שוע נ' התאגדות עובדי האוניברסיטה העברית

החלטה

לטענת התובע, הוא עבד כמנהל חשבונות בנתבעת, "התאגדות עובדי האוניברסיטה העברית", המהווה וועד העובדים של עובדי האוניברסיטה, במשך עשרות שנים, וקיבל שכרו מדי חודש. עם פרישתו בסוף שנת 2010 ביקש זכויותיו עם סיום העסקתו, אולם נענה בשלילה. התובע הגיש תביעתו זו לפיצויי פיטורין ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי חלף אי הפרשות לפנסיה.

הנתבעת, ועד העובדים, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, הואיל ואינה אישיות משפטית הכשירה להיתבע, בהיותה אורגן של ההסתדרות הכללית ותו לא. כן טענה הנתבעת כי התובע קיבל עם סיום העסקתו ופרישתו מהאוניברסיטה את מלוא זכויותיו.

התובע הגיש תגובה לבקשה לסילוק על הסף בה טען כי ועד העובדים הוא שהעסיק בפועל את התובע, ובהיותו כשיר להעסיק עובדים ברי כי הינו אישיות משפטית, ולכל הפחות כזו אשר ניתן להגיש כנגדה תביעות בעניין העובדים שהעסיקה. כן טען כי אין לקשור בין התנאים והזכויות שקיבל עם סיום עבודתו באוניברסיטה לבין זכויותיו באשר לסיום עבודתו בנתבעת, הואיל ומדובר בשתי עבודות שונות.

במקביל הגיש התובע בקשה לצירוף נתבעים, בה ביקש לצרף כנתבעת את ההסתדרות הכללית, (לגביה נטען כי הנתבעת הינה אורגן שלה), ואת 21 חברי הוועד. לטענת התובע חברי הוועד חבים בחובותיו של הוועד-הנתבעת אם יתברר כי אכן אינו אישיות משפטית, מאחר שפעלו מאחורי מסווה הוועד להעסקת התובע, כאשר על השיקים האחרונים שנמסרו לתובע חתומות יו"ר הוועד גב' ורדית ארז ויו"ר ועדת הכספים גב' רחל אדוריאן.

הנתבעת טענה בתגובתה כי היא ככל שהיא אישיות משפטית, הרי שהיא אישיות משפטית מוגבלת לעניין ייצוג העובדים, ולא לעניינים אחרים. הנתבעת מעולם לא העסיקה עובדים, ואף לא את התובע. כל העובדים המתנדבים בוועד העובדים עושים זאת בהתנדבות ואינם מקבלים כל שכר מהוועד, למעט תשלום החזר הוצאות שקיבלו אישור מראש. התובע, כמנהל החשבונות, הוא שהנחה את ועד העובדים לדווח על התובע לרשויות מס הכנסה כעובד של הוועד, בניגוד גמור לכל אשר נעשה מול יתר העובדים הפועלים עבור הוועד. במקרה דומה, מול אדם אחר שטען כי הוא עובד של הוועד, התובע עצמו הוא שהנחה את הוועד שלא לשלם זכויות למבקש באותו עניין הואיל ולא מתקיימים יחסי עבודה, והוועד ואותו אדם קיבלו את עמדתו של התובע. לתובע במסגרת תפקידו באוניברסיטה היו ידע ובקיאות רבים בעניין זכויות ותנאי העובדים, אולם הוא לא טרח לעדכן את הוועד במסגרת תפקידו בוועד, כי הוועד יחויב עם סיום הפעילות מצידו בתשלום סכומים נכבדים עבור זכויותיו.

באמצע שנת 2010 התקיימו בחירות לנתבעת ונבחרו חברי וועד חדשים, שהחלו בתפקידם רק מאמצע חודש יולי 2010. לא ניתן אפוא לומר כי אותם חברי וועד שפעלו כאנשים פרטיים במסגרת תפקידם בוועד לתקופה קצרה זו, חבים בחוב כלפי התובע בגין תקופה של עשרות שנים. אף אם היו תקופות עבודה מול הוועדים הקודמים, כל תקופה כזו מסתיימת בסיומה של קדנציה.

הכרעה

בפתח דברינו יובהר כי על אף החלטת הרשם אבו קאעוד לפיה ראשית תידון הבקשה לצירוף נתבעים, ורק לאחריה הבקשה לסילוק על הסף, התרשמנו כי יש לדון בבקשות בצוותא חדא, הואיל והן שלובות זו בזו. לפיכך החלטה זו הינה בשתי הבקשות.

נקדים ונאמר כי החלטנו לדחות את הבקשה לצירוף 21 חברי הוועד אשר נבחרו בחודש יולי 2010, כנתבעים נוספים. בפסיקת בתי הדין לעבודה נקבע לא אחת כי חברי הוועד, שהינם אנשים פרטיים, אינם חבים בחובות הוועד בשל פעולות שנעשו במסגרת תפקידם כחברים בוועד, ועל כן ודאי שאין לצרפם כנתבעים נוספים (ראו למשל: בש"א (ת"א) 6367/04 אליאס אליהו נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (ניתן ביום 24.2.08)).

אף מטעמי יעילות, דומה כי צירופם של 21 נתבעים נוספים, שהינם אנשים פרטיים שאין להם כל ידע באשר לשנות העסקתו של התובע כנטען, לא יתרום לקידום ההליך כלל ועיקר אלא רק לסרבולו שלא לצורך. למעלה מן הצורך נציין כי מכל מקום קשה היה לומר כי חברי הוועד אשר נבחרו בחודש יולי 2010, חודשים ספורים לפני פרישת התובע, היו מעסיקיו של התובע בוועד במשך 41 שנות העסקתו, כטענתו.

הבקשה לצירוף הנתבעים הנוספים 2-22, חברי הוועד, נדחית אפוא.

באשר לבקשה לסילוק התביעה כנגד הנתבעת על הסף, ולבקשה לצירוף ההסתדרות כנתבעת, הרי שלטעמנו לעת הזו יש מחד להותיר את התביעה כנגד הנתבעת על כנה ומאידך לצרף את ההסתדרות כנתבעת. זאת בהתאם להלכה החוזרת ונשנית בפסיקת בתי הדין, לפיה בשאלת קיום יחסי עבודה כאשר יש מחלוקת באשר לזהות המעסיק, יש לצרף את כל המעסיקים הפוטנציאליים. הוועד הינו אורגן של ההסתדרות הכללית, וממילא יש צורך בצירופה כנתבעת לשם בחינת קיום יחסי עבודה בין הוועד או ההסתדרות לבין התובע. ייתכן שבהמשך ההליך תתייתר התביעה כנגד הוועד ויהא די בהסתדרות כנתבעת. אולם, בשלב זה עוד מוקדם לקבוע באופן ודאי כי אין לוועד מעמד של מעסיק במקרה ספציפי זה. כמו כן יש צורך בצירופו כצד רלוונטי אשר לו הידע לגבי העובדות הנוגעות למערכת היחסים בין הצדדים.

הצדדים התייחסו באריכות לשאלת היות הוועד אישיות משפטית אם לאו (כטענת הנתבעת), והאם ניתן לראות בו אישיות משפטית מוגבלת לעניינים מסוימים וביניהם העסקת עובדים (כטענת התובע). לנוכח השלב המקדמי בו מצויה התביעה, ובשים לב לטענות העובדתיות הרבות שהעלו הצדדים, אנו סבורים כי אין מקום לדון בשאלה זו בשלב מוקדם זה ויש להותירה להמשך ההליך.

סוף דבר

הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד התאגדות עובדי האוניברסיטה העברית, נדחית אפוא.

הבקשה לצירוף ההסתדרות כנתבעת נוספת – מתקבלת.

הבקשה לצירוף נתבעים נוספים 2-22, חברי הוועד, נדחית.

כתב תביעה מתוקן בצירוף ההסתדרות כנתבעת 2 יוגש תוך 10 ימים.

כתבי הגנה מטעם שתי הנתבעות יוגשו תוך 30 יום.