ה ח ל ט ה
המשיב שבפני נעצר ועומד לדין בגין שני מקרי תקיפה כנגד המתלוננת, בת זוגו, במהלך חודש מארס 2009, כאשר באחד המקרים אף רדף המשיב אחר המתלוננת ואיים עליה בסכין, וכל זאת כאשר היתה בהיריון.
לחובת המשיב 5 הרשעות קודמות, ישנות למדי, בעבירות סמים, מרמה וזיוף.
המשיב נשלח בתחילה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית ונמצא כשיר לעמוד לדין. באותה חוות דעת נמצא המשיב, ועניין זה אומץ גם על ידי שירות המבחן בתסקיר מיום 5.5.09, כמי שסובל מהפרעת אישיות גבולית, חוסר יציבות רגשית, סף גירוי ותסכול נמוכים, נטייה להרס עצמי, אימפולסיביות וחוסר שיפוט, הגורמים לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים ומועצמים על ידם.
כעת נראה, מחוות הדעת הפסיכיאטרית ומתסקיר שירות המבחן, כי המשיב מצוי ברגיעה ובשליטה מסוימת על עצמו, כאשר מודע היטב למצבו, אינו צורך עוד את התרופה ריטלין, לה מיוחסים חלק מהסימפטומים וההתנהגויות אותם הוא מפגין, ונתון בטיפול תרופתי פסיכיאטרי מבוקר.
שירות המבחן ממליץ עקרונית לשקול שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת בפונדק 101 בדרך לאילת, וזאת בשל אלה:
ראשית, מדובר על מקום רחוק מאוד באופן המקטין את הסיכון למתלוננת.
שנית, המשיב כיום אינו עסוק במתלוננת, כך שלא מדובר במקרה מאותם מקרים בהם מתקשים בני הזוג, או הנאשם לבדו, להתנתק מהקורבן, עניין שברגיל מעצים את הסיכון. כאשר לפנינו מצב שבו המשיב עצמו אינו מעוניין בהמשך קשר עם המתלוננת, אלא מעייניו בעתידו, ושירות המבחן מתרשם שלא מדובר בפסאדה חיצונית אלא בהתרשמות אמת, יש בכך כדי להצדיק את הערכת שירות המבחן בדבר היות הסיכון למתלוננת סיכון נמוך.
צודק התובע המלומד בעלותו על נס את ההלכה, אותה מרבה אני לצטט, לפיה גם שלומה הנפשי של מתלוננת הינו שיקול שיש לקחתו בחשבון כפי שנאמר בבש"פ 8853/08
פלוני [18.11.08] על האסמכתאות דשם, וכן בבש"פ 3782/08
פלוני [6.7.08], שם נאמר בדומה.
עם זאת, אין זאת חזות הכל.
כאשר מדובר בחלופה המאיינת ומקטינה מאוד את הסיכון למתלוננת, וכאשר המתלוננת הגבילה למעשה את חששה לכך שאמו של המשיב לא תוכל לפקח עליו, הרי ניתן להביא גם לרגיעה בליבה של המתלוננת, אם מדובר בחלופה הולמת, רחוקה ואמינה.
אינני מקבל את טיעונו של התובע המלומד, לפיו לאור מצבו הנפשי של המשיב, מסוכן הוא לכל אדם. המשיב אינו עול ימים, ולמרבה הצער גם בעיותיו אינן חדשות, ועם זאת - מעולם לא הואשם המשיב ולא הורשע בתקיפת אדם, ולו גם בעבירת איומים. כך, לא ניתן לטעון כי למשיב נטייה אלימה, שבאה לידי ביטוי בין אם בפיכחון ובין אם תחת השפעת חומר פסיכואקטיבי כלשהו.
בשל כך שמסוכנותו של המשיב מוגבלת למתלוננת בלבד, יש לאמץ אפוא את ראייתו של שירות המבחן ולשקול חלופה.
שירות המבחן כאמור ממליץ עקרונית על החלופה שהוצעה לי, אלא שמוצא הוא שיש צורך לבחון שני עניינים, קודם שניתן יהיה לאמץ החלופה בשתי הידיים:
ראשית, עניין הכיסוי המלא על ידי המפקחים, ושנית - הסדרת הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי במקום בו יימצא המשיב.
שקלתי בדעתי, ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן, דומני שלא יהא זה אמצעי מידתי להותיר את המשיב במעצר עד לקבלת תסקיר משלים, לאחר שהתרשמתי בעצמי מיכולותיהם של הערבים וממידת מחוייבותם לשמש בתפקידם כמפקחים. מדובר באנשים המכירים היטב את המשיב ואינם מתעלמים או אדישים לבעיותיו, ודומני כי צודקת הגברת המפקחת באומרה שהרחקת המשיב למקום רגוע, שקט ומבודד, תועיל לו מאוד, וכך גם תקל על עבודת המפקחים.
באשר לעברו הפלילי של מר רימון ומידת התאמתו לשמש כמפקח: לא מצאתי כי מדובר בעבר פלילי המונע אפשרות לתת במר רימון אמון, ומשנמצא לי כי אך לאחרונה נתן בו אמון כב' השופט מיכליס, נשיא בית משפט מחוזי בבאר שבע, יכול אני בלב שקט ובטוח למסור בידיו גם את אמונו של בית משפט זה.
עניין הטיפול הפסיכיאטרי אכן מצדיק המשך בירור, אולם לא המשך מעצר. הסנגור המלומד יירתם לעזרת המשפחה, לצורך בירור יחסית קל, בשאלה היכן בסביבת הדרום, כמו למשל סניף קופת חולים באילת, ניתן להבטיח המשך טיפול.
כאמצעי ביניים, ישוחרר המשיב למעצר בית עוד היום, והדיון ייקבע למועד נוסף לבירור והבטחה שאכן סודרו העניינים במלואם.