פסק דין
עניינה של התביעה בתאונה שארעה לתובע עת רכב על אופנוע ים, יחד עם בנו הקטין וקטינה נוספת ז"ל, בחוף המיועד לרחצה והשימוש בו באופנוע ים אסור (להלן: התאונה). לפני בקשות לדחיית התביעה על הסף.
לטענת התובע, התאונה נגרמה כתוצאה מפגיעת אופנוע ים אחר עליו היה רכוב הנתבע 1. עוד הוא טוען כי הנתבע 1 נמלט מהמקום מיד לאחר התאונה והנתבע 2 סייע לו לאחר המקרה.
כנגד הנתבעת 3, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה), וכנגד הנתבעות 4 ו-5, מדינת ישראל (להלן: המדינה), טוען התובע כי התרשלו בכך שלא אכפו את האיסור לרכב על אופנוע ים במקום בו ארעה התאונה.
לפי בקשת הנתבעת 3, צורפה חברת הביטוח אריה כצד ג' לתיק. נוכח מחלוקת בנושא הביטוחי, ולבקשת חברת הביטוח אריה, צורפה חברת הביטוח מגדל כצד ג' נוסף.
עוד הוחלט במסגרת ההליכים המקדמיים לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק, ונקבע כי שאלת הנזק והמחלוקת הביטוחית יתבררו בשלב השני לאחר הכרעה בעניין החבות.
מעיון בתצהירי העדות הראשית שהגישו הצדדים התברר כי אין כל ראיה, גם לא ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, הקושרת את הנתבעים 1 ו-2 לתאונה; אשר לתביעה כנגד המשיבים 3-5, התברר כי אין מחלוקת עובדתית כי התובע עצמו עבר על האיסור להיכנס לחוף רחצה עם אופנוע ים.
אשר על כן, המלצתי לתובע להסכים לדחיית התביעה באותו שלב. התובע הודיע כי הוא מעוניין להמשיך בהליכים. עוד לפני כן הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 10136/06). העירייה והמדינה טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף בכתבי ההגנה.
משכך, קבעתי כי אין מקום לקבוע את התיק לדיון הוכחות לפני מתן החלטה בבקשות לסילוק על הסף.
יש לציין כי התובע טוען כי בבקשה לדחייה על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבעים כבר ניתנה החלטת הרשם ד' גלדשטיין במסגרת הדיון המקדמי מיום 8.5.06. הרשם גלדשטיין לא הכריע בבקשה לגופה, אלא קבע (בהחלטב בת שתי שורות) שבאותו שלב, בו לא הוגשו תצהירים לעניין החבות, אין מקום לדחייה על הסף.למעשה קבע כי בהעדר תצהירים לא ניתן יהיה לדון בבקשה לגופה.
בשלב זה, בו מונחים לפני תצהירי העדות של הצדדים, אני סבורה כי יש מקום לדון בבקשה לגופה. הטענה בדבר מחיקת או דחיית התביעה על הסף נטענה על ידי כל הנתבעים מראשיתו של ההליך, בכתבי ההגנה, במסגרת הדיונים המקדמיים, בתצהירי העדות ובכל בקשה והודעה שהוגשו לבית המשפט, ולמעשה אף אחד מן הנתבעים לא ויתר על הטענה והיא לא נידונה והוכרעה לגופה, אין כל מניעה למתן החלטה בטענות המקדמיות של הצדדים בשלב זה, לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית.
1. התביעה כנגד נתבעים 1 ו-2
קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות התרחשות התאונה. גרסת התובע הינה כדלקמן (ס' 5, ס' 8 ו-9 לתצהיר התובע):
"ביום שישי, 20.6.97, בשעות אחר הצהריים, נסעתי עם חברי משה פטרבורג וילדיו, שרון ורוני, וכן ילדיי, מיטל, כפיר וסהר, לחוף תל-ברוך, שבתל אביב...
במהלך השהות בחוף הים, נסעתי מספר פעמים על אופנוע הים...
בשעה 18:30 לערך, סמוך לפני שעמדנו לעזוב את החוף ולחזור הביתה, ולבקשת הילדים סהר (אז בן 5) ושרון (אז בת 8), לקחתי את הילדים לסיבוב קצר אחרון על האופנוע.
בקושי הספקתי להתקדם למרחק של כ- 20 מ' מקו החוף, ולפתע אופנוע ים נוסף, חבט בי בעצמה רבה מצד שמאל, כאשר האופנוע מועך את רגלי, והודף את האופנוע, כולל שרון וסהר שישבו עמי, אל תוך המים".
אין מחלוקת כי התובע הועף מאופנוע הים שלו וכתוצאה מכך נפגע. ואולם, אין בתצהיר התובע כל ראיה לכך שהנתבע 1 הוא זה שפגע בו. הנתבעים 1 ו-2 מצידם אינם מכחישים כי נכחו בחוף בעת התרחשות התאונה, אולם, לדברי התובע עצמו בזמן התרחשות התאונה נסעו על החוף אופנועי ים נוספים (ס' 10ב' לתצהיר התובע):
"אני קראתי וזעקתי לעזרה, ונוסע על אופנוע ים אחר, אשר היה במקום עזר לי להגיע לקו החוף, תוך שמתרחצים אחרים איתרו את שרון וסהר והובילו אותם חזרה לחוף".
גם מההודעות שנמסרו למשטרה (הודעת יעקב חכים והודעת דני דולב), עולה כי היו בזמן התרחשות התאונה מספר אופנועי ים בחוף.