ב"ה
בית דין רבני גדול
|
1331907-1
26/05/2021
|
בפני הדיינים:
הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו - נשיא
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. ילדי המבקשים
2. אלמוני
|
xxx:
xxx
|
| החלטה |
לפניי דברי כבוד דייני בית הדין הרבני באר שבע בנוגע לתיק 104334/3 ובקשתם את הסכמתי לדבריהם. ולהלן דבריי במענה לאמור:
לכבוד ידידי הרב אוריאל אליהו אדרי, הרב אבידן משה שפנייר הרב אברהם הרוש שליט"א, דייני בית הדין הרבני באר שבע,
ברכת שמים עליכם,
אשיב מענה לפנייתכם על אודות אישה (המבקשת הרשומה מעלה) שהתגרשה מבעלה הראשון, נישאה לאדם אחר (המבקש הרשום מעלה), ומנישואים אלו נולדו לה שני ילדים, ולאחר זמן (כשבאה להתגרש מהשני) התברר כי בגט שקיבלה מבעלה הראשון נכתב כי שם אביה הוא שלום, וזאת על סמך דברי האישה בשעת הגירושין הראשונים, ועדות של עד אחד שהובא מטעמה. כך גם בכתובת האישה מנישואיה הראשונים, נכתב כי שם אביה הוא שלום. אולם האישה ואביה עצמו אמרו שמעולם לא נקרא שמו שלום אלא שלמה בלבד.
הסיבה לטעות הייתה טעות ברישום שם האב בתעודת הזהות של האישה, ובכל רישומי משרד הפנים, שבהם נרשם כבר בעת לידתה ששם אביה הוא שלום. והאישה הייתה סבורה בשעת הגירושין שהשם הקובע הוא זה שרשום בתעודת הזהות שלה באותה שעה. וכן העד לא הכיר את שם האב, והעיד על סמך מה שראה בתעודת הזהות שלה. עוד התברר כי שם אבי אביה של האישה הוא סאלם, שהוא התרגום למלה שלום, וייתכן שזו היתה סיבת הטעות מלכתחילה.
בית הדין סידר לאישה גט נוסף מבעלה הראשון לחומרא, והנידון הוא בכשרות של הילדים לבוא בקהל. הארכתם בביאור היתר הילדים לבוא בקהל, וביקשתם את הסכמתי.
בדינו של גט שנכתב בשינוי שם האב נחלקו הפוסקים. מקור הדברים הוא בשו"ת הרא"ש (כלל יז סימן יב) שהביא הטור (אבן העזר סימן קכט):
ומה שכתבת באדם אחד שהמיר אביו לדת ישמעאלים והיה שמו יוסף בן שמעון, ואחר שהמיר אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל, לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט: תמה אני על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר, כדאמרינן (ראש השנה טז, ב) "שלשה דברים מבטלין את הגזרה" וכו' "ויש אומרים אף שנוי השם" [לפנינו בגמרא: "ארבעה דברים [...] שינוי השם [...] ויש אומרים אף שינוי מקום"], כמו שמצינו באברהם ושרה, אבל שם אביו היאך יכול לשנות? והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו: אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון.
בבית יוסף (שם) כתב:
וכתב מהר"ר ישראל בכתביו [תרומת הדשן חלק ב] סימן קל"ח דאפילו החזיק עצמו בבן שמואל זה שלשים יום פסול דאי אפשר לו לשנות שם אביו וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה הנזכרת.
וכתב שם עוד שחכם אחד רצה להתיר משום דשם האב אין צריך לכתוב בגט ולכך אין השינוי פוסלו, ודחה הוא כמו שדחה. ולי נראה דלא דמי כלל לשינה מקום הלידה שהכשיר רבינו תם (תוספות [גיטין] פ, א ד"ה ושם עירו), שהרי כתב הרא"ש בפרק הזורק (סימן ט) דטעמא משום דמקום לידתו אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא שיתחלף באחר. ולא דמי לשינה מקום דירתו דפסול, דשאני התם דמקום דירתו ידוע לכל, שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו, וכשרואים שינוי המקום אומרים: לא זהו שגירש אלא אחר, וכמו שכתב רבינו בסימן קכ"ח. ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי, שהרי שם אביו ידוע לכל, וכשיראו שינוי יאמרו: לא זהו שגירש. ומה שכתבו רבינו תם והרא"ש שכיון שאין צריך לכתוב מקום לידה אין השינוי פוסלו, לא כתבו טעם זה אלא לומר דלא מיפסלי עדים משום דחתימי אשיקרא, דמאחר דאין צריך לכתבו לא קיימי עדים עליה. אבל לא כתבו כן לומר דכל המשנה בדבר שאין צריך לכתבו כשר, דלא מכשירינן אלא היכא דליכא למיחש לקלקולא, אבל היכא דאיכא למיחש לקלקולא, כמו בשינה מקום דירה או שם אביו או שם אבי האשה פסול, וזה נראה לי פשוט בדבריהם ז"ל.
ובסימן קצ"ז [שם] האריך מהר"ר ישראל בדין זה וצידד הדבר להתיר היכא דלא אפשר להביא גט אחר. עיין שם. ומשמע מדבריו שם דדוקא כי ההוא עובדא שנראה לו ששיקר בשם הכתובה ואמר אמת בשם הגט, וכמבואר בדבריו סימן קל"ח וסימן קפ"ד.
וכתב עוד [שם] בסימן קל"ח דאפשר דתשובת הרא"ש באותו שכתב יוסף בן שמואל לא היה בא להחליף שם אביו, אלא: אבי אביו או אבי אמו היה נקרא שמואל, וכתב עצמו (בו) [בן] להם, דבני בנים הרי הם כבנים. ואפילו הכי פסול מפני הטעות.
ובארחות חיים (הלכות גיטין סוף סימן א ד"ה כתב הרמב"ם) כתוב כלשון הזה:
תשובת שאלה אל הר"ש ז"ל: "יוסף ששינה שם אביו בגט, שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בדתו – אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה ומתקנת רבן גמליאל (גיטין לד, ב) נהגו לכתוב בגיטין 'פלוני ב"ר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי' – הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזר אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן רבן גמליאל לכתוב כן, נמצא שגירש בכל שם שהיה לו ולאביו. ואם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט, שלא תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו, הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו עד שיכתוב לה גט בשם שבירר לו ולאביו. אבל עתה אין חשבון בדבר, [ויש] לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהא האשה בהיתרה, וצורינו יאיר עינינו בתורתו. שלמה ב"ר יצחק" עכ"ל.
להלכה פסק השולחן ערוך (שם סעיף י):