שלדג - מגדלי דגים בע"מ ואח' נ' מ. מ. זכרון יעקב ואח'

החלטה

התביעה והצדדים:

1.בכתב התביעה המקורי, שהוגש בתיק זה, תבעו המשיבים מהמבקשות נזקים כספיים בסכום של 17,578,183 ₪ וכן נזקי גוף, אשר לפי הנטען נגרמו לתובעים על ידי הנתבעת/המבקשת מספר 1 (להלן-"המועצה"), בגין התרשלות נטענת של המועצה בטיפול במערכת הביוב והפרת חובותיה, שהביאו, לפי הנטען לזיהומו של נחל דליה ולפגיעה בעסקה של המשיבה מספר 1, חברת שלדג - מגדלי דגים בע"מ, המתמחה בגידול, בשיווק ובמכירת דגי מאכל והמשיב 2 הינו מנהלה. המבקשת/הנתבעת מספר 2, הנה חברה לביטוח בע"מ, מבטחתה את המועצה.

2.במסגרת ערעור על החלטה שניתנה בבקשת המשיבים לפטור מאגרה, ניתן להם פטור מאגרה, עד לסכום תביעה של 1 מליון ₪ וכן הותר להם להגיש תביעה בסכום גבוה יותר ובלבד שישלמו את הפרש האגרה, בין מליון ₪ ובין סכום התביעה.

בעקבות כך, הגישו המשיבים כתב תביעה מתוקן, אשר הועמד, לצרכי אגרה, על סך של 2.6 מליון ₪ ושילמו את הפרש האגרה.

טענות המבקשות:

3.בפי המבקשות, מספר טענות, כדלקמן:

א.התביעה התישנה מאחר שכתב התביעה המתוקן (שהוגש על פי האמור לעיל), הוגש לאחר עבור תקופת ההתיישנות.

ב.למרות שהמשיבים שילמו אגרה לפי סכום תביעה של 2.6 מליון ₪, בסעיף 26.4 לכתב התביעה המתוקן נתבע סך של 14,562,183 ₪, זאת – בניגוד להחלטת ביהמ"ש בנוגע לאגרה ובניגוד לתקנות.

ג.בסעדים אשר בתביעה נכלל סעד של פיצוי בגין נזקי גוף ובגינו יש לשלם אגרה, בנפרד ובנוסף לאגרה אשר שולמה בגין נזקי הרכוש.

דיון ומסקנות :

4.טענת ההתישנות –

ככלל, הגשת כתב התובענה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. מטרת דיני ההתיישנות הינה לאזן בין זכויות הצדדים. מצד אחד – זכותו של תובע לתבוע המגיע לו ומנגד – מתן אפשרות לנתבע להתגונן מפני התביעה (תחימת פרק הזמן בו עליו לשמור ראיות ומסמכים ובו ניתן, באופן סביר, להשיג עדים רלבנטיים), הגנה על אינטרס ההסתמכות של נתבע, הצורך להקנות לו וודאות בדבר זכויותיו וחובותיו. בנוסף, בבסיס קביעת תקופת התיישנות מצויים אף שיקולים של אינטרס ציבורי לבירור טענות בתוך פרקי זמן סבירים. ראו, למשל: ע"א 1806/05 - הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (לא פורסם 21.5.08);

כתב תובענה ניתן לתיקון אף לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, כל עוד נשתמרו מרכיבי היסוד של העילה המקורית. ככל שכתב התביעה המתוקן אינו כולל עילת תביעה חדשה (ואף לא סעדים שלא נתבעו בכתב התביעה המקורי) ואין בהגשתו כדי להפר את האיזון בין מטרות דיני ההתיישנות. אין, איפוא, מקום, לשנות ממנין תקופת ההתיישנות, שהסתיים במועד בו הוגש כתב התביעה המקורי. ראו: ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ' יצחק בן הרוש, פ"ד מד(1) 160).

המשיבות לא הצביעו על שינוי כלשהו, שנעשה בכתב התביעה המתוקן, לעומת כתב התביעה המקורי, מעבר לסכום התביעה. לפיכך ומאחר שנשתמרו מרכיבי העילה המקורית, יש לדחות את טענת ההתיישנות וכך אני מורה.

תשלום האגרה –

5.אמנם, התובעים טענות בכתב התביעה המתוקן, כי סך נזקיהם (המפורטים בתביעה), עולה כדי 14,562,183 ₪, אולם בסעיף 34 לכתב התביעה המתוקן נכתב, במפורש, כי לאור החלטת ביהמ"ש בענין האגרות, הם מעמידים תביעתם על סך של 2.6 מליון ₪ בלבד.

אין בכך כל פסול ויש לראות את התביעה כתביעה שהסעד הנתבע בה (מעבר לנזקי גוף), אינו עולה על סך של 2.6 מליון ₪.

לפיכך, נדחית גם טענה זו של המבקשות.

6.אגרה בגין פיצויי נזקי גוף –