שלמה זהר נ' עיריית תל-אביב

פסק - דין

1.עתירה לביטול הליכי גבייה מנהלית של חוב ארנונה ומים לשנים 1992 - 2004 בסכום כולל של 420,000 ₪ (להלן: "החוב") בגין נכס ברחוב השוק 39 בתל אביב (להלן: "הנכס").

2.העותר, יליד שנת 1937, נגר במקצועו, ניהל בנכס עסק של נגריה בשם "נגריית זהר". לטענתו, בשנת 1992, עבר השתלת לב. מאז ועד שנת 1997 הופעלה הנגרייה באמצעות עובדיו. לאחר שנת 1997 לא נעשה שימוש בנכס. הנכס, כך העותר, מצוי במבנה ישן שנבנה עוד בתקופת הטורקים, הפך בחודש יוני 1999 לנכס ניזוק במידה שלא ניתן היה להשתמש בו. בתחילת שנות ה-2000 התקשר העותר יחד עם בעלי הזכויות האחרות בחלקה בה מצוי הנכס בעסקת קומבינציה עם חברה קבלנית אלברטו גבסו ובניו בע"מ, להריסת המבנה ולהקמת בניין מגורים עם קומה מסחרית. בספטמבר 2003, אישרה וועדת המשנה לתכנון ובניה בתל-אביב - יפו את ביצוע הריסת המבנה הקיים והקמת בניין המגורים. בחודש יוני 2004 נהרס המבנה והוחל בבניית הבניין (ראו, היתר הבניה בהתאם להחלטת ועדת המשנה לתכנון ובניה בתל אביב-יפו, נספח ב' לעתירה, כן אישור בדבר הריסת המבנה, נספח ג' לעתירה).

בסוף שנת 2001 מונתה עו"ד רחל כרמי ככונסת נכסים מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ של זכויותיו של העותר בנכס לשם מכירתו בבגין חובותיו של העותר לבנק. בסיכומי המשיבה הובהר, כי חובו של העותר לבנק הוסדר וחובותיו בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו הוסדרו אף הם (ראו מכתבה של עו"ד לורי ברדה ממשרדה של עו"ד רחל כרמי אל באת כוח המשיבה מיום 26.4.2010, נספח ו' לסיכומי המשיבה).

3. החל ביום 1.1.92 החלה להיצבר בספרי העירייה יתרת חוב בגין ארנונה ומים לחובתו של העותר. יתרת החוב, נכון למועד הגשת העתירה, עמדה על סכום כולל של 420,000 ₪.

בעתירה עתר העורר למסירתו לידיו של דו"ח מלא ומדוייק באשר לאופן חישוב יתרת החוב. בנוסף, עתר העותר, להקטנת יתרת חובו בשל התיישנותו ככל שהוא מתייחס לשנים 1998 - 2001, וכן עתר להקטנת היתרה בגין התקופה מאז נתפס הנכס על ידי כונסת הנכסים, או לאחר שהופסק השימוש בו, או לאחר שנמצא שהנכס אינו ראוי לשימוש או לאחר שנהרס וחדל לענות על הגדרת "נכס" החייב בארנונה. העותר עתר גם לביטול כל חיובי הפרשי ההצמדה והריבית, וכן הקנסות שהוטלו בגין החוב. כמו-כן, עתר העותר להורות על ביטול כל הליכי הגבייה המנהלית שננקטו כנגדו בשל התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב ופגיעה לא מידתית בזכויותיו.

טענה נוספת, אותה ביקש העותר להעלות, היא, כי לאחר שהנכס נתפס על ידי כונסת הנכסים, אין הוא "המחזיק" בנכס. טענה זו עברה גלגולים מספר לאורך ניהול העתירה. בסיכומיו טען העותר, כי בשל התנהלות המשיבה, שהחלה לפעול נגדו בחלוף שנים רבות מאז החל להיצבר החוב, נגרם לו "נזק ראייתי". בשל כך אין ביכולתו להוכיח את טענותיו בנוגע להודעות שמסר למשיבה בדבר היות הנכס ריק וזכאי לפטור, באשר להפיכתו לנכס שאינו ראוי לשימוש, וכן באשר להליכי מינוי כונסת הנכסים, מאז שנת 2001.

טענה חדשה של העותר, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, ולא נזכרה בכתב העתירה, היא, כי המשיבה נקטה כנגדו ב"כפל הליכים", כאשר פעלה בתחילה לגבות את החוב בדרך של תביעה אזרחית ולאחר מכן שינתה את מסלול הגבייה ונקטה נגדו בהליכים מנהליים. לטענתו, "זגזגה" המשיבה בין מסלולי הגבייה השונים ופעלה במקביל נגדו בשני מסלולי גבייה ביחס לאותו חוב, על כן יש להורות על ביטול הליכי הגבייה המינהלית.

4.ביום 16.2.11 הוריתי למשיבה להגיש לתיק בית המשפט את פירוט החשבון של העותר בספרי העירייה. במסמך של האגף לגביית ארנונה ואגרת מים, מחלקת אכיפה - עסקים פרטיים, מיום 27.2.11, נמסרו הפרטים הבאים:

א. תביעה ראשונה- ביום 28.8.94 הגישה המשיבה נגד העותר תביעה אזרחית בגין חובות ארנונה ומים שנצברו בתקופה שבין 1.1.92 ועד 31.8.94 ביחידה 0176-0390-001-12 (הנכס ברח' השוק 39 ת"א). סכום החוב בגין ארנונה עמד על 14,419.5 ₪ ובגין מים עמד על 175.90 ₪. במסגרת תביעה זו תבעה המשיבה את העותר גם בגין חשבון ארנונה ביחידה מס' 0179-0160-007-34 (נכס ברח' מרחביה 16 ת"א). אולם העותר שילם את מלוא החוב בגין יחידה זו.

פסק הדין ניתן ביום 11.5.95 וכנגד העותר נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-52728-95-5 לביצועו.

ב. תביעה שניה- בחודש מרץ 1997 הגישה המשיבה נגד העותר תביעה אזרחית בגין חובות ארנונה ומים שנצברו בתקופה שבין 1.9.94 ועד 30.4.97 ביחידה 0176-0390-001-12 (הנכס ברח' השוק 39 ת"א)-סכום החוב בגין ארנונה בלבד עמד על 33,446 ₪.

פסק הדין ניתן ביום 16.12.98, אך ביצועו עוכב וטרם נפתח תיק הוצל"פ לביצועו.

ג. הליכי גבייה מנהלית: בגין יתרת החוב לארנונה ומים ביחידה שנצבר בתקופה שבין 1.5.97 ועד ליום 6.04 ביחידה 0176-0390-001-12 (הנכס ברח' השוק 39 ת"א).

5. מכתב התשובה של המשיבה לעתירה, עולה, כי ביום 10.4.00 קיימה המשיבה פגישה עם העותר במשרדיה בנוגע לבקשתו להסדר חובותיו. הצדדים סיכמו, כי העותר יסדיר את חובו עד ליום 30.4.00, אך העותר לא עשה דבר בענין זה. ביום 11.6.00 שלחה המשיבה אל העותר מכתב, בו הודע לו כי הסכמתה להסדרת החוב תקפה עד ליום 30.6.00 (נספח ה' לכתב התשובה).

העותר לא פעל להסדרת החוב.

במהלך השנים, כך המשיבה, נשלחו אל העותר חשבונות שוטפים לכתובתו המעודכנת בספרי העירייה. המשיבה צירפה לכתב התשובה מידגם מהודעות הדרישה אשר נשלחו אל העותר במהלך שנת 2001 ושנת 2004 (נספח ו' לכתב התשובה).

ביום 8.9.04 נמסרה לעותר הודעת דרישה לתשלום החוב בהתאם לסעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) (להלן – פקודת המיסים) וסעיפים 306 ו-311 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן – פקודת העיריות). על ההודעה נכתב בכתב יד, כי העותר "ביקר במשרדנו וסרב לחתום" (נספח ו' לכתב התשובה).

בהמשך, החלה המשיבה לבצע פעולות של עיקול מיטלטלין (ראו, פעולות העיקול, נספח ז' לכתב התשובה).

העותר עמד בסירובו ולא עשה מאומה להסדיר את תשלום חובותיו למשיבה. ביום 23.11.08 רשמה המשיבה הערת שיעבוד מכוח סעיף 11א(1)(2) לפקודת המיסים על זכויותיו של העותר בנכס מקרקעין השייך לו (חלקה 524 בגוש 7051). המדובר בשתי דירות בבעלות העותר אשר אינן משמשות למגוריו. ביום 26.12.08 נמסר לעותר מכתב ההתראה (נספחים ז'1-ז'2 לכתב התשובה).