שיטרית ואח' נ' לוי ואח'

החלטה בבקשה מס' 25

1.האם יש להעתר לבקשה לעיכוב הליכים והעברת התובענה לבוררות, לאור קיומו של סעיף בוררות בתקנון האגודה השיתופית ?

רקע והליכים קודמים

2.המשיבים (להלן: שיטרית) הגישו תביעה נגד המבקשת (להלן: האגודה) ונגד ציון ומרינה לוי (להלן: לוי). במסגרת החלטתי מיום 3.2.2013 (להלן: ההחלטה הקודמת) דחיתי את בקשת האגודה לסילוק התביעה על הסף ונעתרתי לבקשתה למתן ארכה להגשת בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון לבורר שימונה על-ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן: רשם האגודות). באותה החלטה הוריתי לשיטרית להגיש כתב תביעה מתוקן, בו יפורטו כדבעי הסעדים המבוקשים.

3.שיטרית הגישו כתב תביעה מתוקן, ובו הגדירו את הסעדים המבוקשים על ידיהם. בטרם אפרט סעדים אלו, אייחד מלים ספורות לסיפור המעשה (עליו כבר עמדתי בהחלטה הקודמת): לטענת שיטרית, שהינם ברי רשות בחלק מחלקה 81 בגוש 13655 מכוח הסכם ביניהם לבין האגודה, בוצעה על ידי לוי השתלטות על "שטח מריבה", אשר על פי תכנית בנין עיר שאושרה בשנת 2008 הפך לחלק מנחלתם של שיטרית. לאחר אישור ומתן תוקף לתכנית, הפעילו לוי לחצים ואיומים על האגודה, עד אשר היא הגישה תכנית לאיחוד ולחלוקה של שטחים, אשר כללה בקשה להעביר את "שטח המריבה" אל חלקה בה נמצאת נחלתם של לוי.

בכתב התביעה המתוקן נתבעו סעד הצהרתי, סעד של פינוי, סעד כספי של דמי שימוש, ולחילופין - סעד כספי של פיצוי. כלפי האגודה (וכלפי לוי) נתבע סעד הצהרתי לפיו שיטרית הינם ברי רשות ב"שטח המריבה", אשר הינו חלק בלתי נפרד מנחלתם, וסעד חלופי (למקרה שיקבע כי האגודה הייתה רשאית להעביר את "שטח המריבה" אל נחלת לוי) של פיצוי כספי בגובה תשלומי איזון שנקבעו על-ידי שמאי מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה.

הבקשה הנוכחית

4.לאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן, הגישה האגודה בקשה לדחייה על הסף של התביעה נגדה עקב העדר סמכות עניינית ליתן את הסעד ההצהרתי המבוקש, ולחילופין - לעיכוב ההליכים ולהעברתם לבורר שימונה על ידי רשם האגודות.

הסמכות העניינית

5.בבקשה נטען כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לשנות את החלטת האסיפה הכללית של חברי האגודה, בדבר צירוף "שטח המריבה" לנחלה של לוי, על ידי מתן הסעד ההצהרתי המבוקש, וכי עניין זה מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי.

6.בפקודת האגודות השיתופיות לא נקבע באיזה הליך יש לנקוט על מנת להשיג על החלטת האסיפה הכללית של אגודה שיתופית. סעיפים 9 ו-59 לפקודת האגודות השיתופיות מפנים להוראות דיני החברות בעניינים מסויימים אך לא בסוגיית ההשגה על החלטות האסיפה הכללית. כך אין הפניה להסדר הקבוע בסעיף 91 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ולפיו בית המשפט המחוזי הוא אשר רשאי להורות על ביטול החלטה שנתקבלה באסיפה כללית בהתקיים תנאים מסויימים.

7.בע"א 8398/00 כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, 613 (2002) קבע בית המשפט העליון כי בית משפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת אסיפה כללית שהיא אורגן של אגודה שיתופית, אלא הביקורת על החלטה כזו דומה בהיקפה ובעילותיה לזו המקובלת במשפט המנהלי. עוד צויין שם כי בתי המשפט המחוזיים הם שנדרשו בעיקר לסוגיית הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות של קיבוצים, שהינם סוג מיוחד של אגודה שיתופית, והקריטריונים שנקבעו על ידיהם עולים בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון לעניין הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות של טריבונלים של אגודה שיתופית שאינה קיבוץ.

לדוגמא למקרה בו דן בית משפט מחוזי, ולא בית משפט שלום, כאשר נתבקש סעד הצהרתי לביטול החלטת האסיפה הכללית להוציא חבר מקיבוץ, ראו ת"א (מחוזי י-ם) 1484/99 הרטי נ' קיבוץ קלי"ה (פורסם בנבו, 5.6.2005). בפסקה 99 שם צויין כי שאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בעניין זה לעומת סמכות רשם האגודות אינה נקייה מספיקות.

בה"פ (שלום קריות) 56124-01-13 שמעון נ' קיבוץ כברי (פורסם בנבו, 14.4.2013) הורה בית משפט השלום על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי, לאחר שקבע כי התביעה להצהיר על בטלות החלטה בדבר עזיבת הקיבוץ אינה ניתנת לכימות כספי, וככזו - עליה להידון בבית משפט מחוזי מכוח סמכותו השיורית. להכרעה דומה לגבי בקשה לצו המונע מימוש החלטה של אסיפה כללית של מושב עובדים לגבי חלוקת כספים ראו בש"א (שלום ת"א) 150766/08 (בת"א 10136/08) רמת צבי נ' דובלין (פורסם בנבו, 31.1.2008).

8.האגודה, בסעיפים 25-24 לנימוקי בקשתה, ציינה כי "האפשרות העומדת בפני התובעים לשינוי החלטת האסיפה הכללית היא פנייה לביהמ"ש המחוזי ויש למחוק ו/או לדחות את הסעד הנ"ל מתביעה זו בשל חוסר סמכות עניינית". אולם קריאה מדוקדקת של כתב התביעה המתוקן מגלה כי סעד הצהרתי בדבר בטלות החלטה של האסיפה הכללית של האגודה אינו נמנה על הסעדים להם עתרו שיטרית. אמנם בגוף כתב התביעה נטען כי החלטת האסיפה הכללית על העברת "שטח המריבה" מחלקת שיטרית אל חלקת לוי התקבלה שלא כדין, אולם הסעד המבוקש כלל אינו הצהרה על בטלות ההחלטה, כי אם הצהרה על היות שיטרית ברי רשות באותו שטח.

כפי שפורט בפסקות 9-7 להחלטה הקודמת, סעד להצהיר על זכות כבר רשות בשטח המריבה הינו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

לאור זאת, דין הטענה להעדר סמכות עניינית להידחות.

בקשה לעיכוב הליכים - הסוגיות הטעונות הכרעה

9.התשתית לבקשתה של האגודה לעיכוב ההליכים הינה תוכנו של סעיף בתקנון האגודה (להלן: סעיף הבוררות) הקובע כדלקמן:

"כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלע בין חברים או בין חברים לשעבר או בין אנשים התובעים באמצעותם או בין חברים כאלה, חברים לשעבר או אנשים התובעים באמצעותם מצד אחד ובין האגודה או ועד ההנהלה או פקידי האגודה מצד שני – ימסר למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י בהתאם לתקנון משפט זה, ואשר יחייב בזמן ברור הסכסוך או לרושם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 מפקודת האגודות השיתופיות, הכל לפי בחירת התובע, בתנאי שוועד ההנהלה יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, לפנות לבית המשפט ולתבוע כספים המגיעים לאגודה מחברים או מחברים לשעבר; כל סכסוך בין הצדדים הנ"ל הנוגע לפרוש התקנות הללו או ערעור חבר על הסיבות שנתנו בקשר להחלטה על הוצאתו – ימסרו להחלטת ועדת בוררות המורכבת משלושה חברים שיתמנו על-ידי המרכז החקלאי של הסתדרות הפועלים החקלאית".