פסק דין
בפני תובענה אשר עניינה הצבת מיכלי מיחזור בסמוך לבית המבקשים.
המבקשים הם בני זוג המתגוררים בהרצליה במשך 38 שנים. ביתם של המבקשים ממוקם בפינת הרחובות המגינים ושלוה.
לפני מספר שנים הציבה המשיבה, עיריית הרצליה (להלן – המשיבה או העירייה), או מי מטעמה, שני מתקני מחזור בצמוד לגדר החיה המקיפה את בית המבקשים. מתקן אחד משמש לאיסוף בקבוקים והשני לאיסוף נייר. יש לציין, כי תוך כדי ניהול התובענה העמידה המשיבה או מי מטעמה, 2 מתקני מיחזור נוספים בצמוד לגדר ביתם של המבקשים (להלן – המתקנים).
על פי גרסת המבקשים, המתקנים אשר הוצבו בצמוד לגדר החיה ובסמיכות גדולה לחדר השינה והסלון אשר בביתם, החלו עם הזמן להוות מטרד כבד. לטענתם, במתקנים נזרקים בקבוקים עם שיירי שתיה, שקיות זבל, זבל פתוח ולכלוך, דבר המהווה מטרד ומפגע תברואתי. המתקנים גורמים לריח לא נעים ומהווים מוקד למקקים, עכברים וחולדות וכל זאת בצמידות לבית המבקשים.
בנוסף טוענים המבקשים, כי המתקנים מהווים גם מטרד בטיחותי, שכן מכוניות עולות על המדרכה כדי לפרוק חומרים למיחזור. עוד טוענים המבקשים, כי הצבת המתקנים בסמוך לגדר מונעת את גיזום הגדר ואף פוגעת בה. לטענת המבקשים, המשיבה אינה ממלאת את חובתה על פי דין, על פי פקודת העיריות, לנקות את הזבל והלכלוך מהמקום ולהדביר את המקום ממקקים ועכברים. לטענתם, פנו למשיבה מספר פעמים ואף הציעו מיקום חלופי למתקנים, אך ללא הועיל. לטענתם, המשיבה מעוולת ביצירת מטרד, בעוולת הרשלנות ובהפרת חובה חקוקה.
נוכח כל האמור לעיל הגישו המבקשים את התובענה, בה ביקשו צו עשה המורה למשיבה להסיר את המטרד ולהשיב את המצב לקדמותו – לסלק את המתקנים ממיקומם בסמיכות לבית המבקשים.
עמדת העירייה היא, כי בהצבת מתקני מיחזור פועלת היא הן על פי סמכותה והן על פי חובתה על פי דין. מיקום הצבת מתקני המיחזור נשקל היטב על פי מכלול שיקולים רלוונטיים וכי המיקומים החלופיים אשר הוצעו על ידי המבקשים אינם מתאימים. העירייה דואגת לניקיון ולפיקוח מתמיד סביב המתקנים כאשר התוצאה היא, שברוב רובו של הזמן הסביבה נקיה ורק לעיתים נדירות מונחת שם פסולת, אשר לסילוקה דואגת העירייה תוך זמן קצר בלבד. הטענה בדבר מפגע של ריח או נוכחות של מקקים או מזיקים אחרים משוללת כל יסוד.
העירייה נטלה על עצמה לגזום את גדר החי בהתאם לצורך. העירייה קשובה לצרכי התושבים ופועלת כפי שרשות סבירה צריכה לפעול. הצבת מתקני מיחזור מהווה צורך ציבורי חיוני ואין להישמע לדרישות תושבים אשר באות מתוך צורך להרחיק מהם עצמם את מה שאינו נאה בעיניהם, בבחינת "לא בחצרי".
לטענת העירייה, החלטתה עומדת במבחן הסבירות המינהלית ואינה מצדיקה התערבות. על פי טענת העירייה לא ביצעה כל עוולה כלפי המבקשים ובכל מקרה בידיה הגנה טובה.
דיון
לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק ושקלתי את טענות המבקשים, שוכנעתי, כי דין התובענה להידחות.
ראשית, המבקשים לא עמדו בחובה המוטלת עליהם להוכיח, כי אכן המקום הפך ל"מוקד ללכלוך, לזוהמה, לסכנה" וכי "המתקנים הסמוכים מאוד לבית המבקשים החלו להוות מטרד כבד" כאשר זבל ולכלוך נערמים בסמיכות גדולה לביתם ומהווים מטרד ומפגע תברואתי, גורמים לריח לא נעים ומהווים מוקד למקקים, עכברים וחולדות.
המבקשים העלו טענות אלו מבלי שתמכו אותן בראייה ממשית. לא שוכנעתי, מתמונה זו או אחרת, כי עניין לנו בסכנה תעבורתית או במפגע תברואתי. עיינתי בתצהירי המבקשים וטענותיהם בעניין זה הועלו בכלליות ללא פירוט ממשי ומבלי שניתן לדעת האם מדובר באירועים בודדים או יומיומיים.
נמצא אם כן, כי את טענותיהם בדבר קיומן של עוולות נזיקיות לא פרטו המבקשים כדבעי והן אף לא הוכחו. התובעים לא הניחו תשתית עובדתית מספיקה על מנת להוכיח את טענותיהם ואף לא תשתית משפטית. מטעם זה יש לדחות את הטענות.
במסגרת מילוי תפקידן רשאיות ולעיתים מחויבות הרשויות המקומיות בהצבתם של מרכזי מיחזור ומתקני מיחזור, הכל בהתאם לחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, תשנ"ג-1993.
בדברי ההסבר לחוק נאמרו הדברים הבאים:
"כמות הפסולת הביתית והתעשייתית הולכת וגדלה מיום ליום ומשנה לשנה, דבר הגורם למטרדים אקולוגיים חמורים ומאלץ את התושבים לסבול ממפגעים חמורים. שטחי ההטמנה הסמוכים לערים הגדולות והקטנות, אינם מהווים אתר לקבורה סניטרית נאותה, ויש בהם משום מפגע תברואתי בעל תופעות לוואי מזיקות ביותר.
מיחזור פסולת מסוג נייר, פלסטיק, זכוכית ואשפה אורגנית יכול לפתור את בעיית הפסולת וכל תופעות הלוואי הישירות והעקיפות הנגרמות ממנה. המיחזור יכול אף לשפר את מצבת היבוא וזאת ע"י חסכון ביבוא אשפת נייר מחו"ל ויבוא נייר בכלל.
פעילות המיחזור מתפתחת ומתמסדת בעולם המערבי בקצב מהיר, ואילו בארץ, הנושא אינו מוסדר כלל ועיקר.