שימוש בזרעו של נפטר והימנעות הערכאה הדיונית להכריע בשאלות שאינן משפטיות במהותן באמצעות מעין "חקיקה שיפוטית"

 בענין: שימוש בזרעו של XXX ז"ל (המנוח)

בבקשה שבפני עותרים המבקשים  לאשר ההסכם שנחתם בין מבקשת 2  ובין מבקשים  3-4 בעניין שימוש המבקשת 2 בזרעו של המנוח,  XXX  ז"ל  (להלן: "המנוח"), בנם של מבקשים 3-4.

כן עותרים המבקשים למתן צו עשה כלפי המשיבים, שיאפשר למבקשת 2 לעשות שימוש במבחנות המכילות את תאי הזרע של המנוח, המצויות בידי משיב 1, לצורך הפרייתה.

א. השתלשלות עובדתית ודיונית:

1. מבקשים 3 ו-4 הינם הוריו  (להלן : "ההורים") של המנוח יליד 1986 , אשר הלך עולמו ביום XXX, לאחר מאבק במחלת הסרטן, בהיותו בן 27 כשהוא רווק.

2. המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") הינה רווקה, בת 32.

3. ע"פ המפורט בתסקיר העו"ס לסדרי דין מיום 11/1/17, המנוח ומבקשת 2 הכירו לראשונה לפני מספר שנים, עת עבדו יחד. הקשר ביניהם כלל יחסי רעות וידידות כחברים לעבודה.

            לאחר שהמנוח חלה ונאלץ לעזוב את עבודתו, נותק הקשר ביניהם, אך בהמשך חודש כאשר המנוח פנה למבקשת כי תסייע בידו בהקמת מענה קבוצתי- תמיכתי לצעירים חולה סרטן. המבקשת  חברה למנוח, ויחד הקימו קבוצת תמיכה כזו, והקשר הידידותי  ביניהם התחזק, אך  לא הפך לקשר זוגי.

4. בהתאם למפורט בסעיף 20 לתגובת היועמ"ש, המנוח הפקיד את זרעו בעודו בחיים, וזאת בטרם החל בטיפולים במחלת הסרטן. ב"כרטיס שומר זרע"  מיום  8/2/11 ציין המנוח כי:

"במידה ולא אוכל לתת הוראה מכל סיבה שהיא, לרבות פטירה, אני מאשר שימוש בזרעונים לצורך טיפולי פוריות לבת זוגי", תוך שציין מפורשות את שם אמו, המבקשת 3, כמוטבת.

5. ע"פ האמור בסעיף 16 לבקשה, המנוח פעל ועשה באופן רצוני ואקטיבי למען הפקדת זרע של עצמו, מתוך רצון ברור וצלול להמשיך את זרעו שלו ולהעמיד ממנו צאצאים, בין אם יחיה ובין אם ימות.