|
רקע
- הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1980 כדת משה וישראל, נולדו להם 4 ילדים שהינם בגירים כיום, והצדדים עצמם חיים בנפרד מזה שנים.
בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים במשך שנים רבות, הן בבית המשפט לענייני משפחה, והן בבית הדין הרבני, והתביעה דנן עניינה תביעה למזונות האישה.
- ההתנהלות בין הצדדים במסגרת תביעה זו, הייתה שונה מהרגיל. במהלך השנים, הודיעו לבית המשפט על חזרה לחיי שלום בית, וכן פנו להליך של גישור יותר מפעם אחת.
משכך, פעם אחר פעם, ביקשו (במשותף או בנפרד) להשהות את ההליכים או לדחות את המשכם, כפי שיפורט להלן.
משהודיעו כי לא הגיעו להסכמה התקיים הליך ההוכחות לפני כחודשיים.
ברם גם לצורך הגשת הסיכומים, כמו כל פעולה אחרת בהליך, היה צורך במתן החלטות חוזרות. משאלה הוגשו לבסוף, ניתן בזאת פסק הדין.
התנהלות דיונית
- נוכח ההתנהלות החריגה, יצוינו עיקריה.
תביעות ראשונות בין הצדדים הוגשו עוד בשנת 2001, למזונות ולמשמורת – אולם נסגרו בעקבות הליך של גישור בין הצדדים.
- בשנת 2004 הגישה התובעת תביעה זו (ותביעות נוספות), בה ניתנה החלטה למזונות זמניים לאישה, ע"י כב' המותב הקודם, לפיה האיש ישלם 1,800 ש"ח לחודש למזונותיה, בתוספת דמי השכירות כנגד הצגת חוזה שכירות וקבלות (החלטה מיום 14.7.2004).
- מחודש פברואר 2005, הודיעו הצדדים לפרקים, הן לבית המשפט המחוזי בתל אביב (במסגרת בר"ע שהגישו - בר"ע 2488/04) והן לבית משפט זה, על ניסיונות שלום בית ביניהם, וביקשו לעכב את ההליכים.
בדיון בפני כבוד השופט שנלר ביום 17.2.2005 מסר ב"כ המבקש דאז כדלקמן:
|