שטיינר נ' לאומי

פסק דין

מבוא:

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש רו"ח זאב שטיינר (להלן: "התובע") בעקבות החלטת פקיד התביעות מחודש יולי 2011 אשר דחתה השגה לתיקון השומה של שנת 2009. את פסק הדין נפתח בהצגת הוראות החוק והעובדות אשר הן הבסיס לטענות הצדדים בפנינו, כדלקמן.

הרקע העובדתי:

2.חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"), מטיל חובת תשלום דמי ביטוח שהם המקור למימון הזכויות שמעניק החוק לציבור המבוטחים (ראה: סעיף 335 לחוק הביטוח הלאומי).

3.דמי הביטוח לעובד עצמאי הם נגזרת מההכנסה השנתית של המבוטח. כך נקבע בסעיף 345 לחוק, כי ההכנסה עליה משולמים דמי ביטוח תקבע על פי שומה סופית ועד לעריכתה של שומה סופית בידי רשויות מס הכנסה – על בסיס הדוח השנתי שמגיש המבוטח לפקיד השומה.

4.סעיף 348 לחוק הביטוח הלאומי מוסיף וקובע "סכום מירבי" לתשלום דמי ביטוח. בהקשר זה נאמר בסעיף 348א' לחוק, כי "לעניין דמי ביטוח המשתלמים לפי ההוראה מהוראות סעיף 335, לא יובא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המירבי המתקבל לפי האמור בלוח י"א". במאמר מוסגר נציין כאן, כי לוח י"א קובע את תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח, כמכפלות של ה"סכום הבסיסי" המוגדר בסעיף 1 סעיף ההגדרות של חוק הביטוח הלאומי.

5.יוצא מכאן, כי הכנסת המבוטח העולה על תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי ביטוח – פטורה מתשלום דמי ביטוח.

6.בשנת 2008 פקד את המשק הישראלי מיתון כלכלי. ביולי 2009 בניסיון להתמודד עם המציאות הכלכלית הקשה, נחקק חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים2009-2010) תשס"ט-2009 (להלן: "חוק התייעלות כלכלית"); ובמסגרתו תוקן לוח י"א.

בעקבות חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית, תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי, אשר עד לחקיקה עמדה על פי חישוב חודשי בסכום השווה לפי חמש מהסכום הבסיסי, הועלתה לפי עשרה מהסכום הבסיסי (ראה: סעיפים 5-7 לבג"ץ 6304/09, לה"ב – לשכת ארגוני עצמאים והעסקים בישראל ואח' נ' כנסת ישראל וממשלת ישראל ואח' (להלן: "בג"ץ לה"ב")). כך לדוגמא, אם עד ליולי 2009 למבוטח פלוני הייתה הכנסה שנתית בשיעור השווה לפי עשרה מהסכום הבסיסי, הרי שעד חקיקת החוק ביולי 2009 היה המבוטח חייב בדמי ביטוח על מחצית מהכנסתו השנתית ומרגע חקיקת החוק, חייב אותו מבוטח בדמי ביטוח על מלוא הכנסתו השנתית.

7.עמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") היא כי התובע שבפנינו חייב בתשלום דמי ביטוח על בסיס ההכנסה השנתית לשנת 2009 עד לתקרת ההכנסה החייבת בהתאם לתיקון שנקבע וחוק ההתייעלות הכלכלית. לעניין זה סובר הנתבע, כי אין חשיבות למועד בו התקבלה ההכנסה בפועל לידיו של הנתבע, במהלך שנת המס 2009. בהתאם הוצאה דרישת תשלום דמי ביטוח לתובע עליה הוגשה השגה אשר נדחתה. מכאן התביעה שבפנינו.

טענות התובע:

8.בתמצית טענת התובע היא כדלקמן – מכוח עיקרון היסוד האומר כי אין להטיל מס למפרע, העלאת תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי מיולי 2009, פועלת ממועד התיקון ואילך.

אשר על כן, הכנסה שהופקה והתקבלה על ידו בשיעור שעולה על תקרת ההכנסה המירבית נכון לחודש יולי 2009 ואשר לפיכך לא הייתה חייבת בתשלום דמי ביטוח עד ליולי 2009 – איננה חייבת בדמי ביטוח לאחר העלאת תקרת ההכנסה החייבת במס עם חקיקת חוק התייעלות כלכלית ביולי 2009.

9.בהתאם טוען התובע, כי יש לערוך חישוב נפרד של ההכנסה ממנה ייגבו דמי הביטוח, לתקופה שלפני כולל יולי 2009 ולתקופה שמאוגוסט 2009 כולל ועד דצמבר 2009.

לשיטת התובע, על ההכנסה שהופקה עד ליולי 2009 ייגבו דמי ביטוח עד לתקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח, בהתאם להוראות הדין שנכון ליולי 2009. על הכנסה שהופקה מיולי 2009 ועד לתום שנת המס – ישולמו דמי ביטוח עד לתקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח, בהתאם להוראות הדין המתקן; הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית.

10.לעניין זה מפנה התובע לפסק דין בבג"ץ לה"ב אשר בתורו הפנה לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 1353/04, פרימס נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין פרימס") ועב"ל 283/05, פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין פרידמן")) ולאמירה בפסק הדין לה"ב, לפיה:

"אנו מניחים כי המוסד יחיל שיטת חישוב אשר תבטיח כי לא תקלחנה בחשבון לצורך חישוב דמי הביטוח, הכנסות המבוטח שהופקו קודם לתחילת תוקפו של התיקון".

11.לטענת התובע, המשמעות שיש בדחיית טענותיו היא חיובו בדמי ביטוח על הכנסה בסכום של 226,000 ₪ שלא כדין (ראה: סעיף 5 לכתב התביעה).

טענות הנתבע: