שינוי במועד פירעון הוא שינוי מהותי המביא לביטול תוקפו של שטר החוב

1.     לפני תביעה שטרית של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), על פי שטר חוב שניתן להבטחת הלוואה, אשר הבנק נתן, ביום 16.6.97, לבני הזוג סורוקין.

הבנק טוען כי הנתבעת, גב' ילנה לבדב, חתמה כערבה על כתב ערבות ושיפוי להלוואה (המוצג ת/1), וגם על שטר החוב מושא התביעה דנן (המוצג ת/ 2).

2.         על פי תנאי ההלוואה, פירעונה היה צריך להתחיל שלוש שנים לאחר שניתנה, היינו: בחודש יולי 2000. עוד נקבע בחוזה ההלוואה, כי אם לא נפרעו שני תשלומים ברציפות, זכאי הבנק להעמיד את כל סכום ההלוואה לפירעון.

            מועד תחילת הפירעון של ההלוואה הגיע, והלווים לא פרעו דבר ממנה. בדיעבד הסתבר כי

            הלווים עזבו את הארץ (כנראה לבלי שוב) עוד בשנת 1997, כחודש ומחצה לאחר שנטלו את ההלוואה.

            בשנים 2001 ו- 2004 שלח הבנק מכתבי התראה לנתבעת, אך לטענתה, היא לא קיבלה אותם. ביום 21.2.05 הגיש הבנק את שטר החוב להוצאה לפועל. הנתבעת הגישה התנגדות לשטר וקיבלה רשות להתגונן.

3.         הנתבעת טוענת כי אינה מכירה כלל את הלווים, בני הזוג סורוקין, ואינה זוכרת כי חתמה כערבה להלוואה שנטלו מהבנק. בסעיף 5 של תצהירה מוסרת הנתבעת, כי בבנק הראו לה את תצלומי תעודות הזהות של הלווים, אך פניהם אינם מוכרים לה.

            הנתבעת העידה כי בשנת 1996 היא חתמה כערבה, באותו סניף של הבנק, להלוואה של לווים אחרים, משפחת קרמר, אך את הלווים סורוקין אינה מכירה כלל. עוד העידה הנתבעת, כי אינה מכירה אף את הערב הנוסף, מר ולדימיר רייב.

            הנתבעת אישרה כי החתימה שעל גבי השטר, הנחזית כחתימתה, אמנם מאד דומה לחתימתה, ויתרה מכך: "לא אמרתי אף פעם שזו לא חתימה שלי" (בעמ' 4 לפר'); אך בכל זאת אין הנתבעת מאשרת, כי אמנם חתמה על שטר החוב מאחר וכאמור, היא טוענת שאינה מכירה את הלווים ואינה זוכרת שחתמה על הערבות והשטר מושא התביעה.

            בתצהירה טוענת הנתבעת כי יש אפשרות שחתימתה זוייפה.

            המחלוקת העובדתית בשאלה: האם הנתבעת חתמה על השטר, לא נתבררה עד תום בתיק דנן. כך, פקידת הבנק, גב' רעיה קליינמן, העידה כי הלווים והערבים התייצבו כולם יחדיו לפניה, וכי היא החתימה את כולם, באותו מעמד, על חוזה ההלוואה וגם על כתב הערבות ועל שטר החוב.

            דא עקא, כתב הערבות נחתם ביום 15.6.97, ואילו השטר נחתם ביום 16.6.97. פקידת הבנק הסבירה זאת בעדותה בכך שההחתמה נעשתה בשעות אחר הצהריים של יום 15.6.97, ועל כן היה צריך לרשום את התאריך של יום העסקים שלמחרת: 16.6.97, ומתוך טעות נרשם בכתב הערבות התאריך של 15.6.97.

            כנגד זאת טוענת ב"כ הנתבעת - בסעיף 5 של בקשתה להכריע תחילה בשאלת תוקפו של השטר - כי יום 15.6.97 היה יום א', שבו הבנק סגור אחרי הצהריים, דבר שמקים לכאורה פירכה בגירסת הבנק.

            כאמור, השאלות העובדתיות שבמחלוקת טרם נתבררו עד תום, כיוון שלנתבעת טענת-סף במישור השטרי, ולפיה שטר החוב בטל, בשל שינוי  מהותי שנעשה בזמן הפירעון שננקב בו.

קיבלתי את בקשתה של ב"כ הנתבעת להכריע תחילה בשאלה זו, טרם מינויו של מומחה מוסכם לבדיקת החתימה שבמחלוקת, שכן אם תתקבל הטענה שהשטר בטל - יש לדחות את התביעה דנן, שמבוססת על השטר בלבד.

            יש לציין כי במקביל הגיש הבנק אף תביעה נפרדת, על סמך עסקת היסוד (בתיק

א 4272/06), ותביעה זו עודנה תלוייה ועומדת.

4.         אין מחלוקת כי הלווים והערבים הסמיכו את הבנק להשלים בשטר החוב את מועד חלותו (סעיף 13 ג' לכתב ההתחייבות של הלווים; סעיף 26 (ד) לכתב הערבות והשיפוי להלוואה).

            ואמנם, הפקידה, גב' קליינמן, העידה (בעמ' 8 לפר') כי היא עצמה מילאה בשטר את מועד פירעונו. לדבריה, מועד הפירעון שמילאה הוא: 10.6.07.