פסק דין
1.בפניי תביעה כספית בסך של 25,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה מהפרת חוזה לתפירת שמלות ערב לחתונת אחותן.
2.מהראיות שנשמעו בפניי עולות העובדות הבאות:
א. התובעות פנו לנתבעת כחודש לפני מועד חתונת אחותן, על מנת שתתפור להן שמלות לאירוע החתונה של אחותן, שנקבע ליום 4.11.09.
קיימת אמנם מחלוקת מתי בדיוק סוכם בין הצדדים על ההזמנה, ואולם הנתבעת למעשה אינה חולקת על כך שסוכם שהשמלות תהיינה מוכנות שבוע טרם החתונה.
ב.אין חולק שהשמלות לא היו מוכנות שבוע לפני האירוע.
יומיים לפני החתונה (ביום המקווה) הגיעה הנתבעת לבית הוריהן של התובעות, ושם במדידה שבוצעה לשמלות, התברר כי קיימים תיקונים נוספים. באותו מועד הנתבעת הבטיחה שהשמלות תהיינה מוכנות ביום למחרת, כלומר יום לפני החתונה.
ג.בתאריך 3.11.09, יום לפני האירוע, קיבלה התובעת 2 מסרון מהנתבעת שנשלח למכשיר הטלפון הנייד שלה, ואמר, בין היתר, שהשמלות לא מושלמות, היא מתנצלת על עוגמת הנפש ועל ההפסד שלה, ושהצדדים ייפגשו להחזר כספי.
ד.הנתבעת טוענת כי למעשה כל מה שביקשה הוא ארכה נוספת להכנת השמלות, שבפועל היו מוכנות בערבו של אותו יום (3.11.09).
ה. לאחר שהתובעות קיבלו את ההודעה האמורה, הן יצאו בבהילות לחפש שמלה אחרת לחתונת אחותן. בסופו של דבר, הן מצאו זוג שמלות בעלות של 4,000 ₪. אציין שעלות ההזמנה אצל הנתבעת הייתה 2,000 ₪.
ו. הנתבעת לא הכחישה את מרבית העובדות האמורות לעיל. הנתבעת התייחסה לכך שחלתה עקב פריצת דיסק, אך בכל זאת ניסתה לעשות ככל שביכולתה כדי לעמוד בתנאי ההזמנה. לאחר שהתובעות סירבו להמתין זמן נוסף יום לפני האירוע, היא מצאה לנכון להשיב לתובעות את הסכום ששולם על ידן כמקדמה (1,000 ₪). הנתבעת ציינה כי לה עצמה נגרם נזק כספי, שכן השמלות, בסופו של דבר, נתפרו, ואין להן שימוש.
3.בהיבט ההפרה עצמה, אני סבורה שעלה בידי התובעות להוכיח הפרה של ההסכם. הנתבעת, שכיוונה בדבריה לסיכול, לא הוכיחה אותו. המסמכים הרפואיים שצורפו לא מעידים על אשפוז או על אי כושר. הוכח שהוסכם שהשמלות תהיינה מוכנות עד שבוע לפני האירוע. סבורני כי מדובר בהסכמה שהיא אף מסתברת. לא הגיוני כי יום לפני אירוע בני משפחה קרובים עדיין ידאגו למלבושים לאותו אירוע. מכאן, בכך שהנתבעת לא סיפקה את השמלות במועד שסוכם ואף לא במועד סביר אחר, הרי קיימת הפרה של החוזה.
4.נותר לדיון נושא הנזק.
א.סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) בשל הפרת חוזה מחייב את המפר בפיצוי בגין הנזק שנגרם לו עקב ההפרה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה.
ב.התובעות הציגו קבלות בסך של 4,000 ₪ בגין השמלות החלופיות שנאלצו לשכור.
בכך שהתובעות נאלצו לחפש שמלות יום לפני האירוע, לא היה להן כל כוח מיקוח ממשי, ומכאן אני סבורה שיש לחייב את הנתבעת בעלות השמלות החלופיות, אך זאת בקיזוז עלות ההזמנה מהנתבעת.
סבורני כי מי שמתחייב לספק מלבושים לאירוע, ולא עושה כן בזמן, יכול וצריך לצפות שהנפגע ייאלץ לחפש מלבושים אחרים, כפי שקרה במקרה זה.
זאת ועוד, מאחר שעלותן של השמלות החלופיות אינה משמעותית, והינה סבירה, והתובעות אף עשו מאמץ להקטנת נזקן באופן שחיפשו שמלות חלופיות, אני מוצאת לנכון לפסוק להן את מלוא הסכום, דהיינו 2,000 ₪ (לאחר ניכוי עלות ההזמנה מהנתבעת).
ג.נותרה התביעה בגין עלות המלון ועוגמת הנפש.
באשר למלון, עיון בחשבונית שהוצאה על ידי המלון שצורפה לכתב התביעה, מעלה כי נרשם תאריך הגעה 3.11.09 ותאריך עזיבה 5.11.09.