שיטרית נ' האפרתי ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים להעביר את הדיון לבית משפט הקרוב למקום מגוריהם, וזאת בהעדר סמכות מקומית של בית משפט זה לדון בתביעה. לטענת הנתבעים לאור מקום מגוריהם (מושב בית הלוי), מקום עריכת ההתקשרות בין הצדדים (תל אביב) והמקום שיועד לקיום התחייבויות הצדדים, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה.

לצערי תגובת התובע לבקשה לא היתה עניינית, אלא הלה חזר והפנה להתנהלות הנתבעים בהליך זה (אשר בהחלט יש די והותר בהחלטות בית המשפט על מנת ללמד עליה) וטען כי מדובר בנסיון נוסף מצידם "לדחות את הקץ".

יצויין בהקשר זה כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה והעדר התיצבות של הנתבעים ביום 9.7.12, בוטל על ידי בהחלטה מיום 8.7.13, וזאת לאחר שהנתבעים (בתחילה רק הנתבעת 1) הגישו בקשות לביטול פסק הדין בטענה כי לא הומצאו להם כתב התביעה והזמנה לדיון, טענות שלא התקבלו על דעתי וניתן ללמוד מהחלטותי הרבות בענין (לאחר שהוגשו 3 בקשות חוזרות על ידי הנתבעים) כי התרשמתי מהתנהגות מתחמקת במכוון מצד הנתבעים (ראה הערותי לענין כתובתם בבקשות שונות, למשל). לאור זאת התניתי את ביטול פסק הדין בהפקדה (תחילה של 5,000 ₪ ולאחר מכן של 3,000 ₪) שאף היא הופקדה באיחור רב.

בהחלטה מיום 8.7.13 קבעתי דיון נוסף בתביעה והוריתי לנתבעים להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.

כתב הגנה לא הוגש עד עצם היום הזה, אלא שביום 6.8.13 הוגשה הבקשה בפני, ובנסיבות אלו אין בכוונתי לזקוף, לצרוך בקשה זו, לחובת הנתבעים את אי הגשת כתב ההגנה.

יש לציין כי במסגרת הבקשות לביטול פסק הדין נטענו, מעבר לטענות בדבר העדר מסירה, טענות לגופה של התביעה.

מאחר והתובע בתגובתו לא הצביע על קיום זיקה לבית משפט זה, וגם עיון בכתב התביעה איננו מגלה כי קיימת סמכות מקומית מכוח הוראות תקנות השיפוט בבית משפט לתביעות קטנות, אכן נראה שלא קיימת סמכות כזו.

אלא שאין בכוונתי להסתפק בכך, שכן כידוע, שאלת הסמכות המקומית איננה יורדת לשורש סמכות בית המשפט, דהיינו שלהבדיל משאלת הסמכות העניינית, העדר סמכות מקומית איננה גורעת מתוקפו של פסק דין שניתן, ומכאן גם נגזרת ההלכה השיפוטית המובאת בלשונה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א (מחוזי י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (8.5.1996):

"מאחר שהדין לא ייחס משמעות מהותית לשאלה היכן, מבחינת המקום, יידון ענין פלוני, ובלבד שהוא מצוי בסמכותה העניינית של הערכאה הדנה, ומאחר שעיקר עניינה של הסמכות המקומית הוא לקבוע בשאלות של נוהל ונוחיות מבחינת בעלי הדין וסדרי הדין, הרי שהסכמה מפורשת או משתמעת של הנתבע למקום שיפוט כמוה כהקניית סמכות מקומית בהסכמה לבית המשפט הדן...

...מתי ייראה כמי שהסכים בשתיקה?

בענין זה לא נקבעה בדין הוראה מחייבת, אולם מהפסיקה והספרות המשפטית ניתן להסיק כי אם לא העלה הנתבע טענה של העדר סמכות מקומית בהזדמנות הראשונה כי אז הוא ייראה כמי שהסכים לסמכות המקומית של בית המשפט ולא יוכל לסטות מכך..."

ובהמשך:

""ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים".

עיון בפסיקות בתי המשפט מעלה כי התשובה לשאלה מה היא אותה "הזדמנות ראשונה" איננה אחידה וכל מקרה נקבע על פי נסיבותיו וכדברי כב' השופט קליין: "ההזדמנות הראשונה להעלת טענת חוסר סמכות מקומית הינה שדה מרעה רחב במיוחד." (ת.א. (ת"א) 742846/04 סלקום ישראל בע"מ נ' זריהן, (החלטה מיום 17.5.07))

בנסיבות הענין, אמנם טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים, אולם הוגשו על ידם לפחות 5 בקשות הנוגעות לביטול פסק הדין שניתן כנגדם, וגם אם ניתן לומר שחלק מהבקשות "טכניות" (כגון בקשה לשינוי החלטה) הרי שעיקרן טענות כנגד מתן פסק הדין בהעדר הגנה והתיצבות לרבות טענות כנגד הנטען בכתב התביעה לגופו.

בנסיבות אלו, משהנתבעים ידעו היטב על מה מתבסס התובע בתביעתו (התקשרות בין הצדדים לביצוע פעולות חקירה על ידו) והעובדות שבבסיס התביעה ידועות להם היטב, מה מנע מהם להעלות כבר חצי שנה קודם לכן, בעת הגשת בקשה הביטול הראשונה בחודש 1/13 או בכל בקשה נוספת (לרבות בקשות שניכר כי נוסחו לאחר קבלת ייעוץ משפטי או לכל הפחות מבוססות על בקיאות משפטית) את טענת העדר הסמכות המקומית?

ניכר, במקרה זה, לטעמי, כי הנתבעים "שמרו" על הקלף של סוגיית הסמכות המקומית בכדי להעלותה בשלב מאוחר יותר (אולי לאחר קבלת ייעוץ משפטי?), כאשר לא היתה כל מניעה מלהעלותה באיזו מהבקשות הנוגעות לביטול פסק הדין.

אמנם נכון כי בית המשפט טרם נכנס ל"עובי הקורה" מאז ניתן פסק הדין במעמד צד אחד, אולם לא ניתן להתעלם מכך שלצורך הכרעה בבקשה לביטול פסק הדין בחן בית המשפט את טענות הצדדים ורק בשל העובדה כי החלטה כזו ניתנה על בסיס טיעונים בכתב, אין לומר כי לא הוקדש זמן שיפוטי (לא מועט) לבחינת טענות הצדדים, לרבות ביחס לאפשרות קיומה של הגנה מפני התביעה (או סכומה). בכך גם שונה ענייננו ממקרים אחרים שמצאתי בפסיקה בהם נקבע למשל כי הגשת בקשת ארכה להגשת כתב הגנה ללא העלאת הטענה לא תיחשב כהחמצת ההזדמנות הראשונה.

אני סבורה כי לאור המגמה הקיימת בפסיקה באשר למתן משקל נמוך לשאלת הסמכות המקומית לאור התפתחות התחבורה והתקצרות זמני הנסיעה בארץ (ראה למשל רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473), יש ליתן פרשנות מרחיבה וגמישה למונח "הזדמנות ראשונה", דהיינו פרשנות שתצמצם את אפשרות קבלת הטענה (במקרים המתאימים) מקום שזו לא הועלתה ב"הזדמנות הראשונה" שהיתה לנתבע, בבחינת מכלול נסיבות כל מקרה ולאו דווקא תוך התיחסות טכנית לשאלה באם כבר הוגש כתב הגנה או התקיים דיון לגופו של ענין, אם לאו.