שחרור במסגרת הצהרת תובע בתיק החזקת נשק

לפניי בקשה שניה (לאחר שחרורו ביום 11.12.2016) להארכת מעצרו של החשוד, שנעצר שוב ביום 19.12.2016, בחשד לביצוע עבירות של החזקת נשק מאולתר מסוג גוסטב קרלו.

ברקע הדברים יש לציין כי בתחילה שוחרר החשוד וזאת בשל חולשה ראייתית ונעצר בשנית וזאת לאחר שנתגלתה ט"א שלו על שקית שעטפה את הנשק, עוד יש לציין, כי מסמך אשר סומן על ידי במ/2 ביום 11.12.2016 מהווה כראיית חיזוק נוספת, אשר ברור שכשלעצמה אינה יכולה להצדיק הארכת מעצר כל שהיא.

היחידה החוקרת הגישה היום הצהרת תובע לפי סעיף 17 ד לחוק המעצרים. כידוע סעיף 17 ד נוקט בלשון "רשאי" ואינו יוצר מעין "חובת מעצר" ועל כן מחובתו של בית משפט לבחון האם אין לכאורה ואולי ניתן לומר באופן מובהק דרך אשר פגיעתה בחירות תהיה פחותה ועדיין תהיה ביכולתה להשיג את מטרת המעצר.

אכן, בהקשר הראיות הבחינה בשלב זה הינה לכאורית, הצהרת תובע משמעה כי פרקליט למד את חומר הראיות בתיק וסבר כי יש די ראיות להגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

בהקשר זה, הגם שבית המשפט מוכן לקבל את הנחת העבודה של הפרקליט, יש להוסיף ולומר כי בסופו של יום הראיה המשמעותית בעטיה נעצר החשוד בשנית – היא טביעת האצבע על שקית/ניילון נצמד שעטף את הנשק, הינה אכן, התפתחות חקירתית אך יש לבחון זאת בזהירות שכן המדובר בטביעת אצבע על חפץ נייד ולא נייח ולא טביעת אצבע על הנשק עצמו.

כך או אחרת, הגם שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה שהספיקה להגשת כתב אישום ורצון להגשת בקשת מעצר עד תום ההליכים, עדיין יש לבחון כמצוות המחוקק האם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

בפנינו עומד חשוד נעדר עבר פלילי, אשר הציג בבית המשפט חלופת מעצר בדמות חמו ואשתו, וזאת לאחר שהמפקחים הנ"ל נשאלו שאלות על ידי בית משפט, והבהירו את מחויבותם והבנתם לצרכי הפיקוח הנדרשים וניכר היה כי הדבר ברור להם.

יש לזכור כי חלופת מעצר תפקידה להפחית מן המסוכנות וליתן מענה לשלום הציבור (בש"פ 2889/12  מדינת ישראל נ' פלוני). כך שבסופו של יום חלופת מעצר נועדה ליצור רמה סבירה של בטחון להבדיל מוודאות וזאת להשגת מטרת המעצר בדרך אחרת (בש"פ 7206/10 מדינת ישראל נ' אגרונוב).

עוד אוסיף ואומר, כי הגם שאנו נמצאים בשלב של מעצר ימים, הרי שיכולתו של בית משפט לבחון חלופת מעצר בתיק כגון דא, אינה נפגעת שכן הנתונים פרושים בפניו. בעניין זה אני מפנה לעמ"י 62674-11-16 (מחוזי י-ם) אבי חסורה נ' מדינת ישראל, שם דובר על חשד ל-4 עסקאות בסחר מסוג קוקאין. בית משפט השלום סרב לבחון חלופת מעצר בשלב של הצהרת תובע. במסגרת ערר שהוגש בית משפט המחוזי בי-ם בחן את החלופה, הורה על שחרורו למעצר בית מלא וקבע: "אינני סבור כי בדיקה של שירות המבחן ביחס לערבים חזקה יותר או משמעותית יותר משיחה בלתי אמצעית של בית משפט, עם כל אחד מהערבים... נראה לי כי חקירת ערבים/מפקחים עונה לתנאי שמחייב בחוק, לפיו בית משפט משתכנע כי חלופת המעצר היא הולמת".