלן – "מר שוחט"), מבעלי הנתבעות, וזאת בגין אירוע מצער שקרה ביום 01.05.10, ואשר במהלכו, אביו של מר שוחט, אשר נמצא באותה עת במתחם תחנת הדלק, התמוטט ונזקק לאשפוז רפואי. למרבה הצער, שבועות ספורים בלבד לאחר מכן, במהלכם היה מאושפז בבית חולים, הלך לעולמו.
לטענת התובע, מר שוחט פיטר אותו בטענה, כי לא חש לעזרת אביו כשהלה התמוטט בתחנת הדלק, דבר אשר הוביל לעיכוב בעזרה הרפואית שקיבל, ובסופו של דבר למותו שבועות מספר לאחר מכן. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 14.10.13, התפרץ מר שוחט לעבר התובע במהלך עדותו והטיח בו האשמות קשות אלה.
אין חולק בין הצדדים, כי ימים ספורים לאחר מכן, כאשר התובע הגיע לחצרי הנתבעות כדי לדרוש את פיצויי הפיטורים המגיעים לו, הודיע לו מר שוחט, כי הוא יכול לשוב לעבודתו. אלא שהתובע, שלדבריו, נפגע עד עמקי נשמתו מהטחת ההאשמות החמורות כלפיו, ואשר טען מלכתחילה, כי לא היה עד להתמוטטותו של אביו של מר שוחט, ראה בפיטוריו אקט משפיל וסרב לחזור לעבודתו. לפיכך, בהוראתו של מר שוחט, קיבל התובע פיצויי פיטורים.
רכיבי תביעתו אפוא בגין משרתו כמתדלק הינם בגין דמי הודעה מוקדמת והפרשים בגין זכויות שונות, ובכלל זה: פיצויי פיטורים, דמי הבראה, ימי חג, שכר עבודה בימי שישי ושעות נוספות.
הנתבעות מצדן, טענו, כי התובע לא זכאי לדמי הודעה מוקדמת מן הטעם שפיטוריו נעשו ע"י מר שוחט ברגע של כעס גדול ומצוקה שנבעה מהעובדה שאביו התמוטט וכן בשל העובדה שסבר באותה עת שהתובע נמנע מלהגיש לאביו עזרה. אלא שעם שוך הרוחות, ומיד בהזדמנות הראשונה, כאשר התובע הגיע לאסוף את התשלום המגיע לו בגין פיצויי פיטורים, הוא חזר בו מהודעת הפיטורים הנ"ל, ולמעשה אפשר לתובע לשוב למשרתו כמתדלק.
בעדותו בפנינו העיד מר שוחט, כי מרגע שהתובע סרב להצעה ודרש את פיצויי הפיטורים, הוא הורה לשלם לו את מלוא זכויותיו ולפיכך, לא נותר לנתבעות כל חוב כלפי התובע.
דיון והכרעה
השאלה המרכזית בה עלינו להכריע, הנה, האם בנסיבות המקרה, כפי שהוצגו בפנינו, זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת כמי שפוטר. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי התשובה לכך שלילית, ואת טעמינו נפרט.
הלכה היא, כי יש להתייחס לאמירות, הנאמרות בעידנא דריתחא, הן מצד מעסיק והן מצד עובד, בזהירות רבה, וכך, מקום בו עובד הודיע על התפטרותו ברגע של כעס או עלבון, ולאחר מכן חזר בו מהתפטרותו, אין המעסיק רשאי לראות בכך משום התפטרות.
הוא הדין, לדידנו, כאשר מעסיק מפטר עובד בעידנא דריתחא, ובבחינת קל וחומר בנסיבות המקרה שלפנינו. ממה נפשך?
אין חולק, כי ביום 01.05.13 הודיע מר שוחט לתובע, כי הוא מפוטר על אתר. כפי שפרטנו לעיל, נסיבות הודעת הפיטורים היו התמוטטותו של אביו במקום העבודה והעובדה שחשב שהתובע המשיך לתדלק באין מפריע, בעוד אביו זקוק נואשות לעזרה רפואית ונאבק על חייו.
טענתו זו של מר שוחט לא נסתרה, אם כי התובע טען, כי כלל לא היה ער למתרחש ועל כן לא הושיט עזרה לאביו של מר שוחט. אלא, שאיננו נדרשים לקבוע האם מר שוחט ראה או לא ראה את המתרחש, או אם בצדק סבר מר שוחט שהתובע ראה את המתרחש ונמנע מלהגיש עזרה. כל שעלינו לקבוע הוא, האם, ניתן לראות בהודעת הפיטורים שנתן לתובע כהודעה שניתנה במצב של סערת רגשות גדולה מאוד, ולא מן הנמנע, גם במצב של חרדה עצומה לגורלו של אביו, כהודעת פיטורים שניתנה בעידנא דריתחא. אנו סבורים, שבנסיבות העניין, התשובה לכך חיובית.